היכן האמת יוצאת לאור?

אחת הבעיות הקשות שעִמן מתמודדים הדיינים בבתי הדין הרבניים והשופטים בבתי המשפט לענייני משפחה היא מירוץ הסמכויות שבין הערכאות. מדובר בערכאות שעוסקות בתחומים חופפים אך מתנהלות על בסיס תפיסות עולם שונות לחלוטין. במחקר מרתק, חקר עו"ד אורי צפת את ההבדלים שבין סדר הדין הפרוצדורלי של בית הדין לזה של בית המשפט, ואת השפעת ההבדל על התוצאה המשפטית. המסקנה המפתיעה היא שלאמת סיכוי רב יותר לצאת לאור בבית הדין הרבני מאשר בבית המשפט החילוני.

דוגמה אחת היא סוגיית התצהירים. בבית המשפט השופטים כמעט אינם שומעים את הצדדים. כל ההתדיינות נערכת דרך עורכי הדין והתצהירים שהם מגישים. התצהירים מבוססים על עדויות שמיעה וכוללים מניפולציות רבות, פברוקים ועיוותים של האמת כך שיתאימו לתקנות ולפסיקה. בעל הדין יכול להסתתר מאחורי גבו הרחב של העו"ד הטוען בשמו ומנהל מו"מ בשמו במשך שנים של משפטים. בבית הדין עורך הדין מדבר רק בשלב שני, ועיקר הדיון נערך דרך חקירה ישירה של הצדדים על-ידי הדיינים. החקירה מאפשרת התרשמות בלתי אמצעית של הדיינים מהצדדים ובירור מעמיק יותר של העובדות ושל 'תום הלב' שבעמדות שהם מציגים.

בנוסף, בבית המשפט לא ניתן להגיש ראיות שלא הוגשו בצירוף לכתב התביעה הראשי. בבית הדין ניתן להגיש ראיות חדשות בכל שלב עד להכרעת הדין, מה שמאפשר בירור טוב יותר של האמת. בדומה, בבית המשפט ניתן להגיש חוות דעת של מומחה רק בהזמנה של בית המשפט ובתוך שבעה ימים, ובבית הדין ניתן להגישה בכל שלב.

חשיפת כל הטענות וכל הראיות בתצהיר העדות הראשית שמוגש לבית המשפט אינה מאפשרת חקירה נגדית אפקטיבית ובירור של האמת. הצד השני יכול להתכונן לחקירה ולהכין תשובה לכל שאלה. בית המשפט אף פוסק "מזונות קדם זמניים" על בסיס ההתכתבות בין עורכי הדין מבלי שהוא שמע את הצדדים ולעתים נגרם בכך עוול גדול.

בבית הדין התצהיר הוא מסמך כללי המפרט את עקרונות התביעה. הדיינים מבררים את הטענות לגופן, ובעלי הדין נדרשים להתייצב אישית לחקירה ישירה וממושכת שבה עורכי הדין אינם יכולים להתערב. גם עדויותיהם של חוקרים ומומחים נמסרות בבית הדין ממקור ראשון ולא דרך תצהירים של עורכי הדין.

ההבדל נובע מכך שבית המשפט מחפש את "האמת המשפטית" ולא את "האמת העובדתית" (ראו ר"ע 1364/04 היועמ"ש נ' פלונית, שם נקבע: "המשפט מכיר באינטרסים אחרים אשר יכול וידחקו את האינטרס של גילוי האמת העובדתית"). עו"ד צפת מסכם את מאמרו במילים: "בית המשפט עושה משפט, ובית הדין עושה צדק, וההבדל עצום".