|   15:07:40
דלג
  יהודה יפרח  
עיתונאי מקור ראשון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

סיכול ממוקד

טרפוד מינויי הבכירים הפך לתחביב החדש של אנשי התקשורת ושל הפקידים המשפטיים. כדאי שנפנים את העובדה שההחלטות הציבוריות החשובות בישראל מתקבלות במשרדיהם של וינשטיין, לינדנשטראוס ומייק בלאס, ובהיכלה של דורית ביניש. הממשלה רק ממליצה
07/04/2011  |   יהודה יפרח   |   מאמרים   |   מקור ראשון   |   תגובות
ניב רסקין. לא התבלבל [צילום: פלאש 90]

המצערת התקשורתית פתוחה בכוח מלא, ההדלפות הצהובות פורטות על נימי המצפון הצדקני של כולנו, מעמעמות את כושר השיפוט ומכניסות אותנו בקלות לוורטיגו ציבורי. קשה מאוד להיצמד למכשיר האופק המלאכותי ולהתנתק מהפטה-מורגנה המבוימת. אבל אסור להתבלבל: הסיפור פה הוא לא על טוהר המידות של מנהיגי עמנו, ולא על קומתם הרוחנית של שליחי הציבור בדור של עקבתא דמשיחא. בפשטות, זהו מאבק אכזרי וציני מסביב לסוגיה מאוד רגישה בדמוקרטיה הישראלית, והיא - מי פה המנהל, מי מקבל את ההחלטות?

מי אמר שאין אצלנו התייעלות והפקת לקחים?
בפרשת גלנט המשפטנים והעיתונאים עבדו קשה: בתחילה היה לנו "מסמך גלנט". הוא לא הועיל ועדת טירקל אישרה את המינוי. אז נדרשנו לתחקיר של קלמן ליבסקינד, לעתירה לבג"ץ של "התנועה הירוקה", לחוות דעת של לינדנשטראוס, למתקפה משולבת של הפובליציסטים ולהכרעת היועמ"ש וינשטיין שספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". רק אז התיישרו ברק ונתניהו עם כיוון הרוח וביטלו את המינוי.

אצל ניצב אורי בר לב כבר התייעלנו: סדרת כתבות 'סיכול ממוקד' במעריב ובידיעות; חקירה מתוקשרת במח"ש; יציאה מהארון של ד"ר אינס והחלטה של היועמ"ש לפתוח בחקירה בחשד להטרדה. בר לב פרש מהמרוץ למפכ"לות בבושת פנים, והלך הביתה לגרד את הנוצות והזפת.

אבל לשיא הגענו בפרשת אלי גביזון. המיועד לראשות השב"ס לא הספיק אפילו לפתוח את הבירות במסיבה לרגל מינויו. חוליות החיסול פעלו במקצוענות: מספר תלונות אנונימיות על עברו הרומנטי, פסוודו בדיקת פוליגרף במכון לא מוכר, הודעה מלשכת היועמ"ש על דיון בנושא, וזהו. אהרונוביץ' קיפל את זנבו בהכנעה, והודיע כי "צפוי קושי משפטי למינויו של גביזון לתפקיד". תחתיו קיבל את המינוי מפקד מחוז ירושלים, ניצב אהרון פרנקו. זמנית כמובן, עד לסיבוב המשפטי הבא.

וכמובן, עם ההצלחה בא התיאבון. ביום שני שעבר התבשרנו על מינויו של יורם כהן לראשות השב"כ. הדיו עוד לא יבשה על הידיעה ועיתון הארץ יצא במתקפה על "המינוי התמוה של ראש השב"כ". ידיעות אחרונות פרסם גם הוא כותרת שער: "רבנים לחצו על נתניהו". ניב רסקין לא התבלבל, ותמה בשידור חי בגלי צה"ל האם הרב דרוקמן היה מעורב במינוי הרגיש. רק גדעון עזרא נזעק להגן על ההחלטה והצהיר: "במקרה שלו - לא טירקל ולא אמא של טירקל ימצאו בו רבב".

בסאגת המינויים הזו קצב האירועים מסחרר: המצערת התקשורתית פתוחה בכוח מלא, ההדלפות הצהובות פורטות על נימי המצפון הצדקני של כולנו, מעמעמות את כושר השיפוט ומכניסות אותנו בקלות לוורטיגו ציבורי. קשה מאוד להיצמד למכשיר האופק המלאכותי ולהתנתק מהפטה-מורגנה המבוימת. אבל אסור להתבלבל: הסיפור פה הוא לא על טוהר המידות של מנהיגי עמנו, ולא על קומתם הרוחנית של שליחי הציבור בדור של עקבתא דמשיחא. בפשטות, זהו מאבק אכזרי וציני מסביב לסוגיה מאוד רגישה בדמוקרטיה הישראלית, והיא - מי פה המנהל, מי מקבל את ההחלטות? האם נבחרי הציבור שנבחרו בבחירות פתוחות לכנסת, או שכבת הפקידים והיועצים המשפטיים המתיימרים לדעת טוב מאיתנו מה טוב לנו?

צריך רק לזכור שנבחרי הציבור הביאו את הצרה הזו על עצמם. ועדת טירקל, או בשמה הרשמי "הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה", הוקמה בשנת 1999 בהחלטת ממשלה. מטרתה הראשונית הייתה להקל על עבודת הרשות המבצעת בהליך המינויים: "להבטיח את טוהר המידות במינויים הבכירים, ולבחון שמא דבקו פגם או דופי כלשהם במינויים המוצעים". בית המשפט העליון קפץ על ההזדמנות כמוצא שלל רב והרחיב עד מאוד את סמכויותיה של הוועדה:

"עיקר תפקידה של הוועדה המייעצת הוא, אפוא, לבדוק את המינוי המוצע מבחינת טוהר המידות במובנו הרחב של מושג זה, הן מבחינת האדם המוצע לתפקיד, הן מבחינת הגורם הממנה והן מכל היבט אפשרי אחר שעשויה להיות לו נגיעה לשאלת טוהר המידות הכרוך במינוי. פרשנות רחבה זו של סמכות הוועדה המייעצת נובעת מנוסחה של החלטת הממשלה ומהתכלית והמטרות שלשמן הוקמה הוועדה.... ביקורת מנהלית כאמור עשויה להיות אף רחבה יותר מן הביקורת השיפוטית, המתמקדת על-פי טיבה בבחינה האם נפל בהחלטה פגם משפטי" (בג"ץ עמותת אומץ נ' השר לביטחון פנים, 2007).

חדי העין הבחינו מן הסתם במוקש. קוראים לו "פרשנות רחבה". הוא שעושה את ההבדל בין "ועדה מייעצת" לוועדה שמקבלת בפועל את ההחלטה. שינוי במצב לא נראה באופק. ביבי מאמץ מיראה את הציווי של "אל תגעו במשיחי", וועדת השרים לענייני חקיקה תוקעת את רוב היוזמות הפרלמנטריות להפרדת רשויות. בינתיים כדאי שנפנים את העובדה שההחלטות הציבוריות החשובות בישראל מתקבלות במשרדיהם של וינשטיין, לינדנשטראוס ומייק בלאס, ובהיכלה של דורית ביניש. הממשלה רק ממליצה.

מהפכה פרלמנטרית
עשר שאלות על הסטרט-אפ החדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה
▪ ▪ ▪

הסטרט-אפ החדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה חוסה תחת הכותרת הבהולה: "ישראלים להצלת הדמוקרטיה". תחת המכון, הקים אריק כרמון גוף מחקר בראשותו של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מאיר שמגר. באירוע מתוקשר הגיש השבוע שמגר מסמך לכנסת ובו עשר המלצות לרפורמות מהפכניות במבנה הפרלמנטרי של כנסת ישראל. את המסמך מלווה קמפיין יחצ"נות ארצי. ההמלצות עוסקות לכאורה רק בשיטה ובמבנה, ולא בתוכן. השאלה היא כמובן האם המבנה הארגוני יכול להיות מנותק מאג'נדה.

בשורות הבאות נציג את הצעות המכון לפי הסדר שבו הן מופיעות במסמך, וננסה לתפוס את עמדת ה"איפכא מסתברא" ולהקשות על הרציונל של ההצעות:

1. הענקת תגמול כספי למפלגות המקיימות פריימריז פנימיים. המשמעות: פגיעה במפלגות הנבחרות על-ידי מנהיג בודד או ועדה מסדרת, כדוגמת שס או ישראל ביתנו. הבעיה: פריימריז הם רעיון הגיוני, אך כדי להתקדם בפריימריז המועמד צריך כסף, והרבה, מה שמעצים את בעיית יחסי ההון והשלטון. בנוסף, המאבקים בתוך המפלגה מפוררים את לכידותה, כשכל ח"כ נדרש לעשות לביתו ולאו-דווקא למפלגה.

2. התפקדות לחברות במפלגה בפיקוח רשם המפלגות. המטרה: למנוע התפקדות כפולה למפלגות שונות. הערה: רעיון טוב, אך כבר יש חוק שאוסר זאת. הבעיה היא שלא אוכפים אותו.

3. הצבעה לכנסת בפתק פתוח, הכולל לא רק בחירה במפלגה אלא גם דירוג של הח"כים בתוך המפלגה. המשמעות: השפעה של הבוחרים על הרכב המפלגה. הבעיה: כמו בהצעה הראשונה. מסירת כל הכוח לבוחרים תגרור תחרות פנימית קשה בין המועמדים וזו תוביל לשחיתויות. ביפן לדוגמה השיטה הזו נכשלה. העם היפני הבין שהוא נאלץ להתמודד עם שחיתות בלתי רגילה ועם שליטה של קליקות אינטרסנטיות בפרלמנט.

4. העלאת אחוז החסימה ל-4%. המטרה: למחוק את המפלגות הקטנות כדי להגביר את היציבות הקואלציונית. הבעיה: בחברה משוסעת כשלנו המשמעות היא פגיעה בייצוג נאות למגוון הקיים בעם. התכלית היא אומנם הגברת היציבות, אך כלל לא ברור שתכלית זו תושג. המפלגות הקטנות ייאלצו לחבור לגושים בינוניים, מה שיפגע ביכולת התמרון של המפלגות הגדולות ובסיכוי שלהן להרכיב קואליציה. יש להעיר שכלל לא בטוח שזה רע לימין. לדוגמה, כיום יכול נתניהו להחליט שהוא מוותר על האיחוד הלאומי ומעדיף את סיעת 'עצמאות', אך אם אחוז החסימה יעלה האיחוד הלאומי יחבור לבית היהודי ולשס, ואלה ייצטרכו ליישר איתו קו מבחינה מדינית, מה שיצמצם את גמישות הממשלה. דוגמה נוספת: המפלגות הערביות הקטנות ייעלמו או שייתאחדו, מה שכמעט יבטל את האפשרות להקמת קואליצית שמאל בישראל. אגב, בניגוד לטענת המכון, ישראל אינה ייחודית בעולם בעניין זה: בהולנד אחוז החסימה נמוך משלנו ועומד על שני שלישי אחוז, ובבלגיה יש יותר מפלגות מאשר אצלנו.

5. הגדלת מספר חברי הכנסת מ-120 ל-180. הנימוק: יש להקטין את היחס שבין מספר הח"כים לאזרחים המיוצגים, כך שכל ח"כ ייצג מספר קטן יותר של אזרחים. הבעיה: על-פי ההיגיון הזה צריך להגדיל את בית הנבחרים בארה"ב כך שיהיו בו 5,000 חברים ולא 435. לא בטוח שיש קשר בין מספר המיוצגים לכל נבחר לבין איכות הייצוג. ייעול העבודה הפרלמנטרית נעשה בדרכים אחרות, כגון מעורבות מומחים חיצוניים בדיוני הוועדות.

6. הגבלת גודל הממשלה ל-18 שרים. רעיון טוב, רק שלא בטוח שהוא דווקא מקדם יעילות. מספר השרים נגזר מצרכים קואליציוניים שהם מרכיב חשוב בייצוג, וגם ביציבות.

7. זכות ראשונים להקמת ממשלה לראש הסיעה הגדולה. התכלית: להגדיל באופן מלאכותי את המפלגות הגדולות. הבעיה: הדבר יכול ליצור עיוות דמוקרטי חמור. דמיינו סיטואציה (הגיונית בהחלט) שבה קדימה היא המפלגה הגדולה ביותר (31 ח"כים, מול 29 לליכוד), אך גוש הימין בכללו זכה ל-65-70 מנדטים. על-פי ההצעה, הוא לא יוכל להקים ממשלה. בנוסף, ההצעה דוחפת את הבוחרים להצביע הצבעה לא כנה: בוחרים שמאמינים במצעה של מפלגה קטנה ייאלצו להצביע לגדולה.

8. הפלת ממשלה רק בהצגת ממשלה חלופית. רעיון טוב, שכבר קיים בחוק (אם כי באופן חלקי).

9. בחירה אזורית לחלק מהח"כים. הבעיה: הרעיון מבוסס על ההשקפה המוטעית שבחירה אזורית היא בחירה אישית, אך לא כך המצב בעולם. בברטיניה לדוגמה רווחת טענה בנוסח "גם אם המפלגה העמידה חמור באזור שלי אני אצביע לו", כי הנאמנות למפלגה חזקה יותר. מי שבטוח יתמכו בזה הם קבלני הקולות שיעשו הון. בנוסף, המצב עשוי לפגוע במפלגות הקטנות ולעוות את היחסיות שבין המפלגות.

10. רפורמה ביחסים שבין השרים לפקידות הבכירה. המכון הישראלי לדמוקרטיה לא מפרט במה מדובר, אך זהו בוודאי רעיון ראוי. בראש ובראשונה יש לצמצם את סמכויותיהם של הפקידים המשפטיים. אחריהם את כוחם של נערי האוצר. לא ייתכן שכל פקיד אוצר שסיים אתמול את עבודת ה-MA שלו יתקע את מימוש מדיניות שרי הממשלה מבלי לתת דין וחשבון.

פורסם במקור: צדק, מוסף לדין, למשפט ולהלכה המצורף למקור ראשון
תאריך:  07/04/2011   |   עודכן:  07/04/2011
יהודה יפרח
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
סיכול ממוקד
תגובות  [ 5 ] מוצגות   [ 5 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ומוטב שכך !!!
7/04/11 02:39
2
דן82
7/04/11 06:02
3
ד.ט.
7/04/11 08:18
4
לכותב הנכבד
7/04/11 14:48
5
המומחה
7/04/11 16:35
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
המאבק החברתי הבא צריך להיות מאבק כנגד הסתדרות העובדים, שממשיכה לבגוד במטרות שלשמה הוקמה ופוגעת במאבק של מעמד הביניים להקטנת הפערים החברתיים, ולבנייתה של חברה צודקת יותר. במקום להיות ארגון שרודף אחרי צדק חברתי הפכה ההסתדרות להיות כלי בידיהם של ועדי עובדים חזקים כמו חברת חשמל וחברות הנמלים שמצליחים לנצל את החולשה של המערכת הפוליטית שלנו, כדי להשיג הטבות מופלגות על חשבון שאר העובדים במשק. הנהגת ההסתדרות ברשותו של עיני באופן עקבי בוחרת במדיניות שמשרתת את מטרות האוצר ואת מטרותיהם של אותם עובדים חזקים במשק, בעוד שאר העובדים אינם זוכים לייצוג הולם וממשיכים לסבול מתנאי עבודה שהם בלתי נסבלים.
06/04/2011  |  דניאל גיגי  |   מאמרים
עוכרינו מן השמאל העלוּב בישראל אינם יכולים לעמוד מול המציאות הטופחת על פניהם יום-יום, אז הם ממציאים מציאות ומבטאים אותה בתמליליהם החוזרים על עצמם לעייפה ולזרא. מה איכפת להם מה חושבים על שטויותיהם? אין להם עניין בתגובות קוראיהם משום שאין הם מתייחסים לאחר מבלעדיהם. מי שמסכים להבלים שלהם, ואלה מיעוט טיפש בתוכנו, מה טוב, מי שלא, שידבר לַלַאמְפָּה! המשכורת דופקת? הנזק אפקטיבי? מה צריך יותר? אז אין ברירה אלא להשיב לטמבלים האלה כגמולם הראוי מעל כל במה אפשרית ולא להתעייף עד שיוכרעו:
06/04/2011  |  דודו אלהרר  |   מאמרים
בכל פעם שראש הממשלה בנימין נתניהו שואף סיגר או מבצע פעולות אחרות שהן חלק מהקיום השגרתי, עוקבים אחריו כערפדים קיצוני השמאל כדי לבדוק, לא חלילה האם העשן הנשאף אל ריאותיו הוא עלול להזיק לבריאותו של ראש ממשלתם, אלא מי רכש את הסיגר ובאיזה מחיר, והאם זה עומד בקריטריונים הבלתי ברורים והבלתי כתובים, אותם קובעים עיתונאי קיצוני השמאל תוך התאמתם למזימותיהם הצהובות.
06/04/2011  |  אברהם בן-עזרא  |   מאמרים
שביתת האזהרה של הרופאים בישראל היא תגובה לפצע פעור שמכרסם בבריאותם של תושבי ישראל. המשכורות המבישות שמשתכרים רופאים שהקדישו בממוצע שתים-עשרה שנים ללימודים והתמחות, ומשתכרים בין 20 ל-42 שקל בשעה, זו לא רק בושה למדינה. זה הגורם לעזיבת רבים את המקצוע והמעבר לתתי-מקצוע מפרנסים יותר, או במקרים רבים - להגירה למערב.
06/04/2011  |  עליס בליטנטל  |   מאמרים
חסר לנו הומור. אני מביט בעצב גדול על העבר היהודי במזרח ובמערב, בו ידענו את סודו של חוש הפרופורציה וקיבלנו כל מכה ומכה ממכות שבע ועשרים ומאה מדינה בדמע אך גם בצחוק, בייסורים עם חיוכים, בידיעה כי הדרך היעילה ביותר להתגבר על טרגדיה היא לדעת כי בעצם אנחנו דמויות במחזה קומי. אני מתגעגע להרשל'ה ולג'וחא, כסמלים המייצגים את היכולת להתחכם לכל צרה, לגייס את המוח הבלתי קונבנציונלי כדי ללחום את מלחמת הקיום. אני חוזר בקרבי מאה פעמים ואחת על הבדיחות העצובות הגורמות לנו להתפקע מצחוק על גורלנו, מספר לעצמי שוב ושוב אנקדוטות מפתיעות על אלוהים ואדם, על קבצנים ושועים, על נערי השווקים ועל נסיכים ורוזנים, על האהבה ועל השנאה, על הסכלות הכוחנית ועל החוכמה השורדנית. היה. נגמר. אין עוד.
06/04/2011  |  יצחק מאיר  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
במקרה שלנו התמונה המדומיינת הפוכה: ישראל היא האריה, המותקף משום-מה על-ידי עדר זברות מתייהרות    היוכלו החיות המפוספסות, עטויות כפיות וסרטים ירוקים למצחם ללביא הבודד?
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il