|
|
אזמלי שכלה החדים [צילום: מן הטלוויזיה]
|
|
|
|
|
|
|
|
למעשה, הפתולוגית-בלשית מעניקה למת המוטל לפניה חסד של אמת, פשוטו כמשמעו: היא מעניקה לו את חסד האמת על מותו. כי גם במוות, ולא רק בחיים, יש להפיח סיפור בעל לכידות פנימית כדי שהוא יהפוך לבעל משמעות | |
|
|
|
|
החורשה הקטנה הוקפה ג'יפים נוצצים נושאי לוגואים של יועצי השקעות וחברות היי-טק, ונתחמה בסרט "משטרה" אדום-לבן. גנרטור חובר אל אחד הג'יפים, אך טרטורו לא האפיל על צווחות הילדים, שהתרוצצו סביב מכונת הנקניקיות ומכונת ה'צמר גפן'. גם בוצינא קדישא עצמו, רשב"י, לא שיער של"ג בעומר עשוי להיחגג ביעילות כזו. ההורים לגמו הייניקן בנחת עצבנית משהו. איש כמעט לא השגיח במדורה הבוערת בקובלנה פראית. האש פרכסה כמו בָּזַה לצייתנות של עצמה.
מהעשן הסמיך, שהוא גווייתה של האש או אולי בנה היתום, ברחתי במעבורת של הבי-בי-סי אל עולם צונן יותר, שהלהט בו מרומז ועל כן מעורר יותר סקרנות מאשר רתיעה. זהו עולמה של הפתולוגית סם ריאן, גיבורת הסדרה הבריטית 'עדות אילמת'.
פרופ' ריאן, בגילומה של אמנדה ברטון, אינה מסתפקת בניתוח גופות אלא מנתחת גם את הנסיבות שהביאו אותן אל שדות הנצח של האפרקדן. באזמלי שכלה, החדים כצווחת שחף, הופכת סם ריאן את גבב הנתונים הקרוי 'מקרה פשע' לתיק מפוענח. למעשה, הפתולוגית-בלשית מעניקה למת המוטל לפניה חסד של אמת, פשוטו כמשמעו: היא מעניקה לו את חסד האמת על מותו. כי גם במוות, ולא רק בחיים, יש להפיח סיפור בעל לכידות פנימית כדי שהוא יהפוך לבעל משמעות. במילים אחרות: בעוד הפתולוגית ריאן חותכת ומשסעת - הבלשית ריאן מאחה את קרעי התמיהות לכדי עלילה, ובכך כמו מחזירה לקורבן הרצוח שמץ מאנושיותו הגזולה.
'עדות אילמת' היא סדרה מינורית. הפשעים המתוארים בה אינם מצמררים או מתוחכמים במיוחד, ולעתים אף מרושלים. גם מקדם המתח אינו גבוה ולא יכול להרוג אפילו שממית. הסדרה קמה ונופלת (רק בלי הנופלת) על הכריזמה השקטה של גיבורתה, פרופ' סם ריאן: על התבונה הגלומה בחיוכה הדק ובקמטי העיניים, על נימת קולה הסמכותית אך אנושית, על הליכותיה הקשוחות ועם זאת נשיות מאוד. אני מנסה לחשוב איזו שחקנית ישראלית הייתה יכולה לגלם את פרופ' ריאן, אך דמיוני מעלה חרס. בתרבות שלנו, האורזת נשים בחולצות צמודות ובציפיות שאינן גבוהות יותר מתואר ראשון וילד שני, קשה למצוא דמות עם שקט נפשי כזה (שקט שאינו משולל רמזים לרבדים סוערים יותר, הבאים לידי ביטוי ברומן של ריאן עם מפקח משטרה נאה).
ואגב, יש דמיון מסוים בין עבודת הפתולוגית לעבודת מבקרת הטלוויזיה. שתיהן עובדות פוסט-מורטם ורושמות דוחות. שתיהן מחפשות סימנים - הפתולוגית סימנים לאמת, ואילו המבקרת סימנים לשקר. אחת מהן מציינת לפניה עובדה מעניינת: בעוד בחיים האמיתיים החברה מעניקה את אישורה לנשים נשואות עם ילדים - בטלוויזיה היא מעדיפה אותן חופשיות מכל מחויבות.