האויב הפנימי של הפלשתינים

במאמרו המרתק 'לוחמת מידע' מסביר האלוף ד"ר יצחק בן-ישראל, את מהות "מלחמות הגל השלישי". המונח "הגל השלישי" נוסד בתיאוריה הייחודית של זוג החוקרים-סופרים רבי המכר העולמיים, אלווין והיידי טופלר. בספריהם, הם חילקו את ההיסטוריה האנושית לשלוש תקופות - "גלים" - בלשונם:

• הגל החקלאי.

• הגל התעשייתי.

• גל המידע.

כיום אנו מצויים בעיצומו של הגל השלישי. לגל השלישי יש כלכלה ייחודית המבוססת על ידע ועל שליטה במידע. מלחמות הגל השלישי הינן בעיקרן לוחמת מידע. מלחמות הגל השני והראשון התנהלו בעיקר בעולם החומר. במלחמות אלו ניצח מי שהשכיל לבנות ולשלוח לשדה הקרב צבא גדול וחזק יותר, ומי שמיומנותו הייתה גבוהה בהעצמת היסודות המנטליים בקרב גייסותיו: רוח קרב, מוטיבציה, אומץ לב, צדקת הדרך.

במלחמת העולם השלישית, המתנהלת בעידן הגל השלישי, מה שקובע הוא כוח המוח. כוח המוח העושה שימוש אופטימלי בלוחמת המידע. לוחמת המידע איננה תחום חדש, היא הייתה קיימת מאז ומעולם. אלא שהאלוף בן-ישראל מבקש למקד את החידוש שבמלחמה המודרנית, בלוחמת מחשבים. מה שהאלוף לא נתן דעתו עליו, הוא המשכה של לוחמת המידע, באמצעות התקשורת. שדה הקרב התקשורתי, העוסק בלוחמת מידע, הינו לא פחות חשוב, ולדעת רוב המומחים והחוקרים בעולם, הוא החשוב ביותר.

הסופר הידוע, דיוויד באלאדאצ'י, ייחד בספרו החדש 'כל האמת', מקום מרכזי ומכריע לאסטרטגיית לוחמת מידע חדשנית: "ניהול תפיסה". משרד ההגנה האמריקני מגדיר ניהול תפיסה באחד התדריכים שלו, כך שאנשי הצבא האמריקני בוודאי מתייחסים לכלי נשק אימתני זה, במלוא הרצינות. מנהלי תפיסה יוצרים עובדות ולאחר מכן מוכרים אותם לעולם כאמת. באמצעות השיטות התקשורתיות תעמולתיות המתוחכמות המצויות בידי מנהלי תפיסה, שקר גדול יכול להתבסס במהירות כה רבה על פני הגלובוס, כך ששום חיפוש אחר העובדות לא ינפץ את בועת הקונצנזוס החברתי ציבורי, שלמעשה בנוי כולו על שקר.

וזה מה שהופך את התקשורת הישראלית המגוייסת למען הפלשתינים, העוסקת בניהול תפיסה של הציבור בישראל ובעולם, למסוכנת כל כך. מסוכנת לישראלים, מסוכנת לעולם, מסוכנת לפלשתינים עצמם, יותר מכולם.

ד"ר יצחק דהן, המתמחה בגיאוגרפיה תרבותית-פוליטית, מחלק את העיתונות בישראל לשניים:

• עיתונות מגוייסת במוצהר. עיתון הארץ, מגלם באופן חד ונחרץ את העיתונות המגוייסת למען הפלשתינים ונגד המתנחלים וההתנחלויות והלאומיות הקלאסית בכללותה.

• עיתונות לכאורה לא מגוייסת. לקטגוריה זו משייך ד"ר יצחק דהן את כל אמצעי התקשורת מ'הזרם המרכזי', ובכללם: 'מעריב', 'ידיעות אחרונות', 'גלי צה"ל', 'קול ישראל', 'ערוץ 1', 'ערוץ 2'. תהליך הלגיטימציה של הפלשתינים ושל המדינה הפלשתינית מחד, והדה-לגיטימציה של המתנחלים והלאומיות הישראלית של האבות המייסדים מאידך, הינו מתוחכם ביותר.

העיתונות המגוייסת והלכאורה לא מגוייסת כאחד, עוסקות בניהול תפיסה למען הפלשתינים. ניהול תפיסה, זו בעצם תעמולה המורכבת ממספר טקטיקות: יש "תעמולה לבנה" שמטרתה להציג את האמת ואת כל האמת שהתועמלן מעוניין לחשוף על האויב בלי 'תיקוני' עובדות. יש "תעמולה אפורה" שנשענת על מקורות קיימים שמדברים על האויב, כולל מקורות אינפורמציה מוטים לרעתו של האויב. ויש "תעמולה שחורה" שמבוססת על שקרים ברורים, אך מנסה "להלבין" אותם באופן שיתקבלו כהגיוניים באוכלוסיית היעד.

משרד ההגנה האמריקני מתאר ניהול תפיסה כסוג של פעילות פסיכולוגית. זה כרוך בהעברת או הכחשת מידע כדי להשפיע על הרגשות, המניעים והחשיבה האוביקטיבית של אויבים וידידים כאחד, בכדי לעורר את ההתנהגות הרצויה. לסיכום: "ניהול תפיסה משלב הקרנת האמת, מבצעים, אבטחה וכיסוי הונאה, ופעולות פסיכולוגיות".

התקשורת הישראלית המגוייסת והלכאורה לא מגוייסת, לטובת המאבק הפלשתיני, הגדירה את האויב: המתנחלים. ואת הידיד: הפלשתינים. חוקר התקשורת אלי אברהם זיהה את היסודות המאפיינים ניהול תפיסה תקשורתי ישראלי, אשר יצרה הבניה של קבוצת המתנחלים כקבוצת שוליים:

• סטריאוטיפיזציה - הכללה גורפת, ללא אבחנה, באופן שבו המתנחלים נתפשים כמקשה אחת, נוסח: 'כל המתנחלים בריונים ומעריצי ברוך גולדשטיין'.

• חידוד הזהויות הפועלות במרחב - 'הם מול אנחנו', וגם ביסוס הנחת היסוד שלפיה המתנחל הוא שלילי מיסודו באופן מובלע במסרים ובמשפטים תמימים לכאורה.

• דימויים - בסיקור הוויית המתנחלים, רווחת הנטייה להשתמש בדימויים ותיאורים הלקוחים מתוך 'עולם אחר' שבו מופר 'הסדר הראוי', כגון "המערב הפרוע", "פצצת זמן מתקתקת" וכו'.

ואלה דברי הסיכום של אלי אברהם: "המתנחלים הוצגו כאשמים בכל דבר שמתרחש, וכמי שמשפיעים לרעה על "כולנו" ועל כל תחומי חיינו, כבעלי מאפיינים שונים מן הכלל, וכד'. עוד נמצא כי למתנחלים "שמורים" כינויים מסויימים, וכי לא הייתה נטייה בקרב מרבית העורכים והעיתונאים לאמץ את נקודת המבט של הקבוצה ואת הטרמינולוגיה שלה....".

ניהול התפיסה, המיושם על המתנחלים כגורם שלילי, כתיוגם כמכשול לשלום, נעשה תחת מסווה מתוחכם של תקשורת 'מאוזנת' ו'אובייקטיבית'. כך ניתבה התקשורת הישראלית את הזרימה הפרשנית של צרכניה לראייה שהיא כביכול אובייקטיבית ומרוחקת. המוטיב הבולט בהונאה תקשורתית תעמולתית זו, היה ה"סימטריה בכל מחיר". ה"סימטריה" התקשורתית הזו, מסתירה היטב את חוסר הפרופורציה שבין האלימות היהודית, המיוחסת למתנחלים, לבין האלימות הערבית. המושגים, הדימויים והתובנות של העיתונאים מהווים קוד, צופן לשוני. צופן הפועל על צרכני התקשורת ומשתלט על תודעתם.

חלק גדול מאוד של הכתבים ובעלי הטורים, שחלקם הם 'סלבריטיס' ידועים, הינם בורים גמורים ומייצגים ניכור עמוק כלפי עולמם של המתנחלים, קרי: בורות וניכור כלפי המסורת היהודית והלאומית. מתוך רדידות מחשבתית ורעיונית, הגיעו אותם יוצרי מציאות וירטואלית, בקרב התקשורת הישראלית, להצדקת המאבק הפלשתיני, ולשלילת החלוציות היהודית והממלכתית ציונית של המתיישבים בגוש קטיף, ביהודה ושומרון ובגוש עציון.

את אותו הדבר, במהופך, פעלה התקשורת הישראלית, כלפי הפלשתינים, והמדינה הפלשתינית. ערוצי התקשורת הישראלית, ברובם המוחץ, התגייסו במלוא תחכומם ובמלוא אונם והונם, למען הפלשתינים ולמען המדינה הפלשתינית. זאת מבלי לדעת ומבלי לרצות לדעת, דבר על האיסלאם, על האומה הערבית, על הפלשתינים ועל שרשי הסכסוך המערבי ערבי והישראלי פלשתיני. הם למעשה שתלו בקרב הפלשתינים את "צדקת" דרכם. הם גם שתלו את "ההצדקה" לגירוש המתנחלים ולאיפיונם כאויב השלום, וכאויבי מדינת ישראל. "הצלחתם" של אנשי התקשורת הישראלים, בארץ ובעולם זיכתה גם אותם בתואר המפוצץ (תרתי משמע): "התקשורת - ידידתו הטובה ביותר של הטרוריסט".

אכן, במבט החושפני הזה, התקשורת והפלשתינים חברו יחדיו לקראת "הצלחה" משותפת. לתקשורת הישראלית ולטרוריסטים ולטרור הפלשתיני, יש, באופן יסודי, יחסים סימביוטיים. התקשורת הישראלית, זיהתה את "קריטריון התדר": "ככל שהנושא ובעליו תואמים יותר את התדר ותפישות התקשורת ואת העמדות שהיא מבקשת להעביר לציבור, כך גדל הסיכוי שיינתן להם אזכור אינטנסיבי וחיובי". התקשורת שהיא בראש ובראשונה עסק כלכלי, זיהתה את בעלי ההון בארץ ובעולם, כבעלי אינטרס פוליטי מובהק, לסיים את הסכסוך הישראלי פלשתיני בכל מחיר, לשביעות רצונם של הערבים והפלשתינים בעלי הקשרים הכלכליים הענפים בעולם כולו, כי הסכסוך מזיק לעסקים. ואותם עסקים הם גם אלה שמממנים את התקשורת ואת האמנים והעמותות והארגונים הפרו פלשתינים.

אותם בעלי הון הם גם אלה שאמצו לעצמם את מסווה האידיאולגיה הפוסט מודרנית, פוסט ציונית, ואנטי יהודית, שקנתה להם בעלי ברית עסקיים רבים באירופה ובארה"ב. את האידיאולוגיה הזו, מעוניינים אנשי העסקים הללו, שהתנ"ך שלהם הוא העיתון 'גלובס', להפיץ ולשכנע בה את העם היושב בישראל, ואת העמים היושבים מסביב ובעולם כולו. זה טוב לעסקים שלהם.

באותה צורה, גם האליטה האקדמית שמאלנית, לא הגיעה לאידיאולוגיה הפוסט ציונית שלה, רק מתוך מסקנות פילוסופיות ועמדות אישיות מונחלות במשפחות האצולה הבורגנית שלהם. האליטה האקדמית התומכת בפלשתינים ובמדינה הפלשתינית, ועוינת עד שונאת את המתנחלים ואת מפעל ההתיישבות החלוצית ביש"ע ובגוש עציון, היא גם עסק כלכלי בפני עצמו. בכדי להתפרסם בעולם, ולהיות מקובל על הקהילייה האקדמית העולמית, ובכך לזכות בנתחים גדולים של הכרה אקדמית, משרות, ומשכורות עתק - גם האליטה השמאלנית האקדמית והאמנותית בישראל זיהתה שהאידיאולוגיה הפוסט ציונית משתלמת היטב בבנק ומזכה בפרסים רבים. היא גם נראית היטב בטוקסידו. נשמעת היטב ומתקבלת מצויין בקרב התקשורת הישראלית והעולמית, מאותן סיבות עסקיות עצמן.

אכן, זו הסיבה האמיתית להתגייסותה של התקשורת הישראלית ושל האקדמיה השמאלנית ואמניה בארץ ובעולם, למען המאבק הפלשתיני, וכנגד הלאומיות הישראלית, הקמה לתחיה מתוך אפר השואה. אנשים אלה מכרו בכסף מלא את כולנו, את העם ואת המדינה, ואת טובי הלוחמים בהתיישבות ובצבא ובזרועות הביטחון. הם עשו זאת בעבור בצע כסף וחופן דולרים וחיוך והכרה אירופית ועסקית מדושנת עונג.

אלא שכל זה הינו בעוכרי הפלשתינים, אולי יותר מכולם. הפלשתינים התפתו לחלום שאינו שלהם, לחלום שכולם יודעים שהוא שקר. כולם יודעים שמעולם לא הייתה אומה פלשתסטינית. מעולם לא הייתה אדמה פלשתינית. מעולם לא היו הפלשתינים אלא פליטי חרב ומהגרים בעל כורחם מארצות ערב למדינת ישראל ההופכת לגן עדן כלכלי וחברתי עלי אדמות. הפלשתינים הינם ערבים מהסוג הדחוי. כך רואה אותם האומה הערבית כולה בכל העולם. כל התמיכה בזהות הפלשתינית הבדויה, הינה רק לשם השמדת מדינת ישראל. זה לא יקרה. בעימות הגורלי יושמד האיסלאם הרדיקלי ושלוחותיו בדמות אש"ף וחמאס וחיזבאללה.

החלום הפלשתיני הינו וירטואלי. את הזהות הפלשתינית ואת המדינה הפלשתינית שתלו במוחם זאבי ערב, בעלי ההון האנטישמיים באירופה ובאמריקה, שאליהם התפתו רודפי הבצע בקרב בעלי ההון ואדריכלי התקשורת ואמנים ישראלים. זהות פיקטיבית זו היא כמו רוח רפאים, כמו שד שנכנס בהם, ולא יניח להם, ולא ישקוט בהם, ומביא עליהם הרס עצמי נורא. הפיקציה הפלשתינית תקרוס בדיוק כפי שאימפריית ההייטק המנופחת קרסה, מכיוון שלא היה בה ממש, והיא התפוגגה והביאה למשבר עולמי עצום.

נמצא אם כן, כי האויב הגדול ביותר של הפלשתינים, הינה התקשורת הישראלית המגוייסת והלכאורה לא מגוייסת למענם. התקשורת הישראלית תומכת הטרור, דוחפת את הפלשתינים לסופם המר. היא העניקה להם תעשיית חלומות הוליוודית שכולה הבל וריק. כמו שהתקשורת אימצה בעבר הלא רחוק את ויקי כנפו, ומיהרה להיפטר ממנה, לכשהתבררה כהשקעה כלכלית פוליטית לא מוכחת, ודחפה אותה לתהומות של ייאוש ועוני ואלמוניות ערירית, - כך גם תעשה לפלשתינים ולכל מי שיתברר עבורם כבועה שאין בה ממש, כתרנגולת שהפסיקה להטיל ביצי זהב.

כשיאבדו הפלשתינים את בני בריתם הצבועים, מי אז ירצה לסייע להם באמת ? מי ירצה באמת לסייע לעניים ואלמנות ופצועי חוצי גבולות? המתנחלים. אותם יהודים ההולכים בדרכי החסד של אברהם אבינו, הנאמנים לתורת ישראל המקדשת את הצניעות, את המשפחה ואת הנאמנות לעם ולמדינה. הם אלה שהיו מאז ומתמיד, ויהיו מאז ומתמיד, לפרטנרים הטבעיים של התרבות הערבית העממית שאינה חולמת חלומות של ג'יהאד וטירוף של קנאים הרוצחים מכל הבא לידם. המתנחלים הם רודפי השלום האמיתיים וזאת עתידה המציאות כולה להכריז קבל עם ועדה בעת אשר השקר יעבור מן העולם.