פרשת הירי בניעלין מתקרבת לסיומה באפיק המשפטי. ב-27 בינואר יינתן גזר הדין בעניינם של סא"ל עומרי בורברג וסמ"ר ליאונרדו קוראה על-ידי שלושת השופטים של בית הדין הצבאי המיוחד, והם: אל"ם יואל צור, המשמש אב בית הדין, אל"ם אורלי מרקמן ואל"ם רמי בן עמי.
ראשית, יש להדגיש כי מדובר באירוע חמור ללא הצדקה ובניגוד מוחלט לפקודות צה"ל ולקוד האתי. בהכרעת הדין (15.7.10) הורשע סא"ל בורברג בעבירה של ניסיון לאיומים כנגד העצור הפלשתיני אשרף אבו רחמה ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת וסמ"ר קוראה בעבירה של שימוש בלתי חוקי בנשק בירי סמוך לרגליו של אבו רחמה ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת.
ארגון בצלם מילא תפקיד מרכזי בהעלאת הנושא (שתוחקר עד אז בחטיבה ובאוגדה) לסדר היום הציבורי בישראל ובעולם באמצעות הפצת סרטון הוידיאו שתיעד את האירוע, וכן במהלך משפטי שהביא בסופו של דבר להחמרת סעיפי האישום נגד המג"ד והחייל. ארגון בצלם ראוי להערכה על הדאגה לשמירת זכויות האדם בידי כוחות הביטחון (ונרשמו לזכותו הישגים לא מעטים), ואולם בפרשת הירי בניעלין נראה, כי פעילות היתר של בצלם באה על חשבון היושרה המקצועית והיא מעלה שאלות נוקבות על מניעי הארגון ומהימנות דיווחיו.
בצלם "משמיט" ראיות בעתירתו לבג"צ ומנסה להפליל את המג"ד כחודש (19.8.08) לאחר פרסום קטע קצר (דקה ושש שניות) מסרטון הוידיאו שתיעד את האירוע (הסרטון המלא טרם פורסם בציבור), הגיש ארגון בצלם יחד עם האגודה לזכויות האזרח בישראל, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, יש דין ואשרף אבו רחמה
עתירה לבג"צ נגד הפרקליט הצבאי הראשי, התובע הצבאי הראשי, המג"ד סא"ל עומרי בורברג וסמ"ר לאונרדו קוראה. העותרים העלו על-פי נוסח העתירה החתומה מטעמם בידי עורכי הדין לימור יהודה ודן יקיר, "ספקות באשר לגרסה העובדתית שאימצו המשיבים" לגבי ההתרחשויות הקשורות לאירוע הירי.
העותרים, ובכללם כאמור ארגון בצלם, מציינים כי "למען שלמות התמונה יציינו העותרים, כי בליבם ספקות כבדים לגבי אמיתותה של גירסת המג"ד, אשר אומצה ע"י הפצ"ר והתצ"ר, לפיה לא התכוון כי יבוצע ירי לעבר העותר. הספקות מתעוררים לנוכח מספר נסיבות, הגלויות מהעובדות הידועות, לרבות צילום הוידיאו של האירוע". לטענתם, התנהגות המג"ד הנראית בסרטון הוידיאו יכולה להתפרש כניסיון להכין את אשרף אבו רחמה לירי של החייל לעברו.
לחיזוק טענתם בדבר האפשרות שהמג"ד אכן פקד על החייל לירות, מציינים העותרים תשעה מקרים בהם נפצעו או נהרגו פלשתינים בגזרת הגדוד עליו פיקד סא"ל בורברג, והם מסכמים, כי "דברים אלה מלמדים לכאורה, כי תחת פיקודו של המג"ד התפתחה אווירה כללית, שהתירה והכשירה ביצועם של מעשי עוול והתעללות בעצורים ובאוכלוסיה אזרחית".
העותרים הדגישו בהקשר זה, כי "אווירה זו אף עשויה להסביר את תגובתו של החייל, פקודו הישיר של המג"ד, אשר שירת באותה עת כטען המג"ד, לפקודה הבלתי חוקית בעליל שקיבל ממפקדו, אותה ביצע ללא כל הרהור או ספק".
בידי ארגון בצלם (ושאר העותרים) היו העדויות הסותרות של המג"ד והחייל. סמ"ר קוראה טען שביצע ירי לאחר שקיבל פקודה מהמג"ד לירות בעצור הפלשתיני, ואילו המג"ד הכחיש זאת מכל מכול, וטען כי דבריו נאמרו לשם הפחדה של העצור בלבד וכי בשום פנים ואופן לא פקד על ירי. הייתה בידיהם גם עמדת הפצ"ר שהסביר, כי מהחקירה הפנימית הסתבר, כי המג"ד לא התכוון בדבריו לביצוע ירי אלא לשם הפחדה בלבד. בצלם נטה, כפי שעולה מנוסח העתירה לבג"צ להאמין יותר לגרסת החייל, וניסה כאמור לעיל להעניק תימוכין לטיעוניו ע"י פירוט שורה של אירועים, בהם נפגעו פלשתינים בגזרת פיקודו של המג"ד, שיש בהם לטענת בצלם להעיד על דפוסי המדיניות העבריינית של המג"ד והשלכותיה על ההתנהגות העבריינית של פקודיו.
הראיות המחזקות את גרסת המג"ד מהן התעלם בצלם הסתמכותו של בצלם על אירועים שאינם קשורים ישירות לפרשת הירי הנידונה עשויה ללמד במשתמע, כי לא היו בידי ארגון בצלם באותה עת ראיות אחרות העשויות להוכיח באופן חד-משמעי את מתן פקודת הירי ע"י המג"ד. מנגד, לא כלל ארגון בצלם בנוסח מסמך העתירה, על הרקע העובדתי והמשפטי שלה ומסקנותיה, ראיות אחרות הסותרות את טיעוניו, ומכאן ניתן היה להסיק, כי לא היו בידיו ראיות כאלה.
ארגון בצלם
מדגיש באתר האינטרנט שלו, כי "בצלם מקפיד על מהימנות המידע שנמסר מטעמו, והמידע מתפרסם רק לאחר תחקירי שטח מעמיקים והצלבת נתונים וגרסאות”. מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, השתבחה
במסר מוקלט לציבור שהועלה ליוטיוב ב-9 בדצמבר 2010, כי "ארגון בצלם מוכר כמקור המהימן ביותר למידע באזור". אם כך, פני הדברים, חזקה (ולו לכאורה) על ארגון בצלם שלא היה מעז משום דאגתו לשמו הטוב להסתיר ראיות מבג"צ או להימנע מהכללתן במסגרת נוסח העתירה.
דא עקא, שהעובדות מציגות תמונה שונה בתכלית. בידי ארגון בצלם היו גם היו ראיות מהימנות אשר מערערות על טיעוניו המפורטים בנוסח העתירה, ואולם מסיבה כלשהי בחר ארגון בצלם שלא לכלול אותם במסכת הטיעונים ולבכר להיצמד לטיעון המסכם ולפיו קיים בעיני בצלם "ספק כבד" לגבי גרסת המג"ד. וכך נכתב בעתירה:
"למען שלמות התמונה יציינו העותרים, כי בליבם ספקות כבדים לגבי אמיתותה של גרסת המג"ד, אשר אומצה ע"י הפצ"ר והתצ"ר, לפיה לא התכוון כי יבוצע ירי לעבר העותר. הספקות מתעוררים לנוכח מספר נסיבות, הגלויות מהעובדות הידועות, לרבות צילום הוידיאו של האירוע... צפייה חוזרת ונשנית בסרטון שתיעד את האירוע מעלה את ההתרחשות הבאה - המג"ד לא נראה לופת את העותר, אלא כמפנה באמצעות דחיפת זרועו של העותר את העותר כך שגופו יעמוד בזווית לכיוון החייל, בעוד שהמג"ד מרחיק את גופו מקירבה רבה מדי לעותר כמרחיק עצמו מטווח הירי. בשלב מסוים חולף מבטו של המג"ד לעבר החייל, שעומד מול העותר כשהוא מכוון לעברו את רובהו הטעון והדרוך, אך המג"ד לא מגיב לכך, אלא מסיט את מבטו ימינה. דרך התנהגותו זו של המג"ד אינה מתיישבת עם גרסתו".
בצלם מציין, כי בידיו רק עובדה אחת שאינה מתיישבת עם תיזה זו, כמובא בעתירה: "העובדה היחידה שאינה מתיישבת עם תסריט זה היא עדותה של הנערה, שצילמה את הסרטון, לפיה לאחר הירי נראה היה שהמג"ד מתפרץ לעבר החייל בתנועות או דברי הסתייגות מהמעשה". עניין זה נזכר בתצהירה של הנערה הצלמת, סלאם עמירה כנעאן, אשר צורף לעתירה ובו נכתב בין היתר: "ראיתי את הקצין דוחף את החייל היורה וצועק עליו".
דברי הצלמת בקלטת הוידיאו תומכים בגרסת המג"ד ניכר, כי בצלם לא ייחס משקל רב לעדותה של הצלמת, שהרי הוא מסכם בהטלת "ספק כבד" בגרסת המג"ד. עמדת בצלם תמוהה, שכן הצלמת הייתה עדת ראייה לאירוע ודווקא דבריה בעניין ראויים למשקל רב יותר, משום שקיימת סבירות נמוכה שהיא תשקר בעדותה על-מנת לסייע למג"ד. יתר על כן, בצלם אמור היה להדגיש את תצהירה של הצלמת לא כהסתייגות של "עובדה יחידה שאינה מתיישבת עם התסריט", אלא כעובדה מרכזית שיש בה כדי לזכות את המג"ד מלכתחילה מההאשמות שהטיח במג"ד.
איאד חדאד, תחקירן בצלם באזור רמאללה, קיבל את קלטת הוידיאו ב-18 ביולי 2008 וארגון בצלם העביר את הקלטת לידי המשטרה הצבאית החוקרת יומיים לאחר מכן. איאד חדאד דובר ערבית על בוריה, וכך גם רכז התחקירים של בצלם נג'יב אבו רוקיה וכן עובדים באגף איסוף המידע והמחקר של בצלם. חוקרי בצלם צפו בקלטת ובחנו אותה בדקדקנות, כפי שארגון בצלם מעיד בנוסח העתירה שהוגשה לבג"צ. הווה אומר: חוקרי בצלם שמעו את השיחה המתנהלת במשך כשתי דקות וחצי לאחר הירי, ובה הצלמת חוזרת ומספרת לאחיה כיצד המג"ד היכה את החייל לאחר הירי.
סרטון הוידיאו היה הראיה המרכזית, ודבריה של הצלמת הנשמעים בו תואמים באופן מוחלט את תצהירה. בצלם לא ציין בפני בג"צ עובדה זו. האם נעשה הדבר בשוגג או במזיד? יומיים לאחר פרסום הקטע הקצר מסרטון הוידיאו ע"י בצלם (הווה אומר ב-22.7.08) שלחתי שאילתה לדוברת בצלם שרית מיכאלי ולמנכ"ל בצלם ג'סיקה מונטל, ובין היתר הצגתי את השאלה הבאה: "מדוע ארגון בצלם לא תמלל את הקולות הנשמעים בשפה הערבית בסרטון הוידיאו?”. שלושה ימים לאחר מכן פרסמתי כתבת תחקיר, שכללה תרגום של קטע הוידיאו הקצר שהפיץ בצלם לתקשורת ובסיפא של כתבה הוצג פעם נוספת נוסח השאילתה, כולל השאלה בנוגע לתרגום השיחה הנשמעת ברקע.
מנכ"ל בצלם והדוברת הופנו אפוא לסוגית חשיבות השיחה הנשמעת בקלטת, וסביר להניח שהם קראו היטב את כתבות התחקיר שפורסמו ב-News1. מכאן, שלא סביר שארגון בצלם, אשר בו מועסקים חוקרים זוטרים ובכירים יודעי ערבית על בוריה, לא ידע על תוכן השיחה הנשמעת ברקע, ובה אומרת הצלמת באופן מפורש וברור, כי המג"ד היכה את החייל לאחר הירי. המסקנה הסבירה לאור זאת, הינה שארגון בצלם בחר ביודעין שלא לציין זאת בנוסח העתירה לבג"צ, ייתכן כדי לא לקלקל את התיזה אותה ניסה בצלם להוכיח שהמג"ד אכן נתן את פקודת הירי.
שפת הגוף לאחר הירי המתועדת בסרטון מחזקת את גרסת המג"ד לא זו אף זו, גם התמונות בקלטת הוידיאו מחזקות את טענת המג"ד, ואף מהן התעלם ארגון בצלם. בכתבת התחקיר שפרסמתי באתר News1 חמישה ימים בלבד לאחר הפצת קטע הוידיאו ע"י בצלם, הצגתי סדרת תמונות המתעדות את שפת הגוף של המג"ד ואיש הביטחון שעמד לצידו, וזאת מיד לאחר הירי. התמונות הראו בברור שהמג"ד מטה מעט את ראשו כלפי מטה, ואיש הביטחון (בחולצה הלבנה) שהיה במרחק קרוב מאוד למג"ד (ראש ליד ראש)
מתכווץ בבהלה רבה. בתמונות אלה יש בכדי להעיד באופן ברור שאיש הביטחון נבהל מאוד מהירי, וכי לא ציפה לו. לאור העובדה שהוא נמצא בסמיכות כה קרובה למג"ד (החייל היה במרחק גדול יותר ולא בקו ראייה), הדעת נותנת כי הוא לא שמע את המג"ד פוקד על החייל לירות, אחרת לא היה נבהל.
למרות שנתון זה היה בידי בצלם, שטען כאמור שהוא בדק ביסודיות את סרטון הוידיאו, בחר הארגון שלא לצרפו לנוסח העתירה ולא ציין, כי גם עובדה זו מערערת על התסריט שהציג לבג"צ.
ההתנהגות של החיילים בעמדה המתועדת בסרטון מסייעת למג"ד בעתירה עשה בצלם (יחד שאר העותרים) מאמץ להשחיר את דמותו של המג"ד עומרי בורברג בהביאו שורה של אירועים אחרים בהם נפגעו פלשתינים בגזרת פיקודו, עובדה המעידה לטענת הארגון דפוס של התנהגותו העבריינית. יחד עם זאת, בצלם לא ציין בעתירה כי קלטת הוידיאו, שהיא הראיה המרכזית, יכולה להעיד על התנהגות החיילים בעמדה שהייתה בפיקודו הישיר של המג"ד. בקלטת (אשר עותק ממנה צורף בקובץ וידיאו לעתירה) נראית התנהגות רגילה של חיילים המטפלים בעצורים ובתושבים פלשתינים שהגיעו למקום. חלק מהעצורים, כפי הנראה המסוכנים שבהם, נאזקו ועיניהם כוסו. עצור אחר נאזק רק בידיו. חייל מתעניין במצבו של העצור ולאחר זמן הוסרו האזיקים מידיו והוא נכנס לויכוח מילולי במרכז העמדה הצבאית עם אחד החיילים, מבלי שננקט נגדו צעד כלשהו.
בפינה מוצלת נראים יושבים יחדיו שני עצורים וחיילים. אחד החיילים הגיש לעצור בקבוק מים ולאחר מכן ליווה אותו לעשות את צרכיו בעץ סמוך. העצור חזר למקומו ללא ליווי כשהוא עובר במרכז העמדה ליד חיילים וקצינים. תושב פלשתיני מבוגר נכנס לעמדה ללא הפרעה כשהוא מביא עימו אבטיח עבור אחד העצורים.
שתי נשים, אחת מהן נושאת תינוק, מגיעות למחסום. החיילים מסייעים להן ואחד מהם מביא לאחת הנשים בקבוק מים לשתיה ולרחיצת הפנים. לאחר מכן החיילים מלווים אותן בביטחה לצד השני של העמדה בה עברו באותו זמן כלי רכב צבאיים (דחפור וג'יפים). חיילים מלווים פלשתיני נוסף שהגיע לעמדה ולאחר מכן נראית מונית המגיעה למקום והפלשתיני נכנס למונית ונוסע.
פרטים אלה לא נכללו בעתירה שהגיש ארגון בצלם על-אף שהם מצויים בקלטת הוידיאו והם רלוונטיים באופן ישיר לאירוע ויש בהם כדי להעיד ממקור ראשון על דפוס התנהגותו של המג”ד סא”ל עומרי בורברג.
בצלם יוצא בקמפיין תקשורתי המשחיר את פני המג"ד וצה"ל בידי ארגון בצלם היו, כפי שהוצגו לעיל, ראיות מהימנות המחזקות את גרסת המג"ד לפיה הוא לא פקד על ירי. למרות זאת, מצא ארגון בצלם שלל רב בראיון שהעניק החייל היורה סמ"ר ליאונרדו קוראה לערוץ 2 ובו טען, שהמג"ד פקד עליו לירות וכך עשה. הראיון של החייל, שלא שינה דבר בתמונת המצב המשפטית שכן חזרה על עמדתו הקודמת, הפך בידי ארגון בצלם להזדמנות לכלי מרכזי בקמפיין תקשורתי נגד סא"ל בורברג וצה"ל.
ארגון בצלם הפיק סרטון אנימציה, בו תפסו עיקרי דבריו של החייל מקום מרכזי, ובסיומם הוטחו טענות קשות על המוסר של צה"ל ומפקדיו. להלן נוסח הכיתוביות
בסרטון האנימציה של בצלם:
"מבוסס על
ראיון עם לאונרדו קוראה, החייל היורה בניעלין. זה הכול עניין של שניות. קיבלתי פקודה. הלכנו הצידה [קול של יריה], המג"ד המתין שאני אירה בו, ויריתי. השירות בשטחים שוחק את המוסר. אתה רואה שם דברים שאתה אומר: טוב שלא צילמו. הסדק הזה נמצא בכולנו".
בשקופית אחרת לאחר הצגת סרט האנימציה נכתב בין היתר כדלהלן:
"רק עשבים שוטים? מעדויות רבות שבידי בצלם וארגונים אחרים לזכויות האדם עולה, שכוחות הביטחון מפעילים אלימות, ולעיתים אלימות קשה, בלא כל צורך או הצדקה כלפי פלשתינים. ברוב המקרים מדובר בהתעללויות "במינון נמוך", כמו סטירה, בעיטה, עלבון, עיכוב לשווא במחסומים או יחס משפיל. מעשים אלה הפכו במהלך השנים לחלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית של תושבי השטחים, אולם מעת לעת ישנם מקרים של אלימות קשה...”.
"גורמים רשמיים ממהרים לגנות מעשים אלה, אולם הגינויים נותרים ברמה ההצהרתית. כוחות הביטחון אינם מבהירים חד-משמעית ליחידות המשרתות בשטחים את האיסור המוחלט על התעללויות והכאות של פלשתינים ופעולות החינוך וההסברה בנושא הן מס שפתיים ולא ניסיון כן ואמיתי לעקור את התופעה מהשורש. כתוצאה מכך, המסר שמועבר לחיילים ולשוטרים בשטח הוא שגם אם מעשים אלה אינם מקובלים על המערכת, לא יינקטו צעדים נגד המבצעים אותם. המשמעות של מסר מהסוג זה היא שגופם וכבודם של הפלשתינים הם הפקר ושאנשי כוחות הביטחון יכולים להמשיך להתעלל, להשפיל ולהכות פלשתינים איתם הם באים במגע מתוקף תפקידם".
הקמפיין התקשורתי נגד אלימות של כוחות הביטחון הועלה ע"י בצלם לרשת האינטרנט בחודש נובמבר 2009 בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית. עדות החייל הוצגה במוקד הקמפיין ללא כל מילת הסתייגות לגבי הראיות החזקות שהיו קיימות בידי בצלם הסותרות אותה, וכמובן ללא גרסת המג"ד. הרושם המתקבל מסרטון האנימציה הינו שארגון בצלם מקבל את גרסת החייל כמהימנה, אחרת לא היה עושה בה שימוש בקמפיין תקשורתי עם פרופיל כה גבוה ובמספר שפות.
הקמפיין התקשורתי נמשך גם לאחר הכרעת בית המשפט על בסיס העובדות שהצגתי לעיל גם בנובמבר 2009 ידוע ידע ארגון בצלם שגרסת החייל עומדת בסתירה לראיות מהימנות, ויותר מכך גם לאחר שקבע בית המשפט (15.7.10), כי גרסתו זו אינה מהימנה לא חדל בצלם מהקמפיין התקשורתי המשחיר את פני המג"ד סא"ל בורברג ומאשימו במתן פקודת ירי בעצור כפות. וכך כותבים בין היתר השופטים בהכרעת הדין:
"עולה מן המקובץ, כי לא ניתנה לנאשם מספר 2 [סמ"ר ליאונרדו קוראה] פקודה לירות כדור גומי לעבר אשרף ואף לא ניתן לטעון, כאילו הנאשם טעה לחשוב שניתנה לו פקודה שכזו. הנאשם הבין שתכלית מעשיו של נאשם מספר 1 [סא”ל עומרי בורברג] הייתה להפחיד את אשרף, כך שידמה כי עתיד להתבצע ירי של כדור גומי לעברו. בהמשך, מבלי שניתנה לו הוראה לירות כדור גומי, לאחר שנאשם מספר 1 [סא"ל עומרי בורברג] אחז באשרף והובילו למקום אחר, החל תוהה בינו לבין עצמו וחושד שמא מפקדו מעוניין שיירה כדור גומי לעבר העצור. הנאשם לא עצר על-מנת לברר איזו פקודה ניתנה לו ומה תוכנה, אם בכלל, אלא הפעיל שיקול דעת ופעל ע"פ בחירתו שלו”.
השופטים זיכו את המג"ד באופן מוחלט ממתן פקודת ירי כפי שניתן לראות גם בציטוטים הבאים מתוך הכרעת הדין: "נאשם מספר 1 [סא"ל עומרי בורברג] ביקש להפחיד את אשרף באמירות ואף בדריכת כדור לאוזניו. נאשם מספר 1 [סא"ל עומרי בורברג] לא היה מעוניין לירות באשרף כדור גומי ואף לא הורה לנאשם מספר 2 [סמ"ר ליאונרדו קוראה] לעשות כן... למעשה, נאשם מספר 2 [סמ"ר ליאונרדו קוראה] הבין היטב, כי אין עסקינן בפקודה לירות כדור גומי לעבר אשרף, אלא בניסיון להפחיד את האחרון... הנאשם [סמ"ר ליאונרדו קוראה] הבין שדבריו של נאשם מספר 1 [סא”ל עומרי בורברג] לא נאמרו כפקודה לירות באשרף כדור גומי, אלא כחלק מניסיון להפחיד את אשרף”.
בית המשפט אף דחה את טענת החייל, לפיה ראה את המג"ד מחכה שיירה בעצור הפלשתיני, וכך נכתב בעניין זה:
"ודוק, לא ניתן לקבוע כי נאשם מספר 1 [סא"ל עומרי בורברג] הבחין בהיערכותו של נאשם מספר 2 [סמ"ר ליאונרדו קוראה] לקראת הירי ובמהלכו. בעניין זה, חשוב להדגיש, כי בעוד שהמתבונן בסרטון שצולם במהלך האירוע, עשוי לסבור כי נאשם מספר 1 [סא"ל עומרי בורברג] עקב אחר מעשיו של נאשם מספר 2 [סמ"ר ליאונרדו קוראה], עובר לירי - הרי שבהיעדר נתונים ביחס למיקום המצלמה והמרחק בינה לבין הנאשמים; בהעדר נתונים ביחס למיקומם המדויק של הנאשמים והמרחק ביניהם, כמו גם המרחק מהם אל דלת הג'יפ הפתוחה; בהתחשב באופן הקיצוני בו הגיב נאשם מספר 1 [סא"ל עומרי בורברג] על הירי - יש לקבוע, כי לא הוכח, במידת הוודאות הנדרשת בפלילים, שנאשם מספר 1 [סא"ל עומרי בורברג] הבחין במעשיו של נאשם מספר 2 עובר לירי.
בצלם ניסה בכל מאודו לצוד קצין בכיר על חשבון היושרה והמהימנות בסיכומו של דבר, למרות התבהרות התמונה והעובדות ממשיך ארגון בצלם בקמפיין התקשורתי המשחיר את פניו של סא"ל בורברג ושל צה"ל כולו כשהוא נשען על גרסה שלא התקבלה כמהימנה בבית המשפט. לכך מצטרפת
בחירתו של בצלם להפיץ לתקשורת רק קטע קטן בלבד מסרטון הוידיאו שנחתך בדיוק לפני העדות המסייעת למג"ד והיוצר רושם של מעין הוצאה להורג שהשתבשה. דרך התנהגותו של בצלם בפרשת הירי בניעלין לא הייתה ראויה לארגון המתיימר להיות נאמן לעקרונות זכויות האדם. ניתן להעריך, כי שמו הטוב של סא"ל בורברג נפגע קשות כתוצאה מפעולותיו של ארגון בצלם שהוצגו לעיל, בכך שקיבעו בעיני חלק מהציבור בישראל ובעולם את הרושם לפיו בורברג הורה לירות בעצור פלשתיני כפות. בצלם הוסיף ודבק בגרימת נזק לשמו הטוב של סא"ל בורברג גם לאחר שנקבע בבית המשפט, כי הוא לא נתן פקודת ירי. לאור זאת, ניתן להניח כי בצלם פעל ביודעין בסוגיה זו וחתר באמצעות הסתרת/ השמטת ראיות מבג"צ וכן באמצעות קמפיין תקשורתי פסול מעיקרו להביא להפללת קצין בכיר בעבירה שלא ביצע (פקודת ירי בעצור להבדיל מסוגית האיומים בה הורשע) ולפגיעה קשה בשמו הטוב.
בצלם מסרב בעיקביות להשיב לשאילתות המופנות אליו להלן השאילתה שנשלחה ב-19 בינואר 2011 למנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, ולדוברת בצלם, שרית מיכאלי:
- מדוע מלכתחילה בחר ארגון בצלם לפרסם את גרסת החייל במרכזו של קמפיין תקשורתי המוציא דיבתו של המג"ד רעה, מבלי לתת כלל ביטוי לגרסת המג"ד ולמידע שהיה קיים בידי ארגון בצלם השולל את גרסת החייל?
- מדוע ארגון בצלם אינו מוריד את סרטון האנימציה, שבמרכזו טענה שנקבעה ע"י בית המשפט כבלתי נכונה, ומוסיף לגרום נזק לתדמיתו של המג"ד בישראל ובעולם?
- האם בכוונת ארגון בצלם לפנות למג"ד ולהתנצל על פרסום סרטון האנימציה המוציא דיבתו רעה?
- מדוע נמנע ארגון בצלם מלפרט בנוסח העתירה הכתוב שהוגש לבג"צ את המידע שהיה ברשותו התומך בגרסת המג"ד ובחר לומר לבג"צ, כי קיים אצל הארגון (ושאר העותרים) "ספקות כבדים לגבי אמיתות גרסת המג"ד"?
ארגון בצלם בחר שלא להשיב לשאילתה זו וטעמיו עימו. זכות התגובה שמורה ותישמר לארגון בצלם.
