למרבה ההפתעה, דווקא נאומו של נשיא ארה"ב בפני קהל השדולה היהודית אייפ'ק, שמנה 11,000 איש מכונסים באולם אחד, הפך להפגנת כוח פרו-ישראלית אדירה, והיא מצידה הבליטה מאד את התנהגותה המבישה של התקשורת העוינת בישראל. כמה מרה שחורה הפיצו לשווא, כדי לספק את האג'נדה הפוליטית השמאלנית שלהם, ולעזאזל העובדות, לעזאזל הכללים האלמנטאריים של המקצוע שלהם - לשקף את המציאות בנאמנות, לדווח בהוגנות וביושרה.
מאז עלה הליכוד לשלטון מדווחת התקשורת העוינת על התפתחות מדאיגה בקרב יהדות ארה"ב, שכביכול מתרחקת מישראל וגם מאבדת מכוחה להשפיע לטובת ישראל. כביכול, גם אייפ"ק נחלשה, וזאת לטובת ארגון אנטי-ישראלי יהודי נבזי בשם J-STREET שקם כמתחרה לאייפ"ק, בגיבוי
שלום עכשיו, המיליארדר היהודי האנטי-ישראלי והחתרן הבינלאומי ג'ורג' סורוס, ובחסות חצרו של הנשיא אובמה.
באה הפגנת הכוח בכנס אייפ"ק והוכיחה את ההיפך. אם ניתן ללמוד משהו מנאומו של אובמה בפני הכנס הזה, הרי זה מן העובדה שהוא מצא לנכון להתפלפל, להתפתל ואף לסגת, ולו טקטית, כדי לרצות את הקהל הזה. ודווקא על-רקע הערתו שהוא אומר את דבריו למרות הבחירות שבאופק (אגב, רק בנובמבר 2012!), ניכר שאכן הבחירות הן הן שהביאו אותו לשם, ביחד עם החשש מפני הציבור הזה שעל תמיכתו הוא אינו יכול לוותר. התקשורת אכן לא שכחה לציין, שבקהל הזה ישבו סכומי כסף אדירים שמערכת הבחירות של הנשיא אינה יכולה בלעדיהם.
בכנס הזה ראינו שהציבור היהודי, בחלקים מספיק גדולים כדי להשפיע, כן נשאר נאמן לישראל (שהאינטרסים שלה זהים גם עם טובתה של אמריקה) וכן, שאובמה נאלץ להגמיש את מדיניות החוץ הפרו-ערבית שלו בהתאם לאילוצים שכפה עליו הקהל היהודי. ולא רק המצביעים היהודים. המפלגה הרפובליקאית, השולטת בקונגרס, תומכת בישראל אל מול מדיניותו האנטי-ישראלית של אובמה וגם הסקרים בין הלא-יהודים באמריקה מראים רוב ברור לטובת ישראל. על כן, אובמה חייב להיזהר פן תגביר פגיעה בישראל את כוחו של המחנה הרפובליקאי. ולא זו בלבד, אלא גם חברי הקונגרס והסנטורים הדמוקרטים, מפלגתו של אובמה, מרביתם אינם שותפים למדיניותו כלפי ישראל. באותו הכנס של אייפ"ק התבטא הוייר, מנהיג המיעוט הדמוקרטי בקונגרס, בחריפות נגד מדיניות נשיאו וראש מפלגתו. יש לזכור, שלכל חבר קונגרס וסנט יש בעיה משלו להיבחר במדינתו ובמקומו, כולל בעיות מימון, ומעבר לכך - רבים מהם מאמינים בכנות בצדקת ענייננו, וכל זה קיבל ביטוי מובהק בקבלת הפנים הבלתי רגילה שזכה לה ראש הממשלה בנאומו בקונגדס.
על כל אלה יש להוסיף את המחנה הגדול של עשרות מיליוני נוצרים אוונגליקאלים שתמיכתם בישראל ובארץ ישראל היא איתנה לפחות כמו זו של היהודים, אם לא יותר. ועוד יש באמריקה סגולה יקרה שחסרה בארץ: לא כל התקשורת הפופולרית עוינת. הרשת הכי נפוצה, FOX, היא קונסרבטיבית, כלומר ימנית, ודיווחיה על ישראל מאוזנים יותר מכל רשת טלוויזיה ישראלית.
בעניין זה הייתה לי חוויה מעניינת. לקראת הסיום הפגישה בת השעתיים בין אובמה לנתניהו עבדו אצלנו הפרשנים, המגישים והידוענים במלוא הקיטור - להשחיר עלינו את עולמנו, להלך אימים, להפיץ בוז ולעג כלפי עצמנו, תוך אמירת הן אוטומטית לכל תכתיב, ובעיקר של הממשל והנשיא (סתם "ממשל" וסתם "נשיא" בתקשורת הישראלית - בדרך כלל הכוונה היא לממשל ולנשיא של אמריקה).
ההתרפסות הזאת כל כך העיקה עלי, שברחתי אל רשת פוקס, ואכן גם שם עסקו בסכסוך כאן, אבל יכולתי לנשום לרווחה: נמלטתי מ-3 תחנות טלוויזיה עוינות, דוברות עברית, לתחנת טלוויזיה ניטרלית, דוברת אנגלית. ואם כן, מה עדיף - תחנה מוטה לטובת "פלשתין" בעברית, או תחנה המדווחת בהוגנות, אבל מארץ זרה ובאנגלית? זו אינה שאלה רטורית, זו טרגדיה!
התיקון שאובמה נאלץ לעשות בנאומו בפני אייפ"ק בעניין גבולות 67' הוא מהותי: מ"תוואי 67' בכפוף לחילופי שטחים", ועד ל"גבולות החדשים שיהיו שונים מגבולות 67' " - ההבדל הוא עולם ומלואו. ובהקשר הזה אין זה חשוב, מה אובמה חושב באמת. קרוב לוודאי שהוא חושב מה שהערבים חושבים. אולם דווקא אם נכונה ההנחה בדבר נטייתו הפרו-ערבית, טוב לדעת שהוא אינו יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, שהוא נתון בתוך אילוצים, וכמה מהם פועלים לטובת ישראל.
תקשורת משוחדת ומגויסת, ביחד עם פוליטיקאים שמאלנים, נפנפו אצלנו בשוט ששמו אובמה - כאלו היה "נשק יום הדין", כמו שמפחידים ילדים עם שוטר: חכה, חכה נתניהו, אמרו ממרץ ועד קדימה, מ
הארץ ועד לערוץ 10 - אובמה כבר יעשה ממך קציצות! היה זה לאחר שהטרור הערבי נשבר, הכלכלה החלה פורחת למרות שאין "שלום", ארצות ערב עסוקות עם עצמן, הפלשתינים של רמאללה החלו לטעום טעם של רווחה ועם הרווחה בא גם ההשקט, היישובים היהודים ביו"ש פורחים - ולא נותר לשמאל במה להלך אימים זולתי אובמה הנורא, שיבוא וייקח את נתניהו...
והנה, ראינו עכשיו את אובמה, נואם מבריק, להטוטן של מלים, אבל מעל לכל פוליטיקאי היודע לשעבד את האידיאולוגיה שלו למשחקי הכוחות הפנימיים, שבהם יש ליהודים ולישראל לא מעט קלפים.
עוד פרט אחד בנאומו של אובמה, לא נוח כנראה, הבליעה התקשורת העוינת: בשני נאומיו, זה שלאחר הפגישה עם נתניהו וזה שנשא בפני אייפ"ק, הדגיש אובמה שארה'ב לא תכפה הסדר על שום צד, כי אי-אפשר לכפות. ארה"ב מציגה את עמדתה ואם זו נוגדת את עמדת ישראל, הידידות והשותפות לא תיפגענה, ובעיקר לא - המחויבות לביטחון ישראל.
החברים מן השמאל ומן התקשורת העוינת יצטרכו להחליט: האם יש או אין משמעות לדברי נשיא ארה"ב? כאשר התייחסתם להתבטאויות השליליות של אובמה טענתם שפגיעתם כל כך רעה, שחייבים להתקפל ולברוח מיד. עכשיו, ששמעתם כמה דברים טובים, למה אתם מתעלמים מהם? מדוע דווקא הם אינם נחשבים?
ומכאן לחזון הבלהות הכי חביב על השמאל והתקשורת העוינת: ספטמבר השחור! גורו לכם מפני ספטמבר השחור: סנקציות, חרם, דה-לגיטימציה, דרום אפריקה! וגם כאן מפח נפש. נשיא ארה"ב הבטיח בשני נאומיו שארה"ב תתנגד לכל הצעה בעצרת האו"ם להכריז חד-צדדית על מדינה פלשתינית ולכל ניסיון לנגוס בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל. יוצא, שאין סיכוי לסנקציות במועצת הביטחון, וגם גרמניה ואיטליה כבר הודיעו על התנגדותם. נשבר המקל והוסר האיום - אך לא בתקשורת העוינת, שטרם השלימה עם אובדן נישקה החד ביותר.
עוד יותר קשה לזורעי הפאניקה לעכל את צפירת הארגעה, נוכח העובדה שההבטחות החגיגיות האלה ניתנו על-ידי נשיא ארה"ב אחרי דבריו הנמרצים של נתניהו נגד גבולות 67', שהפעם לא מסמס ולא זיגזג, אלא אמר את הדברים בתוקף ובחדות, והכל ראו שהם יצאו מליבו. הכנות משכנעת, והא ראייה שבעוד תקשורת ישראלית נבזית נשכה ומילאה את גבו בחיציה, אחדים מכלי התקשורת האמריקניים המרכזיים דווקא הצדיקו אותו.
ושוב, ממה נפשך: אם אובמה נתן את ההבטחות האלה בנפש חפצה, מה טוב ואם עשה זאת מאונס, סימן שיש באמריקה מספיק כוחות פנימיים לרסן מדיניות אנטי-ישראלית בנושא קריטי.
זאת ועוד. ערב צאתו לארה"ב נתן נתניהו אור ירוק לבניית 1550 יחידות דיור בירושלים המזרחית ולמרות המסר הזה שהוא שלח לאובמה עוד טרם נחת בארה"ב, ביחד עם דבריו התקיפים, נאלץ אובמה ללכת לקראת ישראל. ברור שהוא לא ויתר על דעותיו ועל אמונותיו, שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של ישראל, אבל - מילולית לפחות - הוא קבע כללי משחק הוגנים, כמקובל בין אומות ידידות: במסגרת האינטרסים הרחבים המשותפים מסכימים לפעמים שלא להסכים.
שביב מהנאמר כאן קיבל ביטוי במאמר של
נחום ברנע ב-'
ידיעות אחרונות' מה- 22.5.11, וכך כתב:
"התקשורת האמריקנית מתייחסת בדרך כלל בכבוד לנשיא, במיוחד כאשר מדובר במדיניות חוץ, ובעיקר עכשיו, כשאובמה רוכב על גל בן-לאדן.לכן היה מפתיע לקרוא תגובות מעורבות על הפן הישראלי בנאום אובמה".
להלן במאמרו מתפלא ברנע ש
עיתון ליברלי (מה שקוראים כאן: שמאל) כמו 'וושינגטון פוסט' - "התגולל במאמרו הראשי אתמול על מה שראה כהפקרת ישראל בדרישות שהעלה אובמה".
ועוד:
"'וול-סטריט-ז'ורנל', עיתון שמרני מובהק תקף את נאומו של אובמה במלים עוד יותר חריפות. נתניהו ודאי שואל את עצמו, איך הוא מקבל בתקשורת האמריקנית אמפתיה שחסרה לו בתקשורת הישראלית".
ברנע מצא דרך לתרץ את המצב החולני הזה, אך העובדות מדברות בעד עצמן. בכל מדינה דמוקרטית העיתונות מבקרת את הממשלה ואת ראשה, כי זה אכן תפקידה להיות "כלב שמירה". אבל מכאן רחוקה הדרך אל מה שחווינו כאן לקראת מסע נתניהו לארה"ב. ברשתות אמריקניות העניקו גויים כיסוי הוגן לביקור ולנאומים, בעוד אשר ברשתות הישראליות יהודים ישראלים לחצו, עיוותו, סובבו, תמרנו,תכססו וסילפו, הכל - לטובת העמדה הערבית וכדי לקדם את הקמתה של מדינה פלשתינית בארץ ישראל.
מחליא לראות, כיצד מחפשים כל פגם, כל חולשה וכל פרצה, בולשים אחרי כל תורפה במחנה שלנו מראש הממשלה ודרומה, בעוד אשר מעלים למרומים נשיא של מדינה זרה, כאלו היה קיסר רומי, כאלו חיים אנחנו בימי Roma locuta, causa finita - רומא דיברה וזה סוף פסוק.
לא נרפאנו מן המחלה היהודית התורשתית: זלזול, פחיתות כבוד והערכה עצמית נמוכה בבית, ביחד עם הכנעה, צייתנות, חנופה והתבטלות כלפי חוץ.
אם לשפוט על-פי התקשורת שלה, מדינת היהודים אומנם יצאה מן הגלות, אך הגלות לא יצאה מתוכה.
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
