לשחרר את פולארד, אך לא כקלף מיקוח של אובמה

מכתבו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב ברק אובמה, ובו בקשה לחנון את המרגל יונתן פולרד, ששירת כאנליסט באגף המודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון, הוא האחרון בשורה של פניות לאובמה לסיים את מאסרו של פולארד, לאחר שכבר ריצה 25 שנות מאסר. פקידי ממשל ישראלים ואמריקניים, פוליטיקאים וחמש מאות אנשי דת נוצרים ויהודים, וכן ארגונים יהודיים מרכזיים, הפעילו לאחרונה לחץ למען שחרורו של פולארד ממאסר העולם שהוטל עליו.

ב-1987 נדון פולארד למאסר עולם על העברת מידע מסווג לישראל, שכלל מידע על טילים בליסטיים המצויים בידי אירן, סוריה, עירק ולבנון, וכן על פיתוח יכולות הלוחמה הגרעינית והביולוגית שלהן. הוא גם הורשע בהעברת מידע על התקפות טרור מתוכננות נגד ישראל, שסביר כי תרם להצלת חיי ישראלים. למרות קיומו של מזכר ההבנה מ-1983 בין שתי המדינות, שעל-פיו הייתה ישראל זכאית לקבל מידע זה, ארה"ב מנעה אותו ממנה.

תקופת המאסר שהוטלה על פולארד ארוכה בהרבה מזו שהוטלה על מרבית אלה שהורשעו במכירת סודותיה של אמריקה לאויביה. לשם השוואה, חשיפתה המתוקשרת של רשת ריגול רוסית ב-2010 הסתיימה בהחלפת עשרה מרגלים רוסיים לא פעילים בארבעה סוכנים אמריקניים שנעצרו ברוסיה באשמת בריגול; מיכאל ס. שוורץ, סגן בצי האמריקני - שמ-1992 עד ספטמבר 1994 העביר שלא כדין לערב הסעודית דיסקטים של מחשב ומסמכים מסווגים של מחלקת ההגנה - חתם על עסקת טיעון כדי להימנע ממשפט צבאי ומעונש מאסר. ב-1995הוא שוחרר מן הצי האמריקני מבלי לשאת עונש מאסר; ג'יי. ריס רות', פרופ' להנדסה שהעביר לסין ולאירן סודות טכנולוגיים של חיל האוויר האמריקני, נשפט ב-2008 ל-4 שנות מאסר, ורוברט קים, שריגל למען קוריאה הדרומית, נשפט ב-1997 לתשע שנות מאסר ושוחרר ב-2004.

גזר דינו של פולארד היה חריג וחמור בצורה בלתי מידתית. במכתבו לאובמה ציין נתניהו כי עונשו של אובמה חרג בהרבה מן העונש שדרשה התביעה במסגרת עסקת הטיעון. רבים ציינו חריגה זו מרמת הענישה המקובלת. התובע הכללי האמריקני הקודם מייקל מוקאסי כינה את גזר הדין "בלתי הולם לחלוטין את העבירה". 38 חברי קונגרס אמריקניים חתמו על מכתבו של חבר הקונגרס בארני פרנק (דמוקרט ממסצ'וסטס) לנשיא האמריקני, שבו הוא מעלה את חוסר הצדק שמגלם גזר דינו של פולארד. הסנטור לשעבר וראש ועדת המודיעין של הסנאט דניס דה-קונסיני כתב לאובמה באוגוסט 2010: "קציבת עונשו (של פולארד) לתקופת המאסר שכבר ריצה היא הדבר הנכון והרחום ביותר שיש לעשותו". ראש הסי.איי.איי. לשעבר ג'יימס וולסי וחבר בית הנבחרים אנתוני ויינר גם ציינו כי חומרת העונש אינה הולמת את הנזק שגרם פולארד.

מכתב מלורנס קורב, שהיה עוזר מזכיר ההגנה האמריקני כאשר נעצר פולארד, הדגיש כי גזר דינו של פולארד אינו פרי של משפט צדק אלא של "איבה תהומית מצד מי שהיה הבוס שלי, שר ההגנה קספר ויינברגר, כלפי ישראל וכלפי המקום שזו מילאה במדיניות החוץ שלנו". שחרורו של פולארד יפסיק את העוול נגדו, שהושפע משיקולים פוליטיים ומדעות קדומות. פולארד ביצע פשע חמור והוא שילם עליו בחומרה רבה.

במהלך השנים שבהן ביקשה ישראל את שחרורו, נראה כי סירובן של ממשלות ארה"ב לא נבע משיקולים ענייניים אלא מחשבונות פוליטיים אחרים.

לאחרונה הוזכר שחרורו של פולארד כקלף מיקוח שמטרתו להביא את ישראל לוויתורים נוספים במו"מ עם שכניה הערבים. בסוף דצמבר, 2010, אמר ציר בית הנבחרים ברני פרנק לג'רוסלם פוסט כי הוא מאמיין שחנינת פולארד "תועיל מאוד מנקודת מבטו של הנשיא (אובמה) לסייע לנתניהו לגייס את התמיכה הדרושה לו" לעשיית הוויתורים הבלתי פופולריים לשם פיוס הפלשתינים.

אך פרנק ואחרים המעוניינים לנצל את שחרורו של פולרד להפעלת לחץ על הציבור בישראל - טועים. כי מכתבו של נתניהו משקף את התמיכה של מרבית הישראלים בשחרורו של פולארד בלבד, אבל לא תמיכה בוויתורים לפלשתינים.

דובר מחלקת המדינה האמריקנית פי.ג'יי. קראולי העיר בעניין פולארד כי "בהקשר של קידום השלום במזרח התיכון, אם הצדדים, יהיו אלה הפלשתינים או הישראלים, מעוניינים לדון עמנו בנושאים החשובים להם, אנו נשקול זאת, היות שאנו מנסים להביאם להגיע להסכם".

אף על-פי שעמדת הבית הלבן אינו תמיד תואמת את זו של מחלקת המדינה האמריקנית, שחרורו לישראל של אדם חולה בן 57 במחווה הומניטרית לא יזיק לאינטרסים האמריקניים. אך הסיכוי לכך אינו מבטיח. אם בכל זאת יעתר אובמה לבקשה וישחרר את פולארד, קרוב לוודאי כי הממשל האמריקני ינסה להשתמש בשחרור כדי לסחוט מישראל ויתורים נוספים.