לאחר כמה ימים שבהם שלט ניסיון המהפכה במצרים בשערי העיתונים, חוזר הבוקר האלוף
יואב גלנט למרכז סדר היום התקשורתי, וזאת לאור החלטת ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון כי לא ימונה לרמטכ"ל.
"לא יהיה רמטכ"ל", קוראת הכותרת על שער
מעריב – הפרוש לרוחב, על גודל כפול מהרגיל – ומוקדש כמעט כולו לביטול המינוי. הכבוד והיקר ל
עיתון מעריב ולתחקירן קלמן ליבסקינד, שהצליחו באמצעות עבודה עיתונאית – ראויה לשבח בראשיתה ואגרסיבית ביותר באחריתה – להדיח רמטכ"ל מתפקידו, עוד בטרם מונה.
דווקא הבוקר אין בשער עיתון זה רצועה המכריזה בגאון "בעקבות תחקיר 'מעריב'", אולי מתוך ניסיון להעביר את המסר שאין זה נכון לחגוג על כשלונו של קצין בכיר בשעה הקשה לו כל-כך. גם בשני המאמרים המתפרסמים בכפולה הפותחת, מאת שני המבקרים הגדולים של גלנט בעיתון (
בן כספית וקלמן ליבסקינד), מודגש מסר זה.
בכותרת המשנה לראשית נכתב כך: "הפרשה שהחלה בתחקיר 'מעריב' מסתיימת בהחלטה דרמטית וחסרת תקדים של ראש ה
ממשלה ושר הביטחון. מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל יבוטל, 12 יום בלבד לפני כניסתו לתפקיד".
מעריב מוציא הבוקר לאור קונטרס חדשות עבה מהרגיל (30 עמודים), שלמעלה ממחציתו מוקדשת לדיווח וניתוח השלב האחרון בפרשה. עוד ועוד ידיעות ופרשנויות, כשבמסגרת הפינה "עכשיו באים?" מתפרסם אפילו טור מאת יעל פז-מלמד, שתומכת במינוי אשר לא ייצא אל הפועל. עוד מעט והיו מצרפים לגיליון, כשירות לקוראים, פוסטר חגיגי של הלא-רמטכ"ל.
הסיקור הנרחב נפתח במאמר מאת כספית ("זה היה קמפיין על פרצופה של המדינה, על טוהר מוסד הרמטכ"ל ועל חשיבתם של ערכי הצדק והיושר"), שאת עיקר מרצו מקדיש לניגוח שר הביטחון
אהוד ברק ("ברק עוד עלול לשכנע את נתניהו למנות לרמטכ"ל את
ויצמן שירי. הוא הרי התפנה מעיסוקיו בבית ברל"). לסיום, בפסקה שמקומה בטקס קבלת פרסים, מודה כספית לכל מי שתרם לביטול המינוי ומקנח ב"אחרון חביב, שהוא ראש וראשון, האיש שבלעדיו כל זה לא היה קורה, תחקירן 'מעריב' קלמן ליבסקינד. כנראה מי שמאמין, באמת לא מפחד. תודה קלמן".
ליבסקינד עצמו מפרסם טור שבו הוא מזכיר כי עברו "למעלה משנתיים מאז פירסמתי את התחקיר הראשון בסדרה, תקופה ארוכה שברובה סחבנו על גבנו השחוח במעריב את התחקיר כמעט לבד. בחלק הארי של התקופה הזו התקבל הסיפור כמעט באדישות. בחלק אחר היו שניסו לטרפד אותו, להכשיל אותו, להסביר שאין כאן דבר. האמנו בכל מילה מהרגע הראשון". זו נקודה ראויה לציון.
התחרותיות הפרועה בשוק התקשורת הישראלי, שמצד אחד בוודאי מדרבנת תחקירנים להשיג סיפורים בלעדיים ובעלי משקל, מונעת מסיפורים שכאלה, מרגע שהם מתפרסמים, לקבל את המשקל הראוי להם. כלי תקשורת נמענים כמעט בכל מחיר מלהתייחס לגילויים של מתחריהם, שלא לדבר על להמשיך ולבדוק ולצרף את כישרונם והכלים העומדים לרשותם כדי להעמיק בחקירה. התחקיר של ליבסקינד עבר בדממה כשפורסם לראשונה. גם התחקיר מאת אורי בלאו על ההתנקשויות שבוצעו בפקודת מי שעתיד להתמנות לרמטכ"ל זמני התקבל בשתיקה מחניקה כשפורסם, והפך נושא לדיון ציבורי רק שהתגלתה המדליפה של המסמכים שמאחוריו. אבל על כך בהמשך.
בן דרור ימיני כותב הבוקר בטור משלו על האווירה במערכת העיתון אתמול, כשנודע כי המינוי בוטל ("במסדרונות 'מעריב' לא נפתחו שמפניות") ומתאר את התגובה של ליבסקינד: "ליבסקינד היה בחדרי. הגיעו טלפונים חוגגים שרצו לברך. ליבסקינד היה עצוב ושבור. מעשי ידינו טובעים בים, והם אומרים שירה. התחקיר של ליבסקינד 'הפיל' רמטכ"ל. זה אמור להיות הישג עיתונאי נדיר. ולא היה אתמול אדם עצוב כמו קלמן ליבסקינד". סיקור הפרשה מסתיים בכפולה המרכזית של מעריב, המוקדשת לציטוט נרחב מדברי גלנט, שהעניק אתמול ראיון ראשון על הפרשה לעיתונאי
גדי סוקניק.
סוקניק, שהיה חתום שלשום על כתבה אוהדת לגלנט בתוכנית התחקירים החדשה "360" בערוץ 2, הסביר אתמול בבוקר לאתר "וואלה" כי לא היה צורך לצרף לכתבה גילוי נאות בדבר היכרותו המוקדמת עם האלוף. כמה שעות אחרי שהסביר זאת זכה בראיון בלעדי עם גלנט, שחיפש זירה תומכת להצגת גרסתו. הנסיבות הפכו את הראיון הדרמטי לפתטי. גלנט נכנס אליו כמי שמאמין שמאבקו טרם הסתיים, ובמהלך ההקלטה קיבל שיחה מראש הממשלה ושר הביטחון שהסבירו לו כי לא נותרה להם ברירה אלא לוותר על מינויו. האמירות של גלנט בדבר המשך מאבקו נשמעו באוזני צופי הטלוויזיה, שכבר ידעו שגורלו נחרץ, גרוטסקיות.
"הראיון עם גלנט שודר במסגרת תוכנית התחקירים החדשה '360'", כותב איתי סגל בטור ביקורת הטלוויזיה של
ידיעות אחרונות. "זוכרים? זו אותה תוכנית שחרתה על דגלה להציג את כל הצדדים בכל סיפור עיתונאי. אתמול הוצגה זווית אחת, וגם היא הייתה עקומה".
והגרוטסקה לא נגמרת (לחובבי פרפרזות ומילים לועזיות בכלל: אתמול בערב הייתה בבחינת פארסה והנה תוך שעות כבר הפכה לפרודיה). בידיעות אחרונות מדווחים איתן גליקמן, איתמר אייכנר ומיכל גולדברג כי האלוף גלנט טרם ויתר על המרוץ לרמטכ"לות ועל המאבק למען שמו הטוב. על-פי הדיווח, גלנט מתכוון לשכור עורך דין פרטי, שייצג אותו במאבק משפטי. מהדיווח עולה כי יתכן שיגיש עתירה לבג"ץ נגד ראש הממשלה ושר הביטחון.
עוד בעיתון זה, מודעה מטעם בני משפחת גלנט, התופסת כשליש מעמוד 12. "ליואב גלנט, איש יקר שלנו", נכתב בה, "30 שנה בצילך, כן בצילך, כי כמעט לא ראינו אותך... שירתת והגנת על כולנו בשקט ובדממה האופייניים רק לך, זרעת בכולנו אהבת המדינה, את כל חייך נתת למדינה. גם כשהמשפחה לך הייתה זקוקה, הטפת לנו כל הזמן על טובת המדינה ואהבת המדינה, שלחת אותנו לשרת בצבא ולצאת לקצונה. יואב שלנו, יש רק דבר אחד לומר: תודה! איש יקר, איש ערכי, מכור להגנה על המדינה. מה שיקרה הוא שיקרה, ולנו חשוב שתדע שאנו אוהבים אותך, יודעים ומכירים את יושרך. הלוואי שלא יחסרו למדינתנו אנשים כמותך. באהבה גדולה, המשפחה".
"המהלך החריג הזה [הראיון של גלנט בטלוויזיה] מלמד הרבה על אופיו של גלנט", כותב
נחום ברנע בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות, "[...] אבל הוא מלמד גם על המציאות שנוצרה במערכת החשובה ביותר בשלטון בישראל. לאיש אין יותר מילה אחרונה, לא לשר הביטחון, לא לראש הממשלה. גם בשביל אלוף בצה"ל, המילה האחרונה היא זו שנאמרת באולפן טלוויזיה".
קביעה זו מהדהדת בטור שכתב
דן מרגלית ומתפרסם הבוקר ב"ישראל היום". "אין סיבה לערער על תום ליבם של לינדנשטראוס ווינשטיין", כותב מרגלית, "אבל אחרי ראיונו של גלנט אמש דומה כי הם חייבים תשובה פרטנית לציבור באמצעות הטלוויזיה". פרט לכך, מרגלית משווה את האלוף גלנט ליואב בן צרויה.
אגב, כמו נתניהו, גם העיתון שיוצא לאור על-ידי חברו
שלדון אדלסון מיישר הבוקר קו עם היועץ המשפטי לממשלה ו
מבקר המדינה. בעיתון שהאיר פנים יותר מכל האחרים לאלוף גלנט, הכותרת הראשית הבוקר קוראת "בוטל מינוי גלנט, נווה רמטכ"ל זמני". ללא סייג וללא מרד. יתר על כן, הפניה בולטת בשער וידיעה בראש עמוד 9 של העיתון, מוענקים לדברי ביקורת חריפים שמתח אתמול משה (בוגי) יעלון על שר הביטחון ושותפו הקואליציוני הצמוד של נתניהו, אהוד ברק. ראה הוזהרת.
בידיעה קצרה המתפרסמת בעמוד 7 של עיתון זה מדווחת עדנה אדטו כי האלוף נווה העביר אתמול מכתב לפרקליט הצבאי הראשי ובו הבהיר את עמדתו כלפי בג"ץ, וזאת בעקבות התבטאותו בתחקיר הארץ על החיסולים הממוקדים. "עזוב אותי מהנחיות בג"ץ, אני לא יודע מתי יצאו הנחיות בג"ץ ומתי לא. אני יודע שסיכול ממוקד מאושר ויוצא נוהל פעמו"ן ואני מקבל את ההוראות מאגף המבצעים", צוטט נווה בהארץ. לדברי נווה, הכתבה "מוציאה דברים מהקשרם. כמפקד בצה"ל קביעותיו של ביהמ"ש העליון הן בעיניי דבר שאין מהרהרים אחריו".
בהארץ מפרטים מזל מועלם ותומר זרחין מעט יותר לגבי הבהרותיו של נווה לגבי הציטוט שלו על בג"ץ: "דברים אלה, אשר איני מכחיש כי אכן נאמרו על ידי, הוצגו בכתבה באופן שעלול להשתמע ממנו זלזול בבית המשפט העליון בכלל ובפסיקתו בעניין חוקיות הסיכולים הממוקדים בפרט. קריאה שכזו שגויה, פסולה ומקוממת בעיניי. היא מסלפת את כוונתי ומוציאה דברים מהקשרם".
כעת יש להמתין ולראות אם נווה, שארגוני שמאל הגישו עתירה נגד מינויו לתפקיד סגן הרמטכ"ל, יצליח לשכנע את בית המשפט כי הביטוי "עזוב אותי מהנחיות בג"ץ" יכול להיות מובן באופן שלא עולה ממנו זלזול בבית המשפט העליון בכלל ובפסיקתו בעניין חוקיות הסיכולים הממוקדים בפרט.