טיפול בקנדידה

הקנדידה יכולה להיות מועברת במגע מיני, העברת נוזלים דרך הרוק ודרך פטריות ברגליים. הקנדידה מאוד נפוצה, יותר מ-100 מיליון בני אדם סובלים ממנה.

חשוב לציין, כי רבים מהנשאים של הקנדידה, אינם סובלים מסימפטומים כלשהם. כל עוד היא אינה מתפשטת בגוף, היא לא גורמת לנזק.

הטיפול הקונבנציונלי הוא בכדורים, משחות וקרמים נגד פטריות. קיימות גם תרופות טבעיות המכילות חומרים אנטי פטרייתיים, אבל חשוב לזכור כי קיימות מספר בעיות בשיטות אלו.

ראשית, הטיפול הקונבנציונלי לא תמיד מצליח, כיוון שהפטריה מסוגלת להיכנס למצב של נבגים שיתעוררו בפעם הבאה שמערכת החיסון תהיה חלשה. במצבים אלו אנו רואים הצלחה קצרת טווח וחזרה של הפטריה יותר מאוחר.

שנית, כמו בשימוש בכל תרופה אחרת, קיימת סכנה לתגובות בין תרופתיות ולתופעות לוואי.

בעיה שלישית ואולי החשובה מכולן היא, שהתרופה מנסה לעשות את עבודתו של הגוף במקום לחזק אותו. הגוף אינו לומד להתמודד עם הפטריה, היא אומנם נהדפת באופן זמני, אבל במקרה של חולשה במערכת החיסון, היא שבה לשגשג. מצב דומה קורה לאחר שימוש באנטיביוטיקה לצורך טיפול בדלקות.

כמו-כן, קיים טיפול תזונתי שמבוסס על הפחתה בצריכת סוכרים ופחמימות מזוקקות למשך כחצי שנה מתוך הכוונה לצמצם ככל הניתן את המצע עליו יכולה הקנדידה (שהיא פטריית שמר) לשגשג. שינוי תזונתי זה, אינו פותר את הבעיה מהשורש, מכיוון שמערכת העיכול שלנו אמורה להתמודד עם סוכרים. אם היא אינה מסוגלת לעשות זאת, אנו צריכים תרופה על-מנת לרפא אותה. הימנעות מצריכת סוכרים לפיכך, אינה הפתרון לבעיה.

טיפול הומאופתי מנסה לחזק האדם כך שיהיה מסוגל לפתור את הבעיה בכוחות עצמו, לא תרופה יום-יומית שיוצרת תלות, אם כי תרופה חד-פעמית (לעיתים יש לחזור על התרופה, בהתחלה בתדירות של פעם בחודש ולאחר-מכן בתדירות נמוכה יותר) שמחזקת את הגוף ומערכת החיסון, כך שגופנו יוכל בכוחות עצמו למנוע מהפטריה להתפשט.

ישנן עשרות תרופות הומיאופתיות שיכולות להתאים לבעיית הקנדידה. את התרופה הנכונה יש לבחור על סמך מכלול הסימפטומים, פיזיים ונפשיים ועל-סמך אישיותו של המטופל. לצורך כך, אנו מקיימים מפגש בן שעתיים שבסיומו בוחרים את התרופה המתאימה. פגישות ההמשך הן קצרות יותר.

טיפול הומאופתי בקנדידה אינו מחייב שינוי דרסטי בתזונה, הוא מתאים לכל גיל ואינו גורם לתופעות לוואי.

במצב תקין, המערכת החיסונית אמורה לוודא שפטריית הקנדידה לא תתרבה יתר על המידה. חולשה של מערכת ההגנה של הגוף או שינוי בהרכב ובכמות החיידקים הקיימים בסביבתה של הקנדידה, יכולים לאפשר לה לשגשג, להפוך לאלימה ולגרום לדלקות. שינוי בהרכב ובכמות החיידקים יכול להיגרם על-ידי שימוש באנטיביוטיקה, סטרואידים, גלולות למניעת היריון ותרופות כימותרפיות.

הקשר בין שימוש באנטיביוטיקה וסטרואידים לקנדידה

מחקרים הראו קשר בין צריכת כמות גדולה של אנטיביוטיקה לזיהומי קנדידה והדבר אינו מפתיע, משום שהאנטיביוטיקה פוגעת בפלורה הטבעית של המעיים והנרתיק, הורגת חיידקים שקיומם מסייע לגוף לשמור את הקנדידה שלא תתפשט וכך נותנת מקום לפטרייה, שכידוע אינה רגישה לאנטיביוטיקה, לשגשג. כמו-כן, זיהומי קנדידה בעור יכולים להיגרם כתוצאה משימוש ממושך במשחות סטרואידיליות.

• פטרת בעור;

• זיהומים חוזרים בנרתיק, בבלוטת הערמונית או בדרכי השתן;

• תחושה של עייפות וחוסר אנרגיה ללא ממצא פתולוגי;

• תשישות הנמשכת גם לאחר שינה טובה;

• דחף חזק לאכילת מתוקים וכפועל יוצא מכך - השמנה;

• כאבי ראש, מיגרנות.

• קיימות מספר בדיקות לגילוי קנדידה: בדיקת צואה, בדיקות דם ובדיקה וגינלית.