אינני מוכן לכך שלפחות חמישים אחוז מאזרחי המדינה יהיו וואסאלים של שכבה דקיקה של אצולה, אשר בעזרת ובאמצעות "ידידיה" שבמסדרונות השלטון גרפה לידיה ומחזיקה בכמעט כל ההון והנכסים שאמורים היו להיות שייכים לאזרחי המדינה כולם, כאשר היא - השכבה הדקיקה של האצולה, וגם קומץ מלחכי פנכתה, חיים ברמה המגמדת בבוז כל שייח' סעודי, בעוד חצי המדינה, אנשים העובדים קשה בזיעת אפם אלא שמשתכרים בחודשיים מה ש"בכיר" משתכר ברבע שעה, חצי מדינה של שומרים ומנקות ומטפלים ונהגים וגם מורות וגם עובדות סוציאליות, שעובדים בחריצות ובכישרון במשרה מלאה ולא פעם בסוף החודש אפילו אין להם די כסף אפילו לאוכל.
אינני מוכן לכך שלפחות חמישים אחוז מאזרחי המדינה (כולל אותי... ) יהיו הוואסאלים הנרמסים של שכבה דקיקה של אצולה, ועל כן אני חבר ופעיל ב"מפלגת פועלי ארץ ישראל", זו אשר כל תמצית קיומה היא למשוך את השמיכה, למרות עוצמתה האדירה של שכבת האצולה, למשוך את השמיכה כך שתחמם יותר, משמעותית מאד יותר, גם את הפועל.
אולי זה נקרא "סוציאליזם". לשאוף ולהילחם לכך שהעוגה הלאומית תתחלק לגמרי אחרת. הרבה פחות לטייקונים, הרבה יותר למי שפעם נקרא בפשטות: "הפועל". אבל האם זו איזה גזירה משמיים שמי שעל כך נלחם, מי שלכן חבר ב"מפלגת פועלי ארץ ישראל", יהיה, באיזו מין עסקת חבילה אכסיומאטית, גם תומך בהיותה של מדינת ישראל מדינה דו לאומית?
כאילו, סליחה? למה? מה בכלל הקשר? מדוע החלטתם לקבוע לי ב"עסקת חבילה" לרצוני החברתי-כלכלי גם מה האידיאל המדיני ש"אני רוצה"?
בלי שום קשר לעובדה שאני חפץ במפלגה שתהיה לטובת הפועל ולא לטובת הטייקון אני רוצה לחיות במדינה שהרוב-השלטון - בה הוא בידי העם שלי. כי אני לא דתי ולי הכותל יישאר חשוב וקדוש גם אם יהיה בריבונות סין, אבל אם להיות מיעוט אני מעדיף להיות מיעוט בקנדה ואני נמצא דווקא פה כדי לחיות במדינה היחידה בעולם אשר יש בה גם מיעוטים, אבל רק בה המיעוט בה זה לא אני.
כאילו, אני אגיד זאת שוב? אני מאד-מאד בעד מפלגה שתהיה לטובת הפועל ולא לטובת הטייקון. אבל אני לחלוטין לא בעד מדינה דו לאומית. אין כזו עסקת חבילה. נייט. נאדא. ומי שמנסה להכניס אותי לכזאת עסקת חבילה אנא ירשום לפניו על בריסטול גדול, בטוש אדום ובאותיות ענק: "לא".
כאדם נאור, וגם ריאלי, כמי שבאמת ובתמים יודע שאנחנו ממש לא שום "עם נבחר" ושלא מגיע לנו שום דבר שלא מגיע לכל עם אחר ובוודאי שלא מגיע לנו שום דבר על חשבון שום עם אחר, אני מתחלחל נוכח הרעיונות להבטיח מדינה עם רוב יהודי ב"שיטת יהושוע בן נון", וממש בדיוק באותה המידה מן הרעיון של "משאיות" או של "למרר להם את החיים עד שמעצמם יסתלקו מכאן", אבל אני לחלוטין סבור כי כאשר אבות התנועה שלי דיברו על "שתי מדינות לשני עמים" הם חד-משמעית לא דיברו על מדינה אחת שהיא רק לפלשתינים, ומדינה שניה שהיא "שלי ושל המשק ושל כל מי שיש לו חשק".
לכן, אם זה קטע טקטי, של תקווה לזכות בקולותיהם של אותם עשרים אחוז מציבור הבוחרים הקרויים "ערביי ישראל", אז בסדר. אפילו שזה לא בסדר. אבל הפירוש האחד והיחיד ל"שתי מדינות לשני עמים" זה שתי מדינות לאום. מדינה אחת ללאום הערבי, שהיום חי, חלקו חסר זכויות אזרח, ברחבי "ישראל רבתי", ומדינה שנייה ללאום היהודי החי היום באותה הטריטוריה. שתי מדינות לאום נפרדות בין הירדן לים התיכון. אחת שהפרלמנט שלה ייצג את כל, ורק את, הלאום הערבי, והשנייה שהפרלמנט שלה ייצג את כל, ורק את, הלאום היהודי.
וברור שבלי שאיש, למעט אותם "
מתנחלים" שירצו בכך, ייאלץ לעזוב את ביתו, אכן ריכוזים של אוכלוסיית לאום אחד שיוכלו על-ידי שרטוט מחוכם של קווי הגבולות להפוך לחלק פיזי של מדינת לאומם שלהם, כגון טירה טייבה ואום אל פאחם לפלשתין ואריאל וגוש עציון ומעלה אדומים לישראל, יזכו לכך. ואילו אותם בני לאום אשר ביתם מצוי עמוק בלב מדינת הלאום האחר ימשיכו להתגורר, בכבוד ובאחווה, במדינתו של הלאום האחר, עם כל הזכויות והחובות של תושבי קבע, ורק בבחירות לפרלמנט יוכלו לבחור ולהיבחר רק לפרלמנט של מדינת לאומם שלהם.
"שמאל לאומי"? נראה לי ש"השמאל הלאומי" הוא שם רשום, אשר אני, כחבר "מפלגת פועלי ארץ ישראל" הקרויה היום "העבודה", אינני רשאי להשתמש בו. אבל זה הפירוש שלי ל"שמאל לאומי". מפלגה אשר תהיה חד-משמעית ובעוז לטובת הפועל ולא לטובת הטייקונים, ובמקביל תפעל להקמתן בין הירדן והים של שתי מדינות לאום. מדינה אחת שתהיה במובהק מדינתו של הלאום הפלשתיני. ומדינה שניה שתהיה במובהק מדינתו של הלאום היהודי.
