קשה להשתחרר מהאמירה "אמרנו לך...". אבל מערכת היחסים בינינו לבין ראש ממשלתנו איננה מותירה לנו ברירה.
קודם כל, מי נכלל ב"אנחנו...". כולנו שייכים לגוש המרכזי הגדול בחברה הישראלית, שרובו חילוני, ומהווה הרבה יותר מ-50% מהחברה הישראלית, גוש שמזמן הסתגל למחשבה שאין יותר "ליכוד" ו"עבודה" אלא רק מרכז (ומיעוט של קיצונים מימין ומשמאל). חלקנו מצביעי "קדימה" או "עבודה", רבים מצביעי "ליכוד", אחרים מצביעי שמאל, אזרחים ערבים ויהודים, נשים וגברים, מבוגרים וצעירים - המשוטטים מבולבלים כבר יותר משנתיים בערי ישראל. צאן ללא רועה וללא קרן אור בקצה המנהרה.
רוב הציבור מרגיש שנמחק העניין העדתי מהחברה הישראלית החילונית, ואתה עדיין בשלך - מעודד את שס לשלוט בחיינו, פוליטית ואפילו תרבותית וכלכלית!
כמה מדהים ומהנה לשמוע את
ציפי לבני ו
שאול מופז, שרק "אתמול" ייצגו את הליכוד ונלחמו על עקרונות ארץ ישראל השלמה. הם הפוליטיקאים האמיצים שלא היססו לעזוב את כור מחצבתם, ואת כיסאותיהם החמים, ולעבור לפאזה פוליטית אחרת, לא בטוחה, הרבה יותר ריאלית, המשלבת בתוכה את המטרות העיקריות של גוש המרכז. זה לא הפתיע שאנשי העבודה הצטרפו אליהם. הסיסמאות והקלישאות של הליכוד שהוצגו לעיני הציבור הישראלי, שמטרתן הייתה הפחדה בלבד, נותרו חסרות עניין ובלתי רלוונטיות. הרוח היחידה הנושבת עדיין בעוצמה רבה בליכוד - היא חימום הכיסאות. על כך חלק ממנהיגי הליכוד, כמו
סילבן שלום, מוכנים "למכור את האימא שלהם". אלה שפנו למרכז הפוליטי ביצעו תפנית חדה בדעותיהם כי הבינו את הצורך בשינוי דרסטי בתפישה הלאומית, ממש כמו הנשיא האמריקני
ברק אובמה. למה, אדוני ראש ה
ממשלה, לך זה לא קורה?
עוד כצנחנים צעירים לאחר מלחמת ששת הימים, אמרנו לכל מי שהיה מוכן לשמוע: קחו את מה שחיוני לביטחון המדינה, והחזירו את היתר. משה דיין, שיכור הניצחון, חייך בהבנה לילדים שאינם מבינים...
מה בעצם חשבת, מר נתניהו? האם באמת חשבת שהאמריקנים יזרמו איתך, לאחר שנתיים של קיפאון במשא-ומתן עם שכנינו? האם באמת חשבת שהפלסטינים יסכימו לכל מה שתעלה בשעת לחץ? אז על מה יצא הקצף של לשכתך, ואתה בראשה? ידענו שזה יקרה! אפילו החפ"שים (החיילים הפשוטים) שבקרב אזרחי המדינה הבינו שבוא יבוא היום. אם ממשלת ישראל לא תתפוש מנהיגות אמיצה ותוביל מהלך לקראת הסכם, יקום העולם המערבי עלינו ויעשה כטוב בעיניו, שלא לדבר על הפלסטינים. למה שימתינו ולמי? גם אנחנו, מרביתנו כאן, נמצאים ב-Catch 22, עם שלטון שכבל את עצמו מלכתחילה שלא להידבר עם שכנינו - אחרת לא היה סוגר עסקה עם שס ועם ליברמן, אלא עם המרכז.
כפי שנאמר כבר מזמן, לא די ביכולת רטורית. רצית להיות ראש ממשלה? אצלנו זה לא סתם עוד ג'וב בסבב תפקידים. צריך אומץ פוליטי לסכן את ראשך, כדי להציל את מדינתך! האם יש לך את זה? מר נתניהו, אנחנו מצפים ממך לחשוב עלינו כל יום. לא רק בדיבורים, אלא גם במעשים. יש לנו מול עינינו חוסר עשייה לעומת דיבורים יפים - גם בעניין גלעד שליט. המצב הזה גובל בחוצפה. המחיר הוא לא גלעד תמורת שבויים.
המחיר הוא גלעד תמורת בניית האמון מחדש של החיילים במערכת הפיקודית, כי אי-אפשר להפריד ביניהם. המחבלים שישוחררו, אם יהיה צורך - נטפל בהם בבוא העת!
אלה הם הדברים שמסכנים באמת את ביטחוננו הלאומי, ולא הסכם עם הפלסטינים. זה לא מה שמסכן אותנו. החוזק הפנימי בהנהגתך מתערער - וכאן גדולה הסכנה.
כאזרחים אכפתניקים, אי-אפשר שלא לחוש בכך. בכל תחום!
