אירופה, מה היא מבינה

היבט נוסף שמבהיל לחשוב על השלכותיו הוא הפניית העורף האמריקנית למובארק. שלושה עשורים הקדיש הנשיא המצרי לטיפוח הקשרים עם המערב, בתחילה נגד ברית המועצות, בהמשך נגד סדאם חוסיין, ובעשור האחרון היה הציר המרכזי בעולם הערבי שפעל לחנוק את האיסלאם הפונדמנטליסטי - אותו איסלאם שמאיים על המערב. זה לא עזר לו. ברגע האמת השליך אותו המערב הנאור לפח האשפה של ההיסטוריה והכה בהלם את האזור. צריך לומר שגם בהנהגה הישראלית הזדעזעו.

לבגידה האמריקנית במובארק שלוש משמעויות מיידיות. ראשית, היא מחלישה מאוד את מעמד אמריקה באזור. "במרחב העצום בין פקיסטן וגיברלטר", כלשון ראש הממשלה השבוע, יודעים כעת המנהיגים שאמריקה תזרוק אותם לכלבים ברגע שלא תצטרך אותם (נתניהו עצמו המשיך ואמר: "ישנו מקום אחד שיציבותו אינה מוטלת בספק, והמקום הזה הוא כאן בישראל", אבל זה עניין אחר).

הנהנית המיידית מהמצב הזה היא המעצמה האזורית העולה, אירן. כל אותם שליטים ערבים שהתנדנדו בין אחמדינג'אד לאובמה, בכללם עבדאללה מלך ירדן, קיבלו השבוע רמז עבה מה שווה התמיכה האמריקנית. בבוא העת הם יֵדעו לבחור, ואלה לא חדשות טובות לישראל. ועוד נקודה מדאיגה. בעבר מקובל היה לומר שהדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. כעת, אין למנהיגים ערבים סיבה לחפש את הדרך לוושינגטון ולכן גם לא לעבור בירושלים. אמריקה, בתמימותה, בטיפשותה או בשילוב של שתיהן, ירתה לעצמה ברגל בפרק שעוד ייכנס למצעד האיוולת.

אבל לא רק האזור צריך לשאול את עצמו מה שווה התמיכה האמריקנית אלא גם ישראל. הסדרי השלום שהיו ושיהיו נשענים על תמיכה אמריקנית. ארצות הברית חתומה כצד שלישי על ההסכמים עם מצרים, עם ירדן ועם אש"ף. היא אמורה לספק ערבויות ביטחוניות לנסיגות אפשריות מרמת הגולן ומיו"ש. יש אומנם הבדל עצום בין מערכת הקשרים הישראלית עם אמריקה לבין זו הערבית, אולם חובה לתהות מה ערכן של הערבויות הללו אם אמריקה עצמה מתגלה בשעת מבחן כמשענת קנה רצוץ.

שאלת השאלות היא כמובן הסכם השלום. המועמדים ששמם נזכר כרגע בקשר להחלפת מובארק, עמרו מוסא ומוחמד אל-בראדעי, רחוקים מלהיות אוהבי ישראל. על אחת כמה וכמה האחים המוסלמים. אף על-פי כן, מעריך הרצוג, ביטול הסכם השלום לא יהיה פשוט לאף אחד מהם. "בין אם תהיה במצרים דמוקרטיה ובין אם יעלה משטר שאידיאולוגית עוין את ישראל, לביטול ההסכם עם ישראל יהיו השלכות משמעותיות. מדובר בהתחייבות דיפלומטית בינלאומית של מצרים, וכן בהסכם כלכלי בנוגע לגז. הפרת הסכמים אינה דבר של מה בכך. מצרים זקוקה מאוד לסיוע הכלכלי האמריקני, וגם כך יש קולות בקונגרס הקוראים לבטל אותו. כל משטר יחשוב היטב לפני שילך לצעד כזה. אני סבור שרק משטר שמתנגד אידיאולוגית לישראל, כמו האחים המוסלמים, עשוי לבטל את ההסכמים באופן חד-צדדי", אומר הרצוג.

לתרחיש החמור של עליית האחים המוסלמים, אם וכאשר, יהיו שתי השלכות נוספות, אומנם מנוגדות. מצד אחד, חמאס. בעוד מובארק פעל עם ישראל לדיכוי חמאס בעזה, האחים המוסלמים צפויים לשאת אותו על כפיים. ההגדרה הפורמלית של חמאס היא 'שלוחת האחים המוסלמים המצרים בפלשתין'. על כן, אם יעלו אלה לשלטון יהיו אלה ימים טובים לאיסמעיל הנייה ומן הסתם פחות טובים לנו, שכן התוצאה תהיה גב מצרי לחמאס בדומה לתמיכה הסורית בחיזבאללה – תרחיש חמור ביותר מבחינת ישראל.

אך יש גם אפקט נגדי. חמאס נהנה כידוע מתמיכה רחבה של אירן השיעית, ולא בטוח שזו תימשך תחת האחים המוסלמים הסונים. בין שני הזרמים שוררות איבה ותחרות. הוסף לכך את היריבות ההיסטורית בין אירן למצרים על ההגמוניה במזרח התיכון, וכך אולי מתקבל מאבק פנים-איסלאמי שיניח לישראל. כמובן, יש גם אפשרות הפוכה של קואופרציה אירנית-מצרית נגדנו. עדיף לא לחשוב על משמעויותיה.

אך העולם התקשה להשתכנע. די היה בדברים הגלויים של נתניהו, של מרקל ושל אובמה לאורך השבוע כדי לעמוד על הפערים. בעוד ראש הממשלה הישראלי מזהיר שאי-היציבות עלולה להיגמר בהפיכה איסלאמית, הקנצלר הגרמנייה הייתה מודאגת מחופש הביטוי. "אנו מאמינים בחופש הביטוי ומקווים שיתפשט בכל האזור. אם יש לך עיקרון מסוים וטענת שהוא חל באירן ובתוניסיה, אינך יכול לומר שהוא לא חל במצרים", תמצתה הקנצלר את עיקר העניין מבחינתה. באותה נשימה טענה שהיא והמערב לא נטשו את מובארק. "איני חושבת שהפקרנו את מצרים. עבדנו עם מצרים בנושא תהליך השלום, אבל למפגינים יש זכות לומר את דעתם", השיבה לשאלה. אובמה למחרת בלילה היה חד יותר. "שינוי השלטון חייב להתחיל עכשיו", הצהיר אובמה לאחר נאום מובארק.

ביום שלישי ניסה גם הנשיא פרס לשכנע את מרקל שיש לספור עד שתיים לפני שמחבקים אוטומטית את המוחים. "על העולם ללמוד היטב מה היו תוצאות הבחירות ה'דמוקרטיות' בעזה אשר הובילו לעליית שלטון דתי קיצוני התומך בטרור בדמותו של חמאס. אסור שדמוקרטיה תתחיל ותסתיים בבחירות בלבד. אם יום אחרי בחירות דמוקרטיות יעלה שלטון דיקטטורי דתי, קיצוני ומסוכן, מה שוות הבחירות הדמוקרטיות? ישנו ניסיון ברור להשליט הגמוניה דתית קיצונית ומסוכנת במזרח התיכון. אירן פועלת מאחורי הקלעים לבסס את השפעתה באזור. בעיית אירן והטרור העולמי אינה מונופול ישראלי אלא בעיה עולמית", אמר למרקל.

ניכר היה שמרקל אינה מסוגלת להשלים עם הרציונל הישראלי. "כאזרחית מזרח גרמניה שֶׁמחתה בשעתה נגד השלטון היא יודעת מהם חיים תחת דיכוי", הסבירה לי אחת מנציגותיה של מרקל בעת שהיא והנשיא פרס סעדו את ארוחת הצהריים. בעיני הקנצלר התפרצות דמוקרטית תוססת מוכרחה לעשות טוב למצרים ולאזור.

משל היה זה דבר של מה בכך התכנסו ביום שני ממשלות ישראל וגרמניה לישיבה משותפת במשרד ראש הממשלה בירושלים. עשרה שרים מכל צד חתמו על הסכמים לשיתופי פעולה בתחומים מגוונים. זו הפעם השלישית שישיבה מסוג זה מתקיימת, ואף שהסיקור היה שולי האירוע היה רב-חשיבות. גם מבחינת גרמניה לא מדובר באירוע שגרתי. רק למדינות בודדות בעולם ברלין שומרת את הכבוד הזה. "ישראל נמנית עליהן בגלל ההווה אך גם בשל העבר. כל דבר שקשור ליחסי ישראל גרמניה נמצא בצילו של העבר", אומר יורם בן זאב, שגריר ישראל בברלין.

"באנו לכאן כי אנו מודעים ליחסים המיוחדים שיש לנו עִם העם בישראל", אמרה מרקל, ולא ברחה מהעיקר. "הודות לזיכרון השואה, שתי המדינות מחוברות זו לזו. גרמניה מחויבת לישראל ולביטחונה והקשר שלה לישראל הוא כזה שלא קיים עם אף מדינה אחרת. גרמניה רוצה לעמוד באחריותה לביטחון ישראל ועתידה", הוסיפה. מעניין לציין שרק היא התייחסה לשואה. נתניהו לא.

אבל כאמור לא מדובר רק בעבר אלא גם בהווה ובעתיד. "ישראל וגרמניה הן למעשה שתי מעצמות טכנולוגיות, וככאלה יש להן עניין לשתף פעולה", מסביר שר המדע, פרופ' דניאל הרשקוביץ. בטרם נכנס לפוליטיקה היה הרשקוביץ עצמו בין מאות המדענים הישראלים שעמלו עם עמיתים גרמנים על פתרון בעיות מתמטיות. שיתוף פעולה דומה יש גם סביב חקר מחלת הסרטן, פיתוחים בתחום האנרגיה בכלל ותחליפי נפט בפרט, מחשבי-על, פיתוח מים ועוד. פרויקטים אחרים שעליהם סוכם בביקור הם העתקת מודל מרכזי המו"פ הקיים בארץ כדי ליישם אותו באפריקה – רעיון ישראלי עם כסף גרמני לטובת היבשת הענייה.

תחום מפותח נוסף הוא חילופי נוער. לא פחות מ-6,000 תלמידים גרמנים וישראלים פוגשים אלה את אלה מדי שנה. כאן בוודאי העבר משחק תפקיד חשוב. כל אלה ועוד מלמדים כי הקשרים בין ישראל למדינה המרכזית באירופה טובים מאוד. יש כמובן ביקורת בעניין הפלשתיני, איך לא, אך גם בעניין הזה גרמניה לפי שעה בצדנו. מרקל הבהירה בקולה שתתנגד להכרזת עצמאות חד-צדדית של הפלשתינים.

האם מרקל טועה? ההערכה הישראלית היא שכן. במערכת המודיעין, שכידוע לא חזתה את הבאות, איש לא מעז להתנבא בביטחון על העתיד. עם זאת, ההערכה הרווחת היא שיש שתי שכבות שליטה פוטנציאליות במצרים. הראשונה היא המפלגה הלאומית-דמוקרטית, קרי השכבה של מובארק, השנייה היא האחים המוסלמים. אין אופציה אחרת. אם מובארק לא יצליח להעביר את השלטון לזרם שלו, האחים יהיו אלה שיתפסו את מקומו. האופוזיציה החילונית-ליברלית, אשר תומכיה הם אלה שיצאו לרחובות, רוסקה כל השנים האלה בידי מובארק, ועל כן אינה בשלה להחליף אותו. מובארק ניסה בימים האלה להידבר איתם ולהעביר אותם לצידו, מחשש שהאיסלאמיים יתפסו את המושכות, אך לא הצליח.

מנגד, את המסגדים מובארק לא יכול היה לסגור ולכן התשתית שלהם ערוכה ומוכנה ליום פקודה. על כן, בחירות חופשיות במצרים בחודשים הקרובים, כפי שדורש המערב, ישחזרו אחד לאחד את מהפכת חומיני ב-1979. זו ההערכה העדכנית של ישראל.

תא"ל ב(מיל.) מיכאל (מייק) הרצוג, עד לא מזמן איש המערכת, דווקא חלוק על ההערכה הזו. "אני לא שותף לקביעה הדטרמיניסטית שהאירועים יסתיימו בתפיסת השלטון על-ידי האחים המוסלמים", אומר הרצוג. במקרה שלו, ניתוח המצב במצרים הוא הרבה יותר מסקירה אקדמית. הוא מסתמך על מידע ורשמים מגוף ראשון. עד לפני כשנה היה הרצוג איש סודם של ברק ונתניהו מול מצרים וירדן. יש לו שעות עומר סולימאן יותר מכל ישראלי אחר. אף על-פי כן, בבואו להעריך את ההתפתחויות הוא מציע קודם כול קצת צניעות. "אחרי הכול", הוא אומר, "רק לפני שבוע איש מאיתנו לא חזה את מה שקורה כעת".

אחרי שסייג את עצמו מונה הרצוג את התרחישים האפשריים. אלה נעים בטווח שבין הלא טוב לגרוע מאוד. בהנחה שמובארק יֵרד מהבמה במוקדם או במאוחר נפתחות כמה אלטרנטיבות. "אפשרות ראשונה היא עוד מאותו דבר. כלומר, נשיא ושכבה שלטת בעלת רקע צבאי כמו זו ששלטה עד היום. אם לא עומר סולימאן אז מישהו אחר בדמותו. סביר להניח ששלטון כזה יהיה פרו-מערבי בדומה לנוכחי, אולי קצת פתוח יותר מבחינה דמוקרטית, ונדמה לי שזה בעצם מה שמובארק מנסה לעשות. במקרה כזה, יש להניח שהסכם השלום יישמר".

האפשרות השנייה שעליה מצביע הרצוג היא בחירות כלליות. במקרה כזה, אין אפשרות להעריך מראש את התוצאות. "גם אם יהיו בחירות חופשיות, איני בטוח שהאחים המוסלמים יזכו. נכון שהם מאורגנים ושבבחירות הקודמות הם קיבלו 20 אחוז מהקולות, אבל הם לא השחקן היחיד על המפה. בסופו של דבר אתה רואה בהפגנות הרבה מאוד אנשים שאינם איסלאמים אלא צעירים משכילים, דוברי אנגלית. בנוסף, החוקה המצרית אוסרת על מפלגות דתיות להתמודד בבחירות, כך שהפופולריות של האחים המוסלמים לא נבחנה עד הסוף".

על כל פנים, לשני התרחישים צפויה השפעה מיידית על היחסים הביטחוניים המיוחדים ששררו בשנים האחרונות בין ישראל למצרים. הרחק מעין הציבור התנהל מאבק מודיעיני וסיכולי משותף נגד האיסלאם הפונדמנטליסטי ששלח זרועות לאזור. עליית חמאס, התחזקות אירן ומשלוחי הנשק מטעמה, שלוחות אל-קאעידה שחדרו לסיני, תאי חיזבאללה במצרים – בכולם ראו ישראל ושכנתה הדרומית סכנה. על כולם חל הכלל 'אויב אויבי הוא ידידי', והוא שהביא לשיתוף הפעולה ההדוק בין מצרים לישראל. השלום היה קר אבל המלחמה בכל אלו הייתה חמה.

נראה ששלטון חדש ינקוט זהירות מופלגת עוד יותר בטיפוח הקשרים הללו. אף שישראל לא הייתה בראש מעייניהם של המפגינים, הרי שהקשר עִמה בהחלט תרם לערעור מעמדו של מובארק, שהוגדר בפיהם "סוכן של ישראל ואמריקה". כדי שלא לספוג ביקורת כזו, אומר הרצוג, "כל משטר חדש יצטרך קודם כול לתפוס ביטחון עצמי ולבסס את שלטונו בטרם יבחר, אם בכלל, בהמשך שיתוף הפעולה הזה. ההערכה שלי היא שגם אם הסכם השלום לא יבוטל, איכות הקשרים ועומקם ייפגעו".