פרוטוקול <span style='font-weight:normal;'>[20]</span>

עו"ד ישראל פרי שעמד בראש "הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי ישראל מערב גרמניה", נחשב בישראל, על-פי החשד, לאחד הקרמינלים הגדולים. לא רק בגלל המעשים המיוחסים לו ודרכי העורמה והתחבולה לכאורה בהם השתמש, אלא גם בשל זאת שנחשד בזאת שקיבל/הוציא במירמה ובתחבולה לכאורה מאות מיליוני דולרים מאנשים קשישים ועריריים. בגין זאת הגישה המדינה כתב אישום חמור נגדו, וזאת אחרי שהגיעה עימו להסכם לפיו ישלם 150 מיליון ש"ח מיסים לקופת המדינה.

ההליך הפלילי נגדו תלוי ועומד. עו"ד מיכה קירש הוא שמייצג את פרי גם בהליך זה, כמו גם בהליכים אחרים שהוגשו נגדו, לרבות תביעות אזרחיות.

פרי ופרקליטו חשדו במשך זמן רב, כי אחד האישים המזינים את הפרקליטות ואת רשויות החקירה, הוא עו"ד (לשעבר) אברהם בינשטוק. ולא סתם עד, אלא במעמד של "עד מדינה". לכן פנה עו"ד קירש לנציגי התביעה, וביקש את החומר הנוגע לעניין. זמן רב קיבל קירש תשובה שלילית. אין עד מדינה, נענה שוב ושוב, למרות זכאותו לקבל את כל חומר החקירה בעניין.

והנה עתה, בימים אלה ממש, יצא המרצע מן השק. מתברר, כי כבר ביום 1.3.99 נחתם הסכם עד מדינה עם אותו בינשטוק, שהיה בתקופה הרלוונטית שותף לכמה ממעשיו החמורים לכאורה של ישראל פרי. אלא שהסכם זה הוסתר מההגנה בכל מהלכי החקירה, ובכל הפגישות והמו"מ שהתקיימו בין הצדדים. רק בימים אלה - בעקבות ערר שהגיש ישראל פרי בשאלה מדוע לא יועמד לדין אברהם בינשטוק - מאשרת התביעה כי נחתם עם בינשטוק הסכם עד מדינה.

עו"ד רפי לוי, סגן בכיר א' וממונה בפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), הוא שהודיע על ההסכם, במכתב מיום 23.7.01: "בהמשך לערר שהגשתם על ההחלטה שלא להעמיד לדין בתיק שבנדון, הריני להודיעך כי עקב קיומו של ההסכם שנחתם בין מר בינשטוק ובין הרשויות, המתייחס בין היתר לעובדות התיק שבנדון, הוחלט לשנות את עילת גניזת התיק ולקבוע כי 'מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק הגשת כתב אישום' בתיק זה".

ההסכם נחתם, כאמור, ביום 1.3.99. על ההסכם חתמו פקיד שומה חקירות תל אביב משה פעור, ורפ"ק נורית פרנקל, ראש צוות חקירות ביאח"א. ההסכם מחזיק שלושה עמודים צפופים. בינשטוק מתחייב למסור עדות כנגד ישראל פרי - את כל האמת, כמובן. בתמורה התחייבה התביעה להימנע מהגשת כתב אישום כנגדו, ולוותר לו על חלק מהמיסים בהם היה מחוייב בגין עסקיו הבלתי כשרים לכאורה. בינשטוק התחייב שלא לייצור קשר ישיר או עקיף עם ישראל פרי, שלא על דעת הרשויות. הוא גם התחייב שלא להגיש תצהירים ו/או מסמכים לבית המשפט - בהלכים אזרחיים שהיו תלוים ועומדים נגדו - בנוגע לפרשה הפלילית שבה הוא מעורב. בינשטוק התחייב עוד לשמור בסודיות כל מידע שיובא בפניו, הנוגע להליכי החקירה בהם מתבקשת עדותו כנגד ישראל פרי.

פניתי אל הפרקליטות. שאלתי מדוע הסתירו את העובדה שקיים עד מדינה. התשובה שקיבלתי (ציטוט):

לטענות העולות בדבר הכחשת ההסכם שנחתם עם בינשטוק, אין כל שחר. מדובר בהסכם שבו בינשטוק התחייב לומר את כל האמת בפרשת הפנסיה הגרמנית. בתמורה לכך - הוא לא יועמד לדין על חלקו בפרשה. ההסכם שנחתם ידוע ומוכר למשרדו של עו"ד קירש זמן רב. הוא מעולם לא הוכחש, ולא היה בגדר סוד.

נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק מנסה, ובצדק, לייעל את הטיפול בתיקים התקועים בבתי המשפט. במיוחד בבית בבתי משפט השלום. כך גם שר המשפטים מאיר שטרית, וכך גם מנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל. אחד הרעיונות שיזמו ברק וארבל: "שופטי מוקד" - שופטים שינווטו תיקים: מי לגישור, מי לבוררות, ומי - בלית ברירה, להוכחות (בבית המשפט).

הסידור הזה נועד לייעל את הטיפול ולצמצם, ככל שרק ניתן, את עינוי הדין שעורבים בעלי הדין בתיקים רבים, רבים מדי. אלא מה? מתברר כי גם סידור זה, לפחות כשמדובר בהליכים פליליים, גורר בעיות משלו. אותם שופטי מוקד קורסים גם הם תחת הנטל הכבד, וכך יוצא, שגם במערכת זו - שופטי מוקד, שנועדה לפתור בעיות, נוצרות בעיות חדשות חמורות לא פחות.

נושא זה נדון בימים אלה בוועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין, בישיבה שקיים "הצוות בנושא ימי הקראות מרוכזים ושופטי מוקד בפלילים". בישיבת השתתפו שלושה עורכי דין מחברי הצוות: יו"ר ועדת סדר הדין הפלילי שליד הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, עו"ד שמואל סף; יו"ר הוועדה לעניינים פליליים מחוז תל אביב, עו"ד אלון רום; מ"מ יו"ר ועדת סד"פ ועד מרכזי וסגן הסניגור הציבורי הארצי, עו"ד דוד וינר; ומשתתפת נוספת, שאינה חברת הצוות - עו"ד ענבל רובינשטיין מהסניגוריה הציבורית, שהינה סניגורית מחוזית בתל אביב. בקיצור: המדובר בארבעה עורכי דין המצויים בפרטים, ויודעים על מה הם מדברים. הנושא הועלה לדיון בוועדה זו, כדי לקבל החלטה האם נוכח הליקויים שהתגלו בכל הקשור ל"שופטי מוקד" - האם יש מקום להגיש עתירה לבית המשפט העליון, כדי לפסול שיטת שפיטה/מחיקה זו.

במהלך הדיון אמרו המשתתפים דברים קשים (למעט עו"ד ענבר רובינשטיין, המייצגת כאמור את הסניגוריה הציבורית). בעיקר הם מלינים, על זימונם של בעלי דין ב-100-80 במכה אחת, כדי לסיים את הדיונים בהם תוך כמה שעות. שיטה זו, הם טוענים, גורמת לעיוות דין חמור. נביא כמה מדברי המשתתפים, כלשונם:

- אלון רום: המטרה של ימי ההקראות - לייעל. גם על-חשבון פגיעה בהליך הפלילי. המניע לדעתי כלכלי ביסודו. מבחינת החוק - מנסים להיתלות בסעיף 144 לחסד"פ. זו פרשנות יצירתית "יש מאין" של הסעיף. המצב שבו ממונה סניגור ובאותו מהלך גם ניתנת תשובת הנאשם לכתב האישום וניתן גזר דין, והכל באותו דיון - לא יכול להיתמך על סעיף 144. אין אחידות בנוהל של שופטי מוקד. כל שופט מוקד מנהל את ענייניו כראות עיניו. יש תופעות קשות ופסולות באולמות - הצטופפות של עורכי דין, לא ניתן להכנס בכלל, לא ניתן להגיע לשופט. שלא לדבר על תופעות של מינוי סניגורים בתנאי שיסכימו לכך שהנאשם יודה, והנוכחים יודעים על מה אני מדבר. יש כאן גם פגיעה קשה מאוד בפרנסת עורכי הדין הפרטיים. מאחר שהחוק, לדעתי, לצידנו - אנו לא צריכים ללכת עם המהלך הזה כלל;

- שמואל סף: יש תחושה שמערכת בתי המשפט שכחה שתפקידה לעשות משפט וכל עניינה בניקוי השולחן וחיסול תיקים. ההליך כפי שמתנהל כיום - לא יכול להמשך. דבר בסיסי מאוד שמפריע לי - שופט רואה שהולך להיווצר עיוות דין, ושותק. בעיה נוספת במצב היום: השופט מזמין 100-80 איש להקראה ליום מוקד כזה, מודיע על כך מראש לסניגוריה הציבורית ששולחת שלושה-ארבעה סניגורים ציבוריים לאולם, וכך מתאפשר לו לנהל את המערכת שהוא מעוניין בה כשיש כסות של סניגוריה. בכך תורמת הסניגוריה הציבורית להליך הזה שמתכונתו הנוכחית הוא בלתי תקין;

- שמואל צנג: הצורה בה ההליך מתנהל הופעת את השופט משופט אדברסרי לשופט אינקויזטורי. ימי המוקד שליליים כשלעצמם. בנוסף על היותם שליליים מצד עצמם, בגלל שהשופט לא רוצה לנהל את ההליך הזה, של הניסיון לגמור את התיק, כשהנאשם לא מיוצג - השופטים עושים שימוש אסור אסור בסעיף 18ב' לחוק הסניגוריה הציבורית וממנים סניגורים ציבוריים בסיטונות. הסניגוריה הציבורית לא הוקמה כדי לעזור לשופטים לחסל תיקים... אני בעד להילחם בימי ההקראות לרבות באמצעות בג"צ;

- ענבל רובינשטיין [מהסנגוריה הציבורית, שאינה חברה בצוות, י.י.]: אני, מתצפיות שערכתי, מתרשמת שבבתי המשפט שבהם יש ימי הקראות - הליכי ההוכחות מתקיימים בצורה הרבה פחות לחוצה ויותר עניינית, בגלל הזמן שהתפנה למערכת עקב גמירת תיקים בהקראות. אגב, למיטב ידיעתי, ועדת מצא נתנה הוראה לצמצם את מספר התיקים הנקבעים לימי הקראות (כיום נקבעים כ-70 ליום, ובפועל מתקיימים רק מחצית). אני גם התרשמתי שהורידו מאוד את הלחץ על הצדדים. יש התבגרות של התהליך. בשורה התחתונה - אם ימי ההקראות יערכו ללא מעורבות הסניגוריה הציבורית... אסור לקיימם. אם ההליך יתקיים כשיש רמת ייצוג נאותה לנאשמים, הוא מייעל את ההליכים בבתי המשפט ויש בו חיוב.

כאמור, אלה מקצת מדברי משתתפי הדיון. ההחלטה שקיבלו: "סעיף 144 איננו בסיס חוקי לקיום ההקראות, וחברי הצוות סבורים שיש לעגן הליך כזה בחקיקה, כאשר הלשכה שותפה לתהליך החקיקה".