הנשיא בוש ממשיך לשקוע בבוץ העירקי. אחרי הביקורת הקשה על עצם המלחמה ומסירת נתונים כוזבים ולא מדוייקים על נשק להשמדה המונית, הטרור המשתולל שגובה הרוגים רבים מבין חיילי ארה"ב בתוספת שערוריות ההתעללות בעצירים עירקים, בא טיל ממסוק שהורג 45 חוגגים בטעות בחתונה עם פנטזיה של יריות, מוריד את ערכו בסקרים ועלול להביא למפלתו. האירוניה של ההיסטוריה יכולה להתבטא גם באפשרות שעירק הפילה את אביו ועכשיו תפיל גם את הבן.
לאירועים בישראל יש קווי דמיון רבים עם הממשל האמריקני, אך השוני הוא שקובע. גם מעמדו של שרון התערער לאחר הצהרתו על הינתקות מרצועת עזה ופינוי היישובים. הכישלון במשאל העם זוטא בין מתפקדי הליכוד לא הוסיף לו נקודות, הגם שהצהיר שהוא נחוש להמשיך במדיניות ההינתקות.
מבצע "קשת בענן" שפירושו ניתוק, הריסת מנהרות, הריסת תשתיות טרור, תפיסת חשודים, הריסת בתים שמסכנים תנועה חופשית בציר "פילדלפי" - הוא מבצע מוצדק נכון ובעיתוי נכון.
בל ישלה עצמו איש, שברגע שנצא בעתיד מגוש קטיף, תפתרנה כל בעיותינו. ההיפך הוא נכון, לפחות בשלבים הראשונים. הטרור יזוז קדימה לעבר הגדרות של אשקלון, שדרות, נחל עוז ויישובי קו העימות בעזה.
בלי שום קשר להסדר שצריך לבוא עם מצרים, ירדן ועם הרשות הפלשתינית, אם ימצאו עם מי לדבר, צריך להמשיך להלחם בטרור, כולל כניסה לרצועת עזה, למנהרות ולרדוף פיזית ובסיכולים ממוקדים את מנהיגות הטרור. עם כל הרצון הטוב וההתלהבות של מנהיגי השמאל והמרכז כגון טומי לפיד, הטוענים שצריך לדבר, הבעיה היא שאבו עלא הוא אימפוטנט מדיני וביטחוני ולחמאס ולג'יהאד או פתח-תנזים, אין דמות מרכזית וחזקה שניתן לדבר איתה. יוצא, שלמעשה אנחנו משחקים שח עם עצמנו ונראה לנו כאילו שזה משחק עם יריב ממשי - ולעניין זה יש לנו שחקנים מוכשרים, כמו טומי לפיד, שרנסקי, פרס וביילין.
ולאירוע המיותר והכואב ברפיח. אל נהיה תמימים ונאיביים. אין מלחמות סטריליות, אין מבצעים ללא תקלות ואין פעולות שאין בהן חריגות ולפעמים אפילו טרגדיות, עם קורבנות שווא. ב-1996 - מקרה כפר כנא בלבנון, במלחמה נגד החיזבאללה, פגז תועה פוגע במתחם של חיילי או"ם בו מסתתרים מאות פליטים לבנוניים התוצאה - כ-100 הרוגים בשוגג. ארה"ב, במלחמה בבוסניה, מפציצה בטעות את בניין שגרירות של סין. ארה"ב בעירק שולחת בטעות טיל ממסוק לחתונה תמימה - 45 הרוגים.
חיילי צה"ל בפעולות מבצעיות בלבנון, ביש"ע, והיום (יום ה', 20.5.04) במחנה פליטים ג'נין (קצין צנחנים נפצע קשה) מירי על כוחותינו עם הרוגים ופצועים. כלומר, הטעויות הקשות הן לא רק כלפי היריב, אלא גם לפעמים כלפי כוחותינו - ועם כל הצער שבדבר, אלו פעולות נגזרות של מבצעים מלחמתיים שחוזרים על עצמם מדי פעם.
במבצע של צה"ל ברפיח למדו את הלקח של ג'נין - ואפשרו לעיתונאים מהארץ ומחו"ל להכנס לשטח בעקבות הצבא. ולמרות זאת, הצביעות התקשורתית העולמית ממשיכה לחגוג עם דיווחים על "טבח" - "רצח", הריסה שיטתית של בתים, לרבות גינוי לישראל ממועצת הביטחון.
איש לא מדבר על הסיבות, את העולם לא מעניינים המניעים, ההכרחיות, המלחמה לקיום ולביטחון וכמובן הטרור המשתולל.
אולי כדאי להזכיר, שבפיצוצים של המתאבדים בקפה סבארו בירושלים, במקסים בחיפה, במלון בנתניה בסעודה של פסח - נהרגו מעל 100 איש, שלא להזכיר פיגועים נוספים, והעולם הנאור לא הזדעזע כל כך.
התמונות של הפיגועים בישראל - של ילדים, נשים וזקנים, עגלות ילדים בובות מוצצים מפוזרים - היו קשות יותר ואכזריות יותר מהמראות ברפיח. אבל העולם והתקשורת האירופית לא גילו אותה התלהבות כמו במקרים של הפלשתינים, שהביאו על עצמם את המבצע, כאשר מפגינים עם ילדים ונשים בחסות חמושים. כאשר בתים אזרחיים הם בסיס יציאה וכניסה למנהרות נשק ונפץ - ועובדות אלה לא מוזכרות ולא משכנעות את מנהיגי העולם והפוליטיקאים מבית. הזעקות של ח"כ שריד ודומיו שמדובר ב"פשע מלחמה" מקבלות הד עולמי - אך לא מזכירים שרצח אישה הרה וארבעת ילדיה על ציר "פילדלפי", תוך וידוא הריגה, הוא הוא "פשע מלחמה" אם לא חמור מכך.
אי לכך, ואף על פי כן - יש להמשיך במבצע עד לסיומו המוצלח ובמעמד זה ובזמן הזה לחזק את צה"ל ומפקדיו העושים מלאכתם נאמנה במלחמה בטרור ועל ביטחון ישראל.
___________________________________________________________הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות.
