|   15:07:40
דלג
  יהודה יפרח  
עיתונאי מקור ראשון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
איך רוכשים ביטוח נסיעות לחול הכי זול ?
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
[איור: מושיק גולסט]

הוודסטוק של הפרקליטים

יצאנו לאילת להשתתף בכינוס השנתי של לשכת עורכי הדין. מה לא היה שם - פוליטיקה ומשפט, ריבים ומחלוקות, שאלות של אתיקה וחברה ואפילו אסטרטגיה שקטה לקידום מימוש זכות השיבה. אין פלא שהשקט היחיד שמצאנו היה מתחת למים. רשמים
06/06/2011  |   יהודה יפרח   |   כתבות   |   כנס לשכת עורכי הדין (2011)   |   תגובות
את כינוס הלשכה היה צריך להמציא רק כדי לשמוע את חסאן ג'ברין, המנכ"ל והמייסד של ארגון עדאלה. הפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" מקבל אצל ג'ברין משמעות חדשה. מה שמדהים בעורך הדין המתוחכם והרטורי הזה הוא הכישרון שלו להלביש את האג'נדה הלאומנית-ערבית בשפה של תקינות פוליטית שאי-אפשר להתנגד לה

את תפקיד הקדושה המעונה לקחה השנה דורית ביניש. בנאום נרגש ומכמיר לב התאוננה כבוד הנשיאה על הפגיעה המתמשכת במעמדו של בית המשפט העליון. ביניש לא מבינה מדוע סוגיית הפרדת הרשויות ושיטת בחירת השופטים נמצאת על סדר היום הציבורי ("אין הצדקה לפתוח את הדברים האלה פעם אחר פעם"). היא לא מצליחה להסביר לעצמה מדוע בג"ץ חשוף בכלל לביקורת ("תופעה זו מהווה חתירה תחת אושיות השיטה שלנו שעד כה הוכיחה את עצמה. עם הצלחה אין להתווכח"). ולא, היא לא חושבת שבית המשפט אמור לייצג את הגיוון של החברה הישראלית ("בית המשפט אינו גוף ייצוגי, ואסור שיבטא כתמונת ראי את הרכב הכנסת והממשלה")


אוביקטיבי לגמרי

השופט גלעד נויטל (היושב בדינו של עו"ד יעקב וינרוט) נחלץ להגן בתקיפות על עבירת ה'מרמה והפרת אמונים': "לגבי השאלה האם יש מקום לראייה הערכית של השופט - אני לא שותף לזה. מה שקובע עבור השופט זה הראיות בלבד. הסוגיה הערכית – היינו לקחת ערכים וליצוק אותם על עובדות – זה בסדר, אבל קודם כול ראיות. הסוגיה הערכית היא סוגיה שבצבע השולי".

באוויר

הנתיב המסחרי הגבוה בדרך חזרה מאילת עובר דרך צפון ים המלח. שם המטוס שובר שמאלה ומתחיל מיד בהנמכה לקראת הנחיתה. כמה רגעים לאחר הפנייה זיהיתי מהחלון את עפרה ועמונה. שלחתי את היד לתיק כדי לשלוף את המצלמה, אבל עד שהוצאתי אותה כבר היינו מעל לנווה צוף. כשהמצלמה נדלקה המטוס כבר חצה את הקו הירוק וחג דרומית לאלעד, ועד שהזום נשלף החוצה המטוס שרק בשמי ראשון לציון והקברניט הכריז על שלוש דקות לנחיתה וביקש מהנוסעים לחגור חגורות. הגיוני שברק אובמה מעולם לא טס בנתיב הזה, אבל מה עם בנימין נתניהו?

בים

העולם הצבעוני והקסום שמתחת למי הים האדום הוא כנראה המקום היחיד באילת שאינו מאוכלס לעייפה במסתננים בלתי חוקיים מאפריקה. אחרי הריחוף באקווריום הפסטורלי הזה, כשפרקנו את הבלונים והציוד הכבד, שיתף אותי עורך הדין שאליו חברתי בתובנה שלו: "אתם הדוסים יש לכם ערכים ואנרגיות, אבל אתם לא אוהבים להתלכלך. יחידות מובחרות וקצונה זה חיים קלים, וגם כשאתם לומדים משפטים אחר כך - זה בשביל לעשות כסף במשרדים מסחריים מפנקים. אבל בזירה המשפטית של שירות המדינה, שמנהלת את החיים לכולנו - נכנעתם ללא קרב".

דון קישוט

אין על דניאל פרידמן. שר המשפטים לשעבר לא רואה אף אחד ממטר. הפרקליטות לדעתו איבדה מזמן את הראש והאצבע הקלה שלה על הדק התביעות גורמת לשיתוק המערכת הפוליטית ("התופעה הזו גובה מהמדינה מחיר נורא – אסטרטגי וכלכלי"). פרידמן מזכיר את המספרים ("שני ראשי ממשלה שהודחו מתפקידם (רבין ואולמרט), שלושה ראשי ממשלה ישבו בחקירות (שרון, ברק ונתניהו), שלושה שרי משפטים תחת אש (נאמן, ריבלין ורמון; "היום פשוט פותחים חקירה ומחסלים קריירה, וזהו"). הוא גם תוקף את היעדר הפיקוח על הפרקליטות ("ישנה תביעה במדינת ישראל שאין עליה בקרה... מה קורה לפרקליט שפותח תיק ובסוף לא יוצא מזה שום דבר? כלום!").

הגנה מן הצדק

חוק ההגנה מן הצדק הוא דוגמה מרתקת להשפעה של ערכים על נורמות משפטיות. טענת 'הגנה מן הצדק' יכולה לבטל כתב אישום כנגד נאשם גם אם השופט משוכנע שהוא אשם, רק מפני שההליך המשפטי כנגדו לא היה הוגן. פרופ' דוד ליבאי הסביר את הרציונל: "אנו רוצים בבית המשפט לחשוף את האמת, אבל לא מותר לעשות הכול בכדי לחשוף את האמת, כמו שאסור לענות אנשים כדי להוציא הודאה ואסור לבצע האזנות סתר. למה המגבלות הללו? משום כבוד האדם וזכויות האדם".

ה'הגנה מן הצדק' הפכה בתוך שנים ספורות לענף משפטי שלם, אבל מה שמרתק בביוגרפיה של החוק הוא לראות כיצד רעיון מופשט קרם עור וגידים והפך להלכה מחייבת. משופט בית המשפט העליון חנן מלצר למדנו כיצד מחוללים מהפכה זוטא בשבעה צעדים פשוטים: איש אקדמיה מגלגל רעיון, שני דוקטורים כותבים מאמר, מחברים שופט מכהן שיתמוך, מעניינים עורך דין מפורום מתאים בלשכה, מגישים הצעה מנומקת לשר בממשלה, מגבשים בוועדת השרים לחקיקה, ונולד חוק.

המינימליסט

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הוא משב רוח מרענן. בעולם של "מלוא כל הארץ משפט", וינשטיין מדבר על גבולות ("המדיניות שלנו היא לאכוף בהתמדה את שלטון החוק ללא מורא ובעקשנות, אך לא להיפרד מהשכל הישר והטוב"). בין נאומים חוצבי להבות על חשיבותו של שלטון החוק בחר היועץ להקדיש את דבריו לצניעות הנדרשת מהמשפטנים. רוב דבריו כוונו להעמדת דברים על דיוקם בפרשת גלנט, כדוגמה לקו המערכתי שהוא מוביל.

וינשטיין מתייחס בכבוד לשיקול הדעת של נבחרי הציבור במינויים בכירים בשירות הציבורי ("אני מכיר בזה שהשר יודע את צורכי המערכת ואת מידת התאמת המועמד לתפקיד, ובסוף הוא זה שצריך לעבוד עם המועמד באופן שוטף"). גם את המועמדים הוא לא ממהר לצבוע בשחור לבן ("מדובר בבעלי זכויות המשרתים את המדינה שנים רבות"). אך הנקודה החשובה היא שוינשטיין בחר לתת לדרג המדיני לומר את המילה האחרונה ("כתבתי שלאחר שנשקלו כפות המאזניים, הותרת ההחלטה (על מינוי גלנט. י"י) מעוררת קשיים משפטיים וערכיים משמעותיים, ועם זאת ההחלטה הסופית בעניין זה מסורה לממשלה"). וינשטיין דבק בדרך זו גם כשהיא הובילה להתנגשות עם מבקר המדינה בפרשת מינוי ניצב יוחנן דנינו למפכ"ל ("יש לי הערכה למבקר, אך כשהתברר במה עוסקות התלונות התברר שמדובר בפרשיות המוכרות לנו היטב. קיבלתי חוות דעת מהמשנה לפרקליט המדינה יהושע למברגר על בסיס חומר שהיה ברשותו בזמן אמת. המסקנה הייתה שלא נמצא כל פגם בהתנהלותו של דנינו").

המרטיר

את תפקיד הקדושה המעונה לקחה השנה דורית ביניש. בנאום נרגש ומכמיר לב התאוננה כבוד הנשיאה על הפגיעה המתמשכת במעמדו של בית המשפט העליון. ביניש לא מבינה מדוע סוגיית הפרדת הרשויות ושיטת בחירת השופטים נמצאת על סדר היום הציבורי ("אין הצדקה לפתוח את הדברים האלה פעם אחר פעם"). היא לא מצליחה להסביר לעצמה מדוע בג"ץ חשוף בכלל לביקורת ("תופעה זו מהווה חתירה תחת אושיות השיטה שלנו שעד כה הוכיחה את עצמה. עם הצלחה אין להתווכח"). ולא, היא לא חושבת שבית המשפט אמור לייצג את הגיוון של החברה הישראלית ("בית המשפט אינו גוף ייצוגי, ואסור שיבטא כתמונת ראי את הרכב הכנסת והממשלה").

ביניש גם מזהה את הסכנות האורבות לפתחו של בית המשפט: הראשונה היא ביטול שיטת הסניוריטי, כלומר ההצעה שנשיא ביהמ"ש העליון וסגנו ייבחרו על-ידי הכנסת ("פגיעה בעצמאות בית המשפט. יש מוסד אחד בישראל שכאשר נכנסים אליו אין יותר שאיפת התקדמות או צורך לפזול לפוליטיקאים או לציבור ובזה כל גאוותנו"); והשנייה היא ההצעות לצמצום כוחו של ביהמ"ש העליון בפסיקות בעלות משמעות ביטחונית או תקציבית מרחיקות לכת ("בפער בין המציאות לבין המצב שבו אנחנו שרויים כתוצאה מאי כיבוד החוק, קשה להבין את המגמה של צמצום כוחו של ביהמ"ש"). את נאומה חתמה כבוד הנשיאה בפנייה נרגשת לנבחרי הציבור ("הרפו מניסיונכם לערער את יסודות השיטה!").

יצא מהכלים

פרקליט המדינה משה לדור התחמם. פרידמן וזוהר הוציאו את הפרקליט הבכיר משיווי המשקל: "אני צריך להגיב על סיסמאות וספינים! אתם צריכים להתגאות במערכת האכיפה בישראל! אנו שומרים על חברה שאין בה כלים להבטיח שעובדי הציבור יהיו אנשים ראויים. אנחנו נחוצים במדינת ישראל. ומי בא אלינו בטענות? עורכי הדין של אותם אנשים!".

לדור זעם על חוסר הלויאליות של דניאל פרידמן ("האם יש מישהו אחר שיצא מהמערכת ושפך עליה את הזעם?"), ועל הנורמות המוסריות של הפוליטיקאים ("שר שלופת את עורפה של קצינה בלשכת ראש הממשלה ומחדיר לשון לפיה, ואחרי כן משקר לאורך כל הדרך ולא נפגע בכלל, וזה לא מרשים לא אותו ולא את אלו שבוחרים אותו. אם אין אחריות אישית ואחריות קבוצתית, מה הציבור צריך לעשות?"). אפילו המנחה אילנה דיין התקשתה להרגיע את הפרקליט הנסער.

כוסית ויסקי בפאב

את מצוקתם של נבחרי הציבור הרועדים מידה הארוכה של הפרקליטות ביטא יפה ח"כ בוז'י הרצוג: "אף אחד לא מנהל דיון על המחיר שאנו משלמים כל פעם שתהליך מינוי של תפקיד בכיר נתקע. יש תחושה של שיתוק ברמת הזרקורים על כל אחד מהפקידים הבכירים. צריך גם להבין את אורח החיים שבתוכו מתנהל איש הציבור: סביבת העבודה מאוד מורכבת, רמת האינטנסיביות מטורפת: סמ"סים וביפרים ומיילים וטלפונים ואתה לא יכול לדעת אם אין שגיאה או טעויות, למה טיפלת בפנייה הזו שהגיעה למשרד שלך ולא באחרת. יש דילמות נורא מסובכות שהדין הפלילי לא יכול לתת להן מענה חד חד ערכי. הבעיה היא שהרעש וההדים הם כל כך עמוקים וחזקים שאין כוחות טובים שמוכנים להיכנס למערכת, ומטיחים בך את כל ההאשמות ועוולות תבל. איפה מוצאים את האיזון? בין השחור והלבן הפלילי צריך להיות מרחב שנקרא כללי אתיקה. בארה"ב זה יורד עד לשאלה האם אתה יכול לקבל כוסית ויסקי בפאב או לא".

לוקיישן

אילת הופכת בתהליך זוחל להארלם הישראלית. מאות מסתננים בלתי חוקיים מסודן, אריתריאה, סומליה והשד יודע מאיפה עוד רובצים ברחובות שבין בתי המלון. בלילות תמצאו אותם מתנודדים שיכורים, רבים ומטרידים נערות. לאורחים המכובדים זה לא הפריע כי לתוך בתי המלון לא נותנים להם להיכנס (אלא אם כן הם עובדים בהם), ובכלל, מחאה כנגד הצונאמי מאפריקה לא תעשה טוב לתדמית של אף אחד. היחיד שקלקל את ההצגה היה שר המשפטים יעקב נאמן. באופן מפתיע, את הנאום שלו הוא הקדיש לסוגיית המסתננים: "אני מציע לכל אחד לסייר מחוץ לבתי המלון ולהתרשם מהסכנה הקיומית שמרחפת על העיר אילת... מדינת ישראל נמצאת בסכנה גדולה". השופטים ועורכי הדין נעו במקומותיהם בחוסר נוחות. מחיאות כפיים, כצפוי, לא היו שם.

מרמה והפרת אמונים

מה שמרתק בוויכוח על גבולות סמכותם של השופטים הוא העובדה שהוא חורז נושאים משפטיים שונים ומגוונים. עבירת המרמה והפרת האמונים היא אחת מהם. מדובר בסעיף אישום בדין הפלילי המהלך אימים על אנשי הציבור, היראים ממנו ומתעבים אותו. לא מעט קריירות של פוליטיקאים נגדעו באִבן בעקבות האשמה ב"מרמה והפרת אמונים".

משה גפני

גם יו"ר ועדת הכספים הממולח למד את הרטוריקה הפוסט-מודרנית. כמו לוחם קראטה מיומן, אצל המייצג האולטימטיבי של המגזר החרדי אין הגנה אלא רק התקפה. אפליה? ("תסתכלו על עצמכם, אתם עדיין צריכים לשריין מקום אחד לרפואה לשופט ספרדי בעליון. בבית הספר של הנכדות שלי למעלה מחצי מהתלמידות הן ספרדיות") תקציבים לחרדים? ("אנחנו המגזר הכי מופלה במדינה, המוסדות שלנו מקבלים שישים אחוז ממה שמקבל כל מוסד אחר") קווי מהדרין? (מה זו הפטרונות הזו? מי אתם שתחליטו עבור האישה החרדית איך לחיות?").

סאנשו פאנשה

את כליו של פרידמן נשא בהתלהבות פרקליט הצמרת אלי זהר, פרקליטו של אולמרט: "איך זה משפיע על כל אחד ואחד מאיתנו? המשפט הפלילי השתלט על החיים הציבוריים ועל החיים של כל אחד מאיתנו! כל החזקות שמכוחן אנו מתפקדים נשחקו עד דק. איפה חזקת החפות? איפה זכותו האמיתית של האדם על גופו ורכושו? איפה דיני הראיות הבסיסיים? לזה מתלווה אובדן אמון באליטות השלטוניות והכלכליות, וזה גורר אובדן אמון במערכת המשפטית. הגענו למצב של מדינה עם שלטון משפטנים. הסמכות הגדולה ביותר לאיזשהו אדם היא ליועץ המשפטי של מדינת ישראל".

עבירת סל כללית ואמורפית

דרור ארד אילון, יו"ר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, טוען שזוהי עבירת סל כללית ואמורפית שאין שום דרך לנבחר הציבור להתגונן בפניה, כי לא מוגדר בה מה בדיוק מותר ומה בדיוק אסור לו לעשות ("התזה של החוק הזה היא שיש דמון שאנו לא רואים אותו. היא מענישה על 'מעשה הפוגע בציבור', אבל מה זה אומר? אין לא יסוד עובדתי ולא יסוד נפשי. לדעתי צריך לבטל את החוק"). המשיכה אחריו עורכת הדין דבורה חן שטענה שההרשעה תלויה בטעם האישי של כל שופט ("עבירה זו - יותר מאחרות - מאופיינת בראייה הערכית של שופט היושב לדין. אדם ידע אם הוא חייב או זכאי בסוף הדיון הנוסף בעליון").

עדאלה

את כינוס הלשכה היה צריך להמציא רק בכדי לשמוע את חסאן ג'ברין, המנכ"ל והמייסד של ארגון עדאלה. הפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" מקבל אצל ג'ברין משמעות חדשה. מה שמדהים בעורך הדין המתוחכם והרטורי הזה הוא הכישרון שלו להלביש את האג'נדה הלאומנית-ערבית בשפה של תקינות פוליטית שאי-אפשר להתנגד לה. הטרמינולוגיה של ג'ברין שאובה כולה משיח זכויות האדם, ערכי השוויון והגנת המיעוטים, מה שהופך אותו ליקיר הליברלים והנאורים באשר הם (אהרן ברק לדוגמה התחנן לפניו שיסכים להתמנות לשופט, אבל לג'ברין היה הכבוד לסרב). בתוך המעטפת הזו, שנתמכת בידי הקרן החדשה לישראל, עובדת עדאלה במרץ על היישום של מדינת כל אזרחיה.

פושט טלפיו

את האסטרטגיה שמקדמת זכות שיבה זוחלת משכיל ג'ברין להסוות היטב. נדמה לי שאיש מהמאזינים כמעט לא הבחין בעוקץ שהיה טמון באחת הדוגמאות שהביא: "שאלו אותי מדוע עדאלה לא מגישה עתירה לבג"ץ שתורה על הקמת יישובים ערביים חדשים? הרי מדובר באוכלוסיה שהיא שונה מהרוב, ויש מצוקת דיור וכו'?", שאל ג'ברין רטורית, וענה: "החלטתי שלא. כי למרות ההבדלים התרבותיים אין הצדקה שהאוכלוסיה הערבית תתגורר בנפרד. בין יהודי חילוני לערבי חילוני אין הבדל באורח החיים, בתרבות, וגם באוניברסיטה אין הבדל. גם אין חשש לשפה הערבית שתאבד כי אנחנו במזרח התיכון שיש בו רוב ערבי. לכן המבחן הזה לא מתקיים". הבנתם? הכיבוש השקט של הערים המעורבות הוא תוכנית מחושבת היטב.

תפאורה

עורכי הדין כבשו את אילת. בין ההופעות (משינה, גידי גוב ויהודית רביץ, קטורזה), הפינוקים (מתחמי ספא, מיטות שיזוף, בריכות ענק וחדרי כושר) והחוויות הגסטרונומית, התפנתה הצמרת המשפטית של ישראל לדון במקומו ועתידו של המקצוע העתיק בעולם ("הנחש [להלן: 'בא כוחי'] השיאני ואוכל"). שבועות ספורים לפני הבחירות לראשות הארגון, הכינוס השנתי של לשכת עורכי הדין בישראל מעולם לא היה סוער, תוסס ורווי יצרים כל כך.

פורסם במקור: צדק, מוסף לדין, למשפט ולהלכה המצורף לעיתון מקור ראשון
תאריך:  06/06/2011   |   עודכן:  07/06/2011
יהודה יפרח
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הוודסטוק של הפרקליטים
תגובות  [ 7 ] מוצגות   [ 7 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
יואב אורן
7/06/11 11:37
2
עידן סובול
7/06/11 13:42
 
הנ"ל
7/06/11 14:57
 
כי הוא כמותם
7/06/11 16:24
3
ירון זכאי
7/06/11 17:53
4
ע.ג.
8/06/11 10:50
5
1
xyDHdSux
13/12/23 06:46
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"אם הייתי יודעת שכך ייראו חיי, לא הייתי נישאת כלל", אלו המילים שיצאו מפיה של רונית (כל השמות בכתבה בדויים) בעת שפגשה אותי. "אני מיואשת מן הממסד הרבני. כף רגלי יותר לא תדרוך במדרגות הרבנות".
06/06/2011  |  לילי הורוביץ  |   כתבות
החנויות והרשתות, אשר מעוניינות לעניין אותנו במוצרים, אשר הן מוכרות, נוהגות להציג את מוצריהם במערומים, במשטחים ואו בכמויות גדולות, על-מנת לתת לנו את התחושה שכמות גדולה אכן מרמזת על מחיר טוב ומוזל, האם אכן כך הדבר?
06/06/2011  |  יובל לובנשטיין  |   כתבות
חג השבועות, בו אנו מצווים באכילת חלב ומוצריו, הוא הזמן המתאים לבחון את המגוון הגדול ולהבין מה כדאי לבחור ומה פחות מומלץ מסיבות שונות.
06/06/2011  |  לילית רומם  |   כתבות
חג השבועות מתאפיין במנהג הקדום של אכילת מאכלי חלב, החוצה את קהילות ישראל כמעט כולן. חלב ומוצריו מהווים את המקור העיקרי והחשוב ביותר לסידן מהדיאטה.
באחד במאי 1940, נערכו חגיגות גדולות של הסתדרות העובדים העבריים במושב כפר ויתקין. מכל היישובים הצעירים של עמק חפר, שלא מזמן נגאל מידי בעליו הערביים, נהרו המתיישבים לכפר ויתקין. גם חברינו, וותיקים וצעירים, נערכו למסע. הניפו את דגלי הלאום המעמד והקיבוץ, ויצאו בשלשות פרועות לדרך. איך הלכו אז מעין החורש לכפר ויתקין? פשוט מאד, חצו את האוכף שבין כפר חגלה לגבעת חיים, וטיפסו אל גבעת הכורכר של אלישיב, ומשם הישר לכפר ויתקין. בראש הצועדים הלכו חברי הוועד הפועל, המוכתרים, והעסקנים. מאחוריהם צעדו האקורדיוניסטים והמפוחאים, וניגנו ללא הרף, חרף החמסין המתיש שנחת על הביצות. הדגלים התנופפו ברוח המזרחית, החברים שרו בהתלהבות את שירי המעמד ולרגע הייתה הרגשה שהמצעד חולף לא בביצה של עמק חפר, אלא ברחוב אלנבי שבתל אביב.
06/06/2011  |  אלישע פורת  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
במקרה שלנו התמונה המדומיינת הפוכה: ישראל היא האריה, המותקף משום-מה על-ידי עדר זברות מתייהרות    היוכלו החיות המפוספסות, עטויות כפיות וסרטים ירוקים למצחם ללביא הבודד?
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
דן מרגלית
דן מרגלית
מישהו יודע אם האיש הזה מספיק אטום או נוכל, שלאחר הכתבה ב"אולפן שישי" בערוץ-12 הוא יצא בשבת מביתו? מישהו זוכר על איזשהו זגזוג סיטוני, שקרים ונוכלויות כאלה אצל מישהו באיזושהי מפלגה י...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il