|
|
ג'ונס. אנטישמי במסווה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
העיתונאית קרוליין גליק פרסמה שני משפטים שפלט הגנרל האמריקני בדימוס, ג'יימס ג'ונס, בעת ביקורו בארץ בימים אלה, בעוד מצרים בוערת. המשפט הראשון זר ומוזר והשני "הגיוני", אם יש כזה, עקום ומופרך. הנה:
"אני מאמין, שלו התגלה האלוהים לאובמה ב-2009 (תחילת כהונתו כנשיא. א.ה.) ולו שאל אותו, מה הוא הדבר האחד על פני כוכב הלכת שלנו, ודבר אחד בלבד, שעשוי לעשות את העולם למקום יותר טוב ולתת לאנשים יותר תקווה ויותר סיכויים לעתיד - אני מעז לומר, שהדבר הזה היה קשור עם מציאת פיתרון של שתי מדינות למזרח התיכון".
תארו לכם את נשיא ארה"ב - בתוך משבר כלכלי קשה המסכן את מעמדה כמעצמת-על, אל מול איום גרעיני אירני וצפון-קוריאני, בתוך מלחמה מדממת באפגניסטן ואי וודאות כיצד יוצאים מעירק, מאוים על-ידי טרור איסלאמי, רדוף בעיות קשות בדרום אמריקה עם שאבס מוונצואלה בראש (רשימה חלקית) - מה, לפי ג'ונס, על ראש שמחתו? "החזון" של פלשתין!
ועתה, ממה נפשך: אם הוא צודק, ואכן זה עיקר דאגותיו של אובמה, חייבים לחפש הסבר לטירוף הזה. וגם אם חיזיון התעתועים הזה מתחולל "רק" בראשו של הגנרל ג'ונס, גם זה אומר דרשני.
כדי למצות את מידת החומרה של המשיחיות הפלשתינית הזאת אצל הגנרל ג'ים ג'ונס, עלינו להציג תחילה בפני הקוראים את הקריירה המפוארת שלו: מפקד חיל המרינס, המפקד העליון של כוחות נאט"ו באירופה, ועד לסוף השנה שעברה ראש המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב. בארץ ביקר כמה פעמים, בעקבות ועידת אנאפוליס, בשליחות שרת החוץ קונדוליזה רייס, להכנת תוכנית ביטחון אסטרטגית במסגרת הדיונים על "מצב הקבע". האיש התגלה כעוין את ישראל ובין השאר הציע להציב ביהודה ושומרון כוחות של צבא נאט"ו במקום כוחות צה"ל.
ומכאן למרגלית השנייה שנשרה מפיו:
"הזמן אינו בצד שלנו. ואם לא נפעל (להקים מדינה פלשתינית), זה יכול לגרור הפגנות דמויות-מצרים במדינות אחרות באיזור".
לפי הגיונו של ג'ונס מתבקשת המסקנה שהמיליונים שיצאו להפגין בכיכר תחריר ובכל מצרים הקריבו מאות הרוגים, גירשו את נשיאם והפכו את הארץ על פיה - לשם מה? כדי שתקום מדינה פלשתינית! ובאלג'יר, בעמאן, בצנעה ואפילו בטהרן ממלאים המונים את הכיכרות - לא בגלל שלטון רודני, אבטלה ורעב ולמען חירות וסיכוי לחיים ראויים, כי אם אך ורק מפני שחסרה להם מדינה פלשתינית.
מה יכול להביא אישיות אמריקנית חשובה כזאת - והוא כנראה אינו יחידי - לידי מחשבות-שווא כאלה, על גבול המופרעות?
קרוליין גליק מוצאת את התשובה באידיאולוגיה הערביסטית של הגנרל וגם של הנשיא אובמה, אולם הסבר זה אינו מתיישב עם הניתוק הגמור של דברי הגנרל מכל חשיבה רציונלית. אידיאולוגיה, ובכלל - שום דבר מתחום החשיבה אינו יכול להניב אמירות אבסורדיות כאלה. רק פרץ של רגשות מן העולם האמוציונלי מסוגל לשבש שיפוט שפוי, אפילו אצל אנשים סופר-משכילים. מי כמונו היהודים, שחווינו וממשיכים לחוות זאת על בשרנו, יודע זאת? האידיאולוגיה הפרו-ערבית אומנם מתגלה על פני השטח, אך מקורותיה נובעים ממעמקי המחלה התורשתית, עתיקת היומין, של עמי המערב - השנאה העיוורת והבלתי-רציונלית הקרויה אנטישמיות.
רק האנטישמיות מסוגלת להסביר, מדוע הגרמנים, שנחשבו "עם ההוגים והמשוררים", 'השתגעו' לפתע לאמץ להם תורת גזע מופרעת, חסרת כל בסיס מדעי, ואת כישרונם הארגוני, את חריצותם ויכולותיהם הטכניות הבלתי רגילות - הקדישו להפיכת כל יבשת אירופה למפעל ענק של איסוף, הולכה והשמדה של מיליוני בני אדם - תעשיית מוות מפלצתית, חסרת תקדים בכל תולדות המין האנושי. ומדוע כוון כל זה דווקא נגד העם היהודי, שהעריץ את גרמניה ותרם לה בכל תחום אפשרי של החיים יותר מכל קיבוץ אנושי אחר? "האידיאולוגיה" הנאצית המטורפת לא באה מהראש. היה זה פרץ רגשי שהגיח ממעמקי תת-מודע אפל, שבו היהודי הוא התגלמות כל הרוע בעולם.
החרטה על זוועות השואה לא גירשה את הדיבוק האנטישמי מתוך הנפש המערבית, היא רק אילצה אותו להתחפש ולהסוות את האנטישמיות הישנה בלבוש "אנטי-ישראלי" ופרו-ערבי, המאפשר להציג שוב את היהודי כעושק ומנשל, סמל הרוע. אם אנטישמיות אינה עוד "פוליטיקלי קורקט", המלחמה למען "זכויות הפלשתינים" מספקת תחליף מצוין. שאם לא כן, כיצד נסביר את הברית החדשה שנכרתה בין השמאל הקיצוני (האנטי-דתי והאנטי-לאומי) לבין האיסלאם התוקפני-פונדמנטליסטי, ובין שני אלה לגלוחי-הראש הניאו-נאצים? רק דבר אחד בעולם מסוגל לאחד את הניגודים הקוטביים האלה: שנאת ישראל - עם ישראל או מדינת ישראל, אחת היא.
ואי-אפשר להסביר, מדוע כל העולם נטפל רק לישראל: מדוע בית יהודי שנבנה בשומרון מדיר שינה משני צידי האוקיינוס האטלנטי ולא כל תועבות הערבים - מסחר בעבדים, "מילת" נשים והתעללות בהן באלף צורות ועד לסקילה וכריתת ידיים ובכלל - שלילת חירות האדם וכבודו בכל המשטרים הערביים ללא יוצא מן הכלל?
השמאל בישראל מצא קרניים לנגח בהן את ארץ ישראל: "דה-לגיטימציה עליך, ישראל!", ומדוע? בגלל "הכיבוש", כמובן. במערכת הבחירות של קלינטון נפוצה הסיסמה: "זו הכלכלה, טמבל!", וגם אנחנו חייבים לשנן לעצמנו, למשל כשאחד כמו הגנרל ג'ונס מגלה לפתע מסירות נפש אדוקה כזאת למען "פלשתין" ומשתלח בנו, שלאמיתו של דבר - לא כיבוש ולא נעליים, אלא: "זו האנטישמיות, טמבל!"
