לא רבים מכירים את המקום: בפאתי בנימינה המערביים שוכן, חבוי מעט, חאן זרעוניה, מבנה מרובע עם חצר פנימית המשתרע על שטח כ-4 דונם. הוא נבנה כבית חווה לפני 150 שנה, בשנות ה-80 של המאה ה-19, על-ידי משפחת סאדק פאשה בתקופת השלטון העותומאני, ונקרא על-שמו של נחל זרקא (שמו הערבי של נחל תנינים) העובר באזור.
בראשית המאה ה-20 נרכש המתחם על-ידי ידי פיק"א ושימש חקלאים מראשוני הקבוצה הקליפורנית ומראשוני הקבוצה ההולנדית עד להתיישבותם בבנימינה. בהמשך הפכה פיק"א את המקום לחוות ניסיונות לגידולים חקלאים כאשר המים להשקיה נשאבים מבאר אנטוליה ומבריכת מים הצמודה למבנה.ותיקי בנימינה מספרים כי בריכת המים שימשה גם כבריכת שחייה עבור צעירי המקום. המתיישבים במקום עברתו את השם הערבי זרקא לזרעוניה (מלשון זרע) אכן, מבנה היסטורי ונוסטלגי בעל ערך רב. משום מה, למרות שהוכר כמיועד לשימור, עבר המקום בשנות ה-60 לידיים פרטיות לזוג חרדים, ובהמשך - בשנת 2005 - הועבר לבעלות זאב ושולה מוזס מבעלי
עיתון ידיעות אחרונות לשעבר, שרכשו את המתחם בסכום של כ-2.6 מיליון דולר (כפי שדוח בזמנו בעיתונות) ומן הסתם עשו עסקה כלכלית טובה.
כיצד עובר נכס כזה, בעל ערך היסטורי שהוא של כולנו, לידיים פרטיות? שאלה זו יש להפנות לגוף הממשלתי או הציבורי שהחליט על כך. איפה הגופים הציבוריים שאמורים לשמור על נכסי המורשת וההיסטוריה שלנו? מדוע לא זעקו והרימו קול.
יאמרו מביני עניין: הכול עניין של כסף, ושימור עולה כסף רב. אבל אני מאמין שעם קצת מאמץ היה אפשר לנדב תורמים, כשם שעשו זאת באתרים אחרים בארץ.
מבנה אתר החאן נשמר בשלמותו בצורה יפה, להוציא האגף הצפוני. המקום עובר בימים אלה עבודות שיפוץ ושיקום נרחבות, וסגור למבקרים. כבר תקופה ארוכה שאין אפשרות לבקר בו ללא אישור הבעלים. קבוצה של חברי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומוזמנים (כותב שורות אלה היה ביניהם) קיבלה אישור חריג לסייר במקום כדי להכיר ולעמוד על המתרחש. הסיור נערך ב-15 באפריל 2011. הדריך אותו רן חדוותי מנהל מרחב דרום חיפה במועצה. הוא סקר את הנעשה והצפוי להיות במקום. לרבים מאיתנו זה ביקור ראשון בחאן זרעוניה. הופתענו לגלות כי ממש במבנה החאן הולכת ונשלמת הקמת בתי מגורים ולדברי חדוותי יוקמו במקום קפיטריות ובתי קפה. לפי עבודות התשתית נראה שגם חנויות או דוכנים לממכר אולי גלריות, אבל לא קיבלתי אישור רשמי על כך.
מאחד מחלונות בתי המגורים בקומה השנייה משתלשל עץ גדול ששורשיו גדלים בתוך הבית. שאלנו את המדריך לפשר הדבר, ותשובתו הייתה שזו החלטה של שולה (מוזס), והיא רוצה שהבית יראה טבעי ולכן לא נגעה בעץ שגדל שם. יפה.
חדוותי, בן קיבוץ עין-שמר, משמש נציג-מלווה של המועצה לשימור אתרי מורשת בפרויקט, ונמצא לדבריו בקשר מתמיד עם בעלי המקום. שאלתי אותו האם אין חשש לנוכח מה שראינו בסיור, שייפגע הצביון המקורי של המבנה. האם יש הסכם ברור וכתוב בין המועצה לשימור לבין הבעלים להקפיד על שימור נאמן למקור או לתוכנית השימור, ומי מפקח על כך? האם יישמרו זכויות הציבור? מי ערב לכך למשל שהבעלים לא יסגרו את המתחם לתקופה ממושכת בגלל אירוע משפחתי, למשל?
תשובותיו של חדוותי לשאלות: "אני מכיר את הזוג מוזס. הם זוג נחמד, מלח הארץ, אפשר לסמוך עליהם. תהיו רגועים, הכול יהיה בסדר". אני מאמין שדבריו של חדוותי אמת. אבל אני קורא לכל נאמני השימור במדינה להיכנס בעובי הקורה ולבדוק את ההסכמים בין בעלי המקום למועצת בנימינה או לגופים אחרים, לפרסם תוכנם המלא (שקיפות) ולדאוג שהשימור יהיה אמיתי ולא רק יפה ומרשים, לדאוג שיוקם במקום "מרכז מבקרים" שיספר באומר ובצליל את ההיסטוריה של המקום, שיישמרו זכויות הציבור לגישה פתוחה, ושלא יהפוך לעוד אתר נדל"ני לבילויים ולקניות. כאלה יש לנו מספיק.
