השופט: אברהם הימן, בית משפט השלום, ראשון לציון.
המועד: יום רביעי, 15.03.11, שעה 08:30.
הנושא: תיקים פליליים.
נכון לעכשיו, אברהם הימן הוא שיאן האיחורים שלנו. למרות שלוח הדיונים מציין שיש לו לא מעט תיקים לשעה 08:30, הוא נכנס לאולם רק ב-09:34. הימן דווקא מלא מרץ, רק חבל שהוא לא ניצל אותו כדי להתחיל בזמן.
בזמן שבין המועד הרשמי למועד בפועל, אני עד למחזה כמעט בלתי יאמן: הקלדנית מקבלת החלטות במקום השופט. הקלדנית, יפעת, נכנסת ב-09:04 ומיד הופכת לאדם הכי מבוקש באולם. סניגורית אחת ניגשת אליה ומתאמת מולה תאריכים לדיון. סניגורית אחרת מכתיבה לה בקשת דחייה.
סניגור שלישי אומר גם הוא שברצונו לקבל דחייה, ויפעת משיבה: "אז אני אעשה לך, צריך את השופט?". הסניגור מסביר את בקשתו, התובע אומר באדישות שהוא מסכים לדחייה אחרונה, ויפעת מוציאה החלטה מודפסת ונותנת אותה לשניהם. עכשיו יש בדיוק שתי אפשרויות: או שההחלטה אינה חתומה בידי הימן ואז היא חסרת תוקף חוקי, או שהימן התיר לקלדנית לעשות שימוש בחתימתו הסרוקה ואז זה מאוד-מאוד תמוה (בלשון המעטה). ורק למען הסר ספק: איש מבין אלו שסגרו עניינים מול הקלדנית, לא בא אחר כך לאולם כדי ליידע את השופט או לקבל את אישורו.
חשוב מאוד לזכור, שמדובר בתיקים פליליים. תיאורטית, ייתכן שהנאשם נמצא במעצר או בחלופת מעצר (איזוק אלקטרוני, מעצר בית). גם אם לא, קרוב לוודאי שהוא משוחרר בערבות. לכן, לכל דחייה יש משמעות מעשית מיידית, מעבר לעינוי הדין ומעבר לעומס המיותר שמתווסף למערכת. לכן, הדברים נראים מוזרים עוד יותר.
אין סבלנות להפרעות
לזכותו של הימן יש לומר, שהוא מנסה לקדם את התיקים שלפניו, אם כי לרוב לא בהצלחה. הנאשמת בתיק הראשון מוכרת לו והוא זוכר שיש לה עוד כמה כתבי אישום. הימן מבקש מפקידת העזר לאתר את התיקים האחרים ומסייע לה כאשר היא מתקשה בכך, ומאחד את הדיון בכל התיקים ל-15 במאי. כאשר הימן מכתיב את ההחלטה, הוא נתקל בבעיה: הנאשמת היא בעצם גבר שעבר ניתוח לשינוי מין, אך במשרד הפנים עדיין רשום השם המקורי. הימן מסביר לנאשמת, שהוא פונה אליה בלשון נקבה כדי לא לפגוע בה, אבל עליה לדאוג לשנות את השם כחוק. אחר כך הוא מסביר לה בסבלנות, שלוש פעמים, שעליה להחזיק ביד את ההחלטה, כך שאם יבואו אליה (כפי שכבר אירע) עם צו הבאה - עליה להציג את ההחלטה.
להימן אין שום סבלנות להפרעות - וזה בהחלט לזכותו, כי אחרת בית המשפט יהפוך לשוק. הוא צועק על העומדים: "או להיכנס או לצאת! מי שעומד - ייצא החוצה או יישב. אם אין מקום - אז תחכו בחוץ, יקראו לכם". כאשר אחת הסנגוריות מתחילה לדבר עם התובע, הימן קוטע אותה בנימוס אך בתקיפות. אלא שככל שהדיון מתקדם, דומה שהימן משלים עם ההפרעות. שני טלפונים סלולריים מצלצלים, סניגורים ונאשמים נכנסים ויוצאים, סניגור מתייעץ עם לקוחו בתוך האולם - והימן אינו מעיר.
התיק הבא הוא של מי שנעצר על סחר בסמים בהיותו קטין. הימן שוב מתמצא בחומר ויודע שהנאשם לא הודה בעבירות המיוחסות לו בפני קצין המבחן, מה שאומר שלא ניתן להסתפק בעבודות לתועלת הציבור או להימנע מהרשעה. הוא מבקש לחדד את הנסיבות, לצורך הטיעונים לעונש: "הרבה מתיקי הנוער זה אחד שהולך וקונה בשביל כולם. בהרבה תיקים כאלה הפנו את זה [מסחר בסמים] לאחזקה או אספקה". הימן פונה לנאשם: "תסתכל עלי. אתה משתמש בסמים?" הנאשם משיב בשלילה. הימן: "אתה בטוח?" כאשר מתברר שהתובע אינו בקיא די הצורך בנסיבות העבירה, הימן דוחה את הטיעונים לעונש ורומז שאם הנאשם לא יסכים ללכת לטיפול ולרצות עבודות לתועלת הציבור - הוא יישלח למאסר בפועל.
התיק הבא מוציא מהימן התבטאות שאינה אופיינית לשופטים. יש בו שני נאשמים, ומתברר שאחד מהם לא הופיע והתובע מבקש להוציא צו הבאה. התובע מעיר, שהוא אינו יודע האם הכתובת הרשומה בכתב האישום מדויקת, והימן מעיר: "גם אני לא יכול לדעת, המערכת דפוקה".
הסניגור שמשקיע בתיקים שלו דם
בינתיים יש אתנחתא קומית. אחד הסניגורים נחתך באצבעו והימן מתעניין: "זה מנייר או מתיק?" הסניגור משיב: "זה מתיק, אני משקיע בתיקים שלי דם, יזע והרבה דמעות". פקידת העזר נותנת לו פלסטר אבל הוא מתקשה לפתוח אותו, והימן מציע את עזרתו. לבסוף נמצאה הישועה בדמות פלסטר המועבר משורות הקהל. כאשר הפקידה מצליחה לפתוח את הפלסטר הסורר, מציע הימן: "שיָשים עוד אחד".
חוזרים למסלול. הימן שב ומוכיח שיש לו הרבה סבלנות דווקא לנאשמים, וגם זה לזכותו. נאשמת בשני תיקים הייתה אמורה להתייצב לבדיקה לשם מתן חוות דעת פסיכיאטרית, אך לא התייצבה. היא טוענת שלא קיבלה את הזימון, וגם הסנגורית אומרת שהזימון לא הגיע למשרדה. הנאשמת מתחילה לדבר עם הימן, הוא מאזין לה ומשוחח איתה, ודווקא הסנגורית היא זו שמשתיקה אותה. הימן דוחה את הדיון לשם קבלת חוות הדעת.
השורה התחתונה: במשך קרוב לשעה לא סגר הימן אף תיק. זה אומנם לא באשמתו, אך כן באחריותו: הוא לא חייב לתת כל כך הרבה דחיות. העובדה שהקלדנית נותנת החלטות בשמו, ואפילו שהן טכניות בלבד, מעוררת אי-נוחות רבה ומצדיקה התייחסות של הנהלת בתי המשפט.
יעילות: 4.
מזג שיפוטי: 8.
