אני כותב שורות אלו בכאב. אני חבר בהסתדרות הכללית כבר קרוב לששים שנה. בכרטיס החבר של אבי ז"ל מצוין, שהוא חבר בהסתדרות משנת 1920, שנת יסודה. קשה לכתוב נגד בית, בו אתה ומשפחתך חברים כבר עשרות שנים.
לצערי, ההסתדרות נושאת באשמה לנוכח העובדה, שמפעל בו הייתה 100% עבודה מאורגנת, נתון היום למציאות קפקאית לפיה רק 50% של העובדים מאורגנים. בין המאורגנים יש הבדל תהומי, בין מה שההסתדרות קבעה דור א' ובין אלו הנמנים לדור ב' משוללי זכויות רבות.
ההסתדרות נתנה את ידה לפיטורי "ייעול" של עובדים שעבדו תחת ההסכם הקיבוצי. במקום קורבנות הייעול, שנאלצו לעזוב את המפעל, השתלבו פועלים חדשים בחוזים אישיים ופועלים של חברות קבלן. ההסתדרות עם ההנהלה שברו את העבודה המאורגנת, ויצרו מצב ש-50% מהעובדים אינם מאורגנים ואינם כלולים בהסכם הקיבוצי.
לצערי, העובדים מלומדי אכזבות ממציאות מזוויעה לפיה מחצית מהפועלים בחזקת עובדים - עֲבָדִים בחברות הסוחרות בכוח אדם. העובדים מלומדי ניסיון עצוב בו קיבלו במשך השנים שיעור, איך איגוד מקצועי בוגד ביעוד שלמענו הוא הוקם. איגוד מקצועי הנותן יד להנהלת מפעל, שמפחיתה עלויות שכר מתוך מטרה למקסם את רווחיה. זאת היא עושה על-ידי שבירת העבודה המאורגנת בתהליך שנמשך משנת הקניה של המפעל בשנת 1985 על-ידי
אריה גנגר ודרך הבעלים החדשים החיים מעבר לים.
ההסתדרות עשתה יד אחת עם ההנהלה כדי לאפשר העברת קווי יצור שלמים לחברות קבלניות, המעסיקות עובדי קבלן בשכר המבייש את העובד, שגם נשללות ממנו זכויות אלמנטריות.
במאבק כיום ניצבת מצד אחד הנהלת מפעל שבעשרים וחמש השנים האחרונות ידעה להשתמש בשיטות מאפיונריות של שימוש בשכירי אגרוף כדי לפגוע בפועלים השובתים. לצידה של ההנהלה עמדה ההסתדרות, שבמשך שנים נתנה יד לדלת המסתובבת הנקראת פיטורי ייעול של פועלים, אך באותה עת זרמו למפעל פועלים , המועסקים ישירות על-ידי קבלני "כוח אדם", הסוחרים בגופם ובשכרם של פועליהם.
הוועד הנבחר של פועלי כימיקלים צפון לא מצא אוזן קשבת בהסתדרות לדרישה
"הֶסְכֵּם אָחִיד לְכָל הָעוֹבְדִים זוֹ דְּרִישַׁת הַלִּבָּה שֶׁלָּנוּ".
ההסתדרות לא הייתה מוכנה לתת ידה לוועד הדורש מהנהלה לחתום על אמנה סביבתית בשיתוף העובדים, הקהילה וארגוני הסביבה על-רקע הזיהום הסביבתי המסכן עובדים משפחותיהם והציבור הרחב.
צר לי, שהבית עליו אני נמנה כששים שנה הביא את האסיפה של פועלי כימיקלים צפון לכלל החלטה, שכולם עוזבים את ההסתדרות. עוזבים גוף שנתן יד לתוצאה הרסנית - ממאה אחוז עבודה מאורגנת במפעל, השומר על זכויות הפועלים, הפך למפעל, שמחצית כוח האדם העובד מועסק על-ידי ספסרי כוח אדם.
אני מאחל לפועלי כימיקלים צפון הצלחה במאבקם לאחר הצטרפותם ל"כוח לעובדים". הם ראויים לכלל התמיכה של כלל פועלי ישראל בדרישתם -
"הֶסְכֵּם אָחִיד לִכְלָל הָעוֹבְדִים זוֹ דְּרִישַׁת הַלִּבָּה שֶׁלָּנוּ".
