לנקות את מגילת אסתר

אני אוהב את מגילת אסתר, כי חברתי לחיים זה חמישים ושש שנים ואם ילדינו נושאת את השם אסתר. אך יש לי שיח ושיג מר עם לא מעט פסוקים במגילה הנושאת את השם אסתר. המגילה האחרונה בין חמש המגילות.

בסוף האגדה על ניצחון מרדכי ואסתר המלכה על המן האגגי הרשע בממלכת פרס, מופיע הפסוק המפורסם: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים, כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" [מגילת אסתר ח', 17].

זו הפעם היחידה שמופיעה בתנ"ך המילה "מתייהדים". לצערי, בהקשר של פחד מהשררה מוזכרת המילה מתייהדים. מגילת אסתר מספרת לנו על הצהרה המעידה על הצטרפות המונית ליהדות. אני אינני עם השמחים לעדות זו של המגילה. אני לא אהיה עם הרוקעים ברגליים והמתופפים במצלתיים וברעשנים בבית הכנסת למקרא פסוק של התייהדות מתוך פחד ואימה של יהדות שיכורת-כוח ועוצמה.

בימים שחברי המפלגות החרדיות מרעישים עולם בנושא הגיור ואף מאיימים בפיצוץ הקואליציה אם יתקבל חוק הגיור, הם יעלזו ויהיו שיכורי שמחה למקרא הפסוקים המעידים על גלי גיורים המוניים. ומה שהחל בעידן הפרסי על-פי עדות מגילת אסתר, הפך למדיניות רשמית בתקופת החשמונאים, רק שההתייהדות נעשתה ביתר כוחנות על-ידי דמויות, שהבולט בהן הוא אלכסנדר ינאי.

לבי לא עם הפסוקים המעוררים זיקפה לאומנית "וּשְׁאַר הַיְּהוּדִים בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶך... הָרְגוּ בְּשוֹנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף" [מגילת אסתר ט', 16]. אני לא אהיה שותף לצעקות הגיל בבית הכנסת בעת שמחה על טבח המוני. אני מוכן להשלים עם כל ענישה של האשמים הישירים בהתאכזרות ליהודים ולא בטבח המוני של 75,000 אנשים ונשים, זקנים וזקנות, ילדים וילדות. וזאת בנוסף ש"בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׁר בְּאָדָר הָרְגוּ בְּשׁוּשָן שְׁלֹש מֵאוֹת אִישׁ" [מגילת אסתר ט', 15].

אינני רוצה לחנך את ילדיי, נכדיי וניניי ליהדות שהאידיאל שלה מעלה על נס אלוהי את עובדת היות כל עמי העולם מעריצים אותה, את היהדות, "כִּי נָפַל פַחֲדָם שֶׁל כָּל הָעַמִֹים" [מגילת אסתר ט', 2]. אינני רוצה את תאוות הנקם וההנאה ממנה, כפי שעולה מהמגילה "וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אוׁיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאָבְדָּן, וַיַּעֲשׁוּ בְּשׁוֹנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם" [מגילת אסתר ט', 5]. אני אמחק ממגילת אסתר שלי את פסוק "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אוֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׂלָלָם לָבוּז" [מגילת אסתר ח', 11]. מאחר שיש לי כבוד לשפה העברית, אינני רוצה להעלות על דל שפתיי מילים עבריות שיש בהן היתר להרוג את האויב, כולל טף ונשים ולבוז שלל. לזכותו של העם על-פי סיפור המגילה, הם לא חטאו בחטא השלל והביזה.