שעתם הגדולה של האחים המוסלמים

מקום נוסף שבו מתחזקים 'האחים המוסלמים' ותנועות איסלאמיות קיצוניות אחרות הוא ירדן. אין ספק שגורלה של מצרים ישפיע על ירדן, אולם לדברי ד"ר אסף דוד, מומחה לירדן ממכון טרומן, 'האחים המוסלמים' במדינה זו טרם חצו את קו האל-חזור. "במצרים תוקפים ישירות את מובארק כבר כמה שנים. בירדן זה לא קרה. יש שם סוג של יראה, קשה לדעת בדיוק ממה", אומר דוד. "מצד אחד שירותי המודיעין בירדן פחות אכזריים מאלה של מצרים, אז זה לא רק שיקולי יראת העונש. הצורה החכמה שבה התנהל בית המלוכה לאורך השנים שמרה על הפרדה בין הממשלה לבית המלוכה, וכך הלכלוך הפוליטי לא נדבק במלך. עם זאת, בשנים האחרונות עולה אופוזיציה עבר-ירדנית אותנטית מהיסודות הבדוויים (להבדיל מהפלשתינים הירדנים, שהם כ-60 אחוזים), כולל בכירים לשעבר בצבא, שמבקרת את הממשלה - וברור שבעצם מבקרת את המלך, גם אם הדברים לא נאמרים בפירוש. המתח הזה הוא תוצאה של תהליך חברתי-כלכלי שעובר על ירדן בימי עבדאללה: ניאו-ליברליזם שמרסק את המגזר הציבורי העצלן והמנוון, שמפרנס המונים מהאליטה הוותיקה, העבר-ירדנית, שהייתה מקור התמיכה של המלך חוסיין".

דוד מסביר שמציאות זו הביאה את המלך לפטר את ממשלתו ולמנות ממשלה שמרנית חדשה בראשות מערוף אל-בחית, המסתייג מתהליכי המערביזציה ודוגל בחיזוק הקשר עם חמאס על חשבון הקשר עם פת"ח ועם ישראל. "יש שם הרבה מאוד עבר-ירדנים שמתנגדים לשלום עם ישראל, כולל בכירי צבא ומוח'בראת (ארגון המודיעין), כיוון שהדבר פוגע באינטרסים של ירדן לדעתם. ללחץ הזה מצטרפים 'האחים המוסלמים', ולמלך אין בררה אלא לפייס אותם ולגלות גמישות ולא לגמור כמו מובארק שהיה כל כך קשיח עד שהרוח שברה אותו".

לדברי דוד, ישראל תיאלץ להתמודד עם התקררות יחסים נוספת עם ירדן, שכן הרצון של המלך עבדאללה להכיל גם את הפלשתינים המחזיקים את ההון והמסחר במדינה בזהות ירדנית מתחדשת (יוזמת 'אל-אורדון אל-אוולן' - 'ירדן בראש') מעורר תרעומת בקרב התושבים 'האותנטיים', המאבדים את יתרונם ההיסטורי. התנועות האיסלאמיות מנצלות את ההתמרמרות הזאת היטב. "הדרום השבטי בירדן כבר מזמן בידי האיסלאם הקיצוני, כולל איסלאם ג'יהאדי שזוכה להרבה מאוד תמיכה ופופולריות, ולירדנים אין דרך להתמודד עם זה. גם הצבא כבר אינו משענת נאמנה לחלוטין, ולכן המלך כבר לא מפעיל אותו לדיכוי מהומות. כדי לאפשר למלך עבדאללה להתמודד עם האתגרים האלה אסור לישראל ולמערב ללחוץ אותו, אחרת הוא יתמוטט כמו מגדל קלפים".

תנועת 'האחים המוסלמים' נוסדה בשנת 1928 במצרים בידי חסן אל-בנא, הוגה דעות איסלאמי שהתנגד לרוחות המערב שפשטו במצרים, ללאומיות, לבית המלוכה הפרו-מערבי ולדמוקרטיה במדינה. התנועה הטיפה לאיסלאם פוליטי שיביא להחזרת העולם הערבי לדרך האיסלאם הנכון ולחידושה של מדינת-העל האיסלאמית, הח'ליפות.

"התנועה נולדה עם מסר איסלאמי ופוליטי גם יחד", מסבירה ד"ר בשמת אבשלום-יפת, חוקרת מצרים במכון טרומן באוניברסיטה העברית ובמרכז האוניברסיטאי אריאל. "אל-בנא זיהה את הקושי של מעמד הביניים הזעיר-בורגני, שלא מצא את עצמו במצרים המלוכנית. הוא זיהה את הבעיות הפוליטיות והחברתיות, וחרת על דגלה של תנועתו מסר איסלאמי-פוליטי-לוחמני. בתחילה חיזרו אחריהם הן המלך והן מפלגת ה'וופד' הוותיקה, אבל מהר מאוד נגררה התנועה לאלימות ולהתנקשויות".

מעורבות התנועה ברצח ראש הממשלה המצרי ב-1948 הביאה לרצח חסן אל-בנא בידי המשטרה החשאית, אך לדברי אבשלום-יפת מאבקם המתוקשר של 'האחים' בבריטים ובישראל הצעירה שאך נולדה חיזק את מעמדם בפוליטיקה המצרית, וזאת עד שדוכאו ביד ברזל בידי נשיא מצרים העריץ גמאל עבד אל-נאצר.

"בתקופת מובארק החלו 'האחים המוסלמים' עידן שהולך ומתחזק של פעילות פוליטית לגיטימית למרות הגבלות שונות של השלטונות", אומרת אבשלום-יפת. "הסבלנות משתלמת מבחינתם. עכשיו הם המפלגה המאורגנת והחזקה במצרים. הבסיס לתמיכה של הציבור בהם הוא כישלונה של המדינה בסיפוק צרכי הציבור, צרכים שהתנועה האיסלאמית סיפקה להמונים.

"זו התנועה שמכירה יותר מכולם את טעמו של בית הכלא המצרי, ולכן הם זהירים. רק עכשיו הם מתחילים לצאת, להתפלל ברחוב. הם עוד לא הוציאו את הדגלים הירוקים כדי לא לשוות למהפכה פנים איסלאמיות. הם מחכים לראות שזה באמת סוף הסיפור. כשתהיה ממשלת מעבר ובחירות הם יֵצאו מהארון, ויהיו הכוח המאורגן ביותר בפוליטיקה. אני לא חושבת שהם יזכו ברוב מוחלט, אבל הם יהיו הכוח הבולט שירכיב את הממשלה".

אבשלום-יפת, שלא כבוקעי, איננה סבורה שמשטר של 'האחים המוסלמים' יהיה קנאי כעמיתו השיעי באירן. "במשך שנים 'האחים המוסלמים' שואפים להציג עצמם כשחקן פוליטי לגיטימי שלא צריך לפחד ממנו. מובארק רכב על הפחד מהם, והם פרסמו בתגובה כל מיני מצעים על מחויבויותיהם לזכויות אדם וכדומה, השיח שהם מקדמים הוא שיח שמחויב לדמוקרטיה, כמעט במונחים חילוניים. כמובן, אין לייחס משמעות עמוקה מדי למצע שלהם, ובכל זאת אני חושבת שגם אם הם ירכיבו ממשלה הם לא יפרו את הסכם השלום ולא יכפו את השריעה (הדין הדתי המוסלמי) בכל מצרים בכוח. הם ירעו את היחסים עם ישראל ויפעלו לאסלֵם את החברה, אבל לא בהכרח בכפייה. מצד שני, די טיפשי לנסות לנבא מה יהיה".

בוקעי משוכנע שהצבא המצרי נבון דיו שלא לאפשר השתלטות איסלאמית. "אני לא מאמין שהצבא יאפשר להם לעלות", אומר בוקעי, "זה יהיה אסון אם זה יקרה". אבשלום-יפת מעלה את האפשרות שכמו בטורקיה בימיה החילוניים, הצבא המצרי ימצא עצמו כמגן החוקה, ויאותת גם לממשלה איסלאמית שלא הכול מותר.

התפשטות 'האחים המוסלמים' ברחבי העולם היא ללא ספק אחת ההצלחות הגדולות של התנועה. לדברי בוקעי, סניפים של 'האחים' פועלים בלמעלה מ-100 מדינות בעולם, ומקיימים ביניהם רשת סבוכה של קשרי חינוך, צדקה וטרור. הסניפים הגדולים ביותר הם בבריטניה ובארה"ב. מוטו התנועה לא מסתיר את שאיפותיה: "אללה הוא מטרתנו. הנביא הוא מנהיגנו. הקוראן הוא חוקנו. הג'יהאד הוא דרכנו. מוות בדרכו של אללה הוא הנעלה בתקוותינו". מסרים אלו מופצים ומחלחלים בין מיליוני תומכי התנועה, שבמקומות רבים אינם מכירים תנועה פוליטית אחרת. בוקעי פסימי ביותר: "בכל מקום שבו ייתנו לערבי-מוסלמי זכות בחירה אמיתית, הוא תמיד יבחר בתנועה איסלאמית", הוא אומר. "הוא לא מכיר משהו אחר, ואת זה האמריקנים לא רוצים להבין. הם דרשו בחירות בפקיסטן, והיום 40 אחוזים משטח פקיסטן נתונים בידי המוג'הידין, הם רצו בחירות ברשות הפלשתינית והעלו את חמאס לשלטון. הם לא לומדים כלום".

גם בסוריה, שם הנהיגו 'האחים המוסלמים' מלחמת אזרחים נגד שלטון המיעוט העלאווי בראשות חאפז אל-אסד עד שנטבחו באלפיהם ב-1982 בעיר חמת, נראה כי נשמעים שוב קולות אופוזיציה. היו שאף הרהיבו עוז לקרוא לקיום 'יום זעם' ביום שישי הזה. "בסוריה יש דממה", אומר ד"ר מיכאל אפל, ראש החוג ללימודי מזרח תיכון באוניברסיטת חיפה. "האופוזיציה מנסה לעורר מהומות אבל אין היענות. המשטר נראה יציב וחזק.

"ברור שיש תסיסה, אבל האם זה 'דלק' מספיק? אנחנו לא יודעים באמת מה קורה מתחת לפני השטח, יש צעירים ממורמרים, יש איכרוּת פושטת רגל, אבל מצד שני יש מערך ביורוקרטי שלא עבר את ההפרטה שעברו מצרים וירדן, ועדיין מספק פרנסה להמונים. צריך גם לזכור ש-40 אחוזים מתושבי סוריה הם לא מוסלמים סונים, אלא מיעוטים שחוששים מאוד מעליית 'האחים המוסלמים'. מכל מקום, אין ספק שהגוף היחיד המאורגן שיכול להוות אופוזיציה הוא 'האחים המוסלמים'. כבר ראינו משטרים יציבים כלפי חוץ נופלים, במזרח אירופה למשל. השאלה היא רק מה יהיה הטריגר".

פרופ' יהודית רונן, מומחית לסודן ולתנועות איסלאמיות מאוניברסיטת בר-אילן, תוהה עד כמה איתנה אחיזת 'האחים המוסלמים' במדינה בעלת זהות לאומית ותיקה כמו מצרים. "אני לא בטוחה שהם יזכו ברוב במערכת בחירות במצרים", אומרת רונן. "זו מדינה עם כל כך הרבה גוונים וגוני-גוונים, עם מסורת לאומית חזקה מאוד שסותרת את התפיסה הפאן-איסלאמית של ח'ליפות מוסלמית עולמית". לעומת זאת רונן סבורה כי ייתכן שדווקא בסודן יעלו 'האחים המוסלמים' לשלטון, במקום שלטונו הכושל של עומר אל-בשיר. ד"ר חסן עבדאללה תוראבי, איש האופוזיציה הקשיש ובעבר שותפו של בשיר, עשוי לחזור על כנפי גלי המחאה בסודן.

"בסודן היו מהומות בימים האחרונים", אומרת רונן, "וכבר יש הרוג אחד. אלה מהומות של צעירים, ויש רבים כאלה. חלק גדול מהם מובטל, ולא מעטים מהם רכשו השכלה באקדמיה. ההפגנות היו בח'רטום הבירה, אבל גם באל-עובייד שבדרפור, שם יש תמיכה ותיקה בתוראבי. גם במזרח סודן ישנם בעבועי תסיסה.

"השאלה היא לאן כל זה ילך. האם המשטר ומנגנוני הדיכוי שלו חזקים דיים לעצור את התבערה? האם האחים המוסלמים למיניהם יצטרפו למרי וימנפו אותו? בסך הכול המשטר היום הוא כישלוני, ודווקא חלוקת סודן בין הצפון הערבי לדרום השחור-נוצרי מדגישה עד כמה המשטר הנוכחי הוא משטר כושל. זה מצטרף למצוקות הקיום ולאווירה של הפלת משטרים ועליית החברה האזרחית. כל זה חומר נפץ מספיק כדי לפוצץ את המשטר הזה.

"באופן כללי", מסכמת רונן, "אני חושבת שלא נכון לחשוב בתבניות ולנבא בקלות מה יהיה - או דמוקרטיה או שלטון איסלאמי קיצוני. אני חושבת שמה שקורה היום בעולם הערבי זה ציבור הזועק ללחם, לקיום, ליכולת לשלוח את הילד לבית ספר. זה מה שמעניין את האנשים, וכל שלטון שיגיע יצטרך למצוא את הפתרון למצוקות האלה".