סוד נשמת המשורר

המשורר גור שומרון מעודכן באשר למתרחש בתחום השירה העכשווית. בפתיחת הראיון בינינו הוא מדגים לי את התפישה העסקית הרווחת בקרב משוררים. משוררים מפיקים מאה ספרים, חמישים מתוכם שומרים בבית, את השאר מחלקים בדרך-כלל למשוררים אחרים. בדרך זו אין סיכוי שמשוררים יגיעו לקהל הרחב. לגור שומרון, משורר שהתחיל קריירה ספרותית לפני כעשור, יש תפישה שונה. הוא בעצמו מיישם אותה על עצמו.

"התחלתי לקיים ערבי קריאה בבתים פרטיים, בגלריות, בבית יד לבנים, ואפילו בניו-יורק בסטודיו גדול". כך, תוך כדי שיחה, הוא מונה מקומות שונים על גבי הגלובוס עד לתפוח הגדול, אליהם הגיע המשורר עם שירתו. ככל שאנו מעמיקים בראיון, אני מגלה שגור שומרון חי שירה עשרים וארבע שעות ביממה. אנשים סביבו צריכים להתרגל לשמוע שירה. גם בבה"ד 1, בפני כשבע מאות צוערים, הרצה על השגת מטרות כשהוא מלווה הרצאתו בשירה.

גור שומרון משתמש בשירה להעברת מסרים. בהרצאות במינהל עסקים, המסר המרכזי דרך השיר "ההר". טיפוס על הר לאורך זמן מקביל להשגת מטרה קשה מאוד. גור מסביר שאתה לא כועס על הר שיש לו ירידה. בדרך כשאתה עולה אתה מבין שזה חלק מהתהליך. אנשים לא מבינים שירידה בתהליך עסקי היא חלק מהתהליך. גור שומרון, 59, עם פנים של ילד. מתלהב מעצמו. מדבר בהתפעמות על היצירה שמצליחה למלא את עולמו בכוחות חדשים. גור מודע לקשיים ולהישגים שעשויים להיות לאדם במהלך הטיפוס על ההר.

גור הקים מספר חברות בתחום ההיי-טק, ומשמש עדיין כדירקטור בחלקן. בכל אחת מהחברות הללו חווה תהליך ארוך של עלייה שהיו בו גם ירידות - בדרך-כלל ירידה לצורך עלייה. בדרך למטרה יש גם ירידות. יש תקופות קשות. "כשאני מרצה לסטודנטים, אני מספר על הצלחה אחת ועל כישלון אחד". ההצלחה היא חברה שהקים והנפיק בבורסה, הכישלון הוא חברה שהקים לכוכב נולד לתחום הספרים בארצות הברית, חברה שהייתה כלל-אמריקנית. גור נאלץ לסגור אותה, ושנתיים של עבודה קשה וכסף רב ירדו לטמיון.

את נסיונו בצד המסחרי מנסה כעת גור שומרון לתרגם לתחום השירה. קצת מוזר לראות את הבחור הזה שמגיע מעולם שונה של היי-טק מנסה לשווק ספרי שירה. גור שומרון למד לעוף. זה היה חלום ילדות שלו. כעת, כשהוא מנסה להתעופף בעולם השירה, להגביה הישגים במקום שרבים לא הצליחו, ניתן להתגאות בו.

גור שומרון מודע לצמצום שבו מתפרסמת שירה. נוכחות השירה בציבור מועטה. בארץ אין כמעט תרבות המחנכת לשירה. "כשאני שואל אנשים בהרצאות כמה קוראים, יש בודדים מתוך מאות. באוניברסיטת ירושלים לפני כשבועיים רק אישה אחת מתוך ארבעים איש אמרה שהיא קוראת שירה. כשאני עושה ערב שירה, אנשים שלא חשבו על שירה לפתע מתחברים. הם אוהבים, מגיבים וחוזרים אלי. הסטודנטים בהתחלה מסתכלים עלי כחייזר, אבל בהמשך הם מוחאים כפיים ומרוצים מההרצאה. בדפי המשוב הפנימיים הם כותבים שהשירה תשפיע עליהם. אני מאמין שיש לאנשים את הניצוץ הפנימי. מה שצריך להביא זה את החשיפה, שירה שתדבר אליהם".

המשורר גור שומרון רוצה להנכיח את הספרות העכשווית בחנויות הספרים. הוא מנסה להפוך את הספרות הנכתבת כעת לנגישה יותר לקהל הרחב. כעת, לדעתו, השירה העברית החדשה ממודרת. הספרות החדשה כמעט לא נמצאת. חנויות גדולות שיש להן מדף שירה מעדיפות להציג לראווה משוררים קאנוניים. ביאליק, טשרניחובסקי, לאה גולדברג, אלכסנדר פן ועוד. משוררים אלה זכה המשורר גור שומרון להכיר מתוך המבחר שהוצג בחנויות. גם שירה לועזית קורא המשורר.

"מה שרואים, יש סיכוי שיקנו". כדי לאפשר את המפגש עם הקורא, מנסה גור שהשירה שלו תהיה על דלפק הקופאי, מתחת לאף של הקונה בחנות הספרים. השירים של גור שומרון אינם ספר שירה במובן הרגיל. במקום ספר אחד יצא גור באוגדן המכיל עשרה ספרונים קטנים ומעוצבים: "אלומות שירה". השם אלומה - אוסף שיבולים. כל ספרון אוסף שירים. כל שיבולת שיר בדיד. כל גרגר בשיבולת הוא רעיון בשיר, רעיון שניטע בך. רעיון שנותן לך מחשבה.

לא מיד הגיע המשורר לכתוב שירה. הוא התחיל מפרוזה. כתב מדע בדיוני לפני שמונה שנים. "כשיצאתי מהעסקים לשנות כיוון התחלתי לכתוב את הספר ובמקביל כתבתי שירה". הספר נקרא "קפל זמן" ויצא לאור בהוצאת מודן.

אבל השירה חטפה את גור שומרון והעיפה אותו למרחבים חדשים. את השירים הוא כתב גם בקליפורניה, בלייק טאו, שזהו אגם הנמצא בגובה שלושה קילומטרים. "כתבתי פרוזה וכתבתי גם שירה. ראיתי שאני נהנה לכתוב שירה, והיא לוקחת לי את כל תשומת הלב. השירה כתבה אותי יותר ממה שאני כתבתי אותה. לדוגמה, כשהיה לי יום אחד סוד שהכביד עלי מיד הגיע שיר - משקלו של הסוד":

משקלו של הסוד / גור שומרון

מִשְׁקָלוֹ שֶׁל הַסּוֹד מִי יֵדַע?
לִפְעָמִים עֹגֶן בַּרְזֶל הַגּוֹרֵר לַמְּצוּלָה,
לִפְעָמִים שַׂק מָלֵא עַל גַּב,
מֵעִיק עַל כָּל פְּסִיעָה,
לִפְעָמִים
אֶבֶן כְּבֵדָה
הַחוֹתֶמֶת בְּאֵר עֲמֻקָּה.
וְאָדָם,
חַי לְבַדּוֹ,
כָּבוּל אֶל סוֹדוֹ
הַמְּלַוֶּה אוֹתוֹ כַּצֵּל,
מֵגִיחַ מִכָּל פִּנָּה אֲפֵלָה,
אוֹרֵב לוֹ בַּשַּׁחַר עִם הַזְּרִיחָה,
חוֹנֵק מַחְשְׁבוֹתָיו,
לוֹפֵת חַיָּיו -
מְחַפֵּשׂ מוֹצָא.

גור שומרון מחפש חסידים לשירתו גם כשביקר אצל האדמו"ר מבעלז. שירו "נדר" (המופיע בספרון "תפילה") הועבר לאדמו"ר מבעלז, ועוזרו העביר למשורר את הערכתו של הרבי. בשיר זה הוא כותב על אנשים שבשעת צרה פונים לאמונה. כשאובדת כל תקווה, האפיקורסים ביותר פונים לבקש עזרה מידי שמיים, וגם נודרים נדרים. אבל כשהם מקבלים את מבוקשם, הם לפעמים מתחמקים מלקיים את הנדר. במקרה זה, כותב גור, הם לא יכולים להסתכל על עצמם יותר. האמונה שלהם בעצמם תמה. ומוסר ההשכל הוא שאם הבטחת משהו אתה צריך לקיים למען האמת של עצמך, ולא רק מחשש מכוח עליון.

אחד השירים החדשים של גור שומרון מבטא את רצונו של גור להמריא. כשהיה ילד חלם על התעופה הזאת. וכעת כשהוא בתוך חלום השירה, הוא כתב על חלום בו הוא בעצמו עף. גור שומרון עף כל הזמן. עושה דברים מאוד שונים. גור שומרון מבקש שחלום השירה לא ייעלם. הוא מבקש להמשיך לכתוב. הוא מספר לי שהוא כותב סדרת ספרי ילדים. רוצה להפוך את ספר המדע הבדיוני שלו לסרט. העולם נראה לו כעת יפה והוא מתכוון להישאר בעולם היצירה, ולא לחזור לחיות רק בעולם העסקי.

את כל התורה של גור שומרון ניתן לרכז במשפט אחד שאמר לי: "אל תשאיר את הנשמה במגירה". זו האמת, על רגל אחת. גור מקרין המון שמחה ומבטא את הרצון שלו שהוא רצון שלנו ליצור את הנוסחה לחדוות היצירה.

אַל תַּשְׁאִיר אֶת הַנְּשָׁמָה בַּמְּגֵרָה

אַל תַּשְׁאִיר אֶת הַנְּשָׁמָה בַּמְּגֵרָה
כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא בַּבֹּקֶר לָעֲבוֹדָה.
בִּלְעָדֶיהָ אַתָּה רוֹבּוֹט אָפֹר,
הַמַּמְתִּין שֶׁיַּחֲלֹף עוֹד יוֹם חֲסַר אוֹר -
נָתִין שֶׁל מַמְלֶכֶת הַשִּׁגְרָה.

אַל תַּעֲזֹב אֶת הַיְּצִירָה מֵאָחוֹר,
יַעֲלַת חֵן נְטוּשָה, בּוֹדֵדָה.
הִיא תִּפֹּל טֶרֶף לְמַלְתְּעוֹת הַזְּמַן,
הָאוֹתִיּוֹת יִנְשְׁרוּ מֵהַדַּף הַלָּבָן
וְיֵעָלְמוּ בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה.

אַל תִּכָּנַע לִתְמָנוּן הַיּוֹם יוֹם
הַגּוֹרֵר אוֹתְךָ לַמְּצוּלָה.
נַתֵּק אֶת עֲבוֹתוֹת הַהַשְׁלָמָה,
פְּרֹשׂ כְּנָפַיִם, הַשָּׁמַיִם שֶׁלְּךָ -
וְקַח אֶת הָאוֹר עִמְּךָ.

תהיתי כיצד בחר גור שומרון אלו שירים יפרסם? השיר הראשון שבחר לפרסם באוגדן הוא השיר "ההר" והיא החוברת הראשונה שגיבש. זו פואמה בת שמונה עמודים וזהו המקסימום מבחינת מספר העמודים שמכיל כל ספרון. "זוג צעיר יוצא למסע" - שיר שנותן הנחיה על המסע בחיים ועל תובנות ורעיונות מנקודת מבט צעירה, הוא ספרון אחר. "מספר שירי אהבה התקבצו לספרון 'צל אהבתך', מספר שירים אחר על האושר התקבצו לספרון 'האושר שוכן בפינה' וכן הלאה. יש לי מאות שירים, וקיבצתי כשלושים מהם לעשרה ספרונים בנושאים שונים. שאר השירים ימתינו לתורם".

עשרה ספרונים נראים בעיניו משהו מאוד טבעי. משהו שיהיה לו מספיק בטקסט כאוסף וגם יכול לבוא ביחידות קטנות. לדעת המשורר, יותר קל לאדם לקנות שירה ביחידות קטנות. כשאני משוחחת עם גור שומרון, אני לומדת שאין להסתפק בכתיבה אלא צריך לטפל גם בנושא השיווקי, ולצאת מהקופסה המקבעת אותנו באשר לתפישת צורת ספרי שירה ושיווקם. "העיקר הוא כמובן השירה עצמה, אבל גם האריזה חשובה", אומר גור. "בלעדיה הרבה אנשים לא יבחינו בשירה".

גור שומרון חי בשני העולמות. הוא לא זנח את העולם העסקי. בעוד הוא יושב בישיבה חשובה הוא יכול להוציא מכיסו שיר מקופל ולשתף את חברי ההנהלה ברגע של שיר. שיר שנולד שלשום יכול למצוא לו במה בכינוס הניהולי. כמו משוררים טובים, יודע גור שומרון ששירה היא "לקיחת אוויר".

חיידק הכתיבה לא נוצר יש מאין. הוא היה טבוע בגור שומרון עוד מילדותו. מגיל צעיר סיפר סיפורים לאחיו הגדול. לילדות שלו המציא סיפורי הרפתקאות. גם כשניהל חברת מחשבים ידע שטמון בו הכישרון לכתיבה. כמו מים מאחורי סכר, השירה ביקשה לפרוץ. רק בודדים שפגש בשנותיו בהיי-טק עסקו גם באמנות. מעטים ציירו, והיו כמה שכתבו ספרים. אצל גור היה קיים הרצון לברוא כל הזמן. תחום ההיי-טק היה מרתק עבורו והוא המציא דברים. אבל היה חסר לו משהו לבוא לידי ביטוי. זו היצירה שלו. "כתבתי פה ושם, אבל ברגע שהבנתי שאני עבד של עצמי החלטתי לעבור לכתיבה".

עֶבֶד שֶׁל עַצְמוֹ

עֶבֶד שֶׁל עַצְמוֹ,
קָשׁוּר בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת הַמְּחֻיָּבוּת
שֶׁלָּקַח בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת
שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת נְכוֹחָה,
מָכַר אֶת הַזְּמַן
לִשְׂטַן הַהַצְלָחָה,
שָׁכַח
אֵיפֹה הַנְּשָׁמָה,
עֶבֶד עוֹלָם.

"חשבתי לעצמי - אני לא רוצה להקים עוד חברה. אני רוצה ליצור. והיצירה פשוט יצאה. אתה יכול לעצור מים אחרי סכר. אבל כשהכל מתפרץ הסכר לא יכול לעצור יותר. לא עזבתי לגמרי את העולם העסקי. החברות שלי ממשיכות, ואני כותב כשאני יכול. אני אף פעם לא מאלץ שירה. היא באה, נולדת. לפעמים כואב לי ששבוע איני כותב. אבל השירה תמיד חוזרת".

אצל גור אין דבר העומד בפני הרצון. כשאומרים לו שדבר בלתי אפשרי זהו עבורו אתגר. מצאתי אותו מאמין בשירה. אם אומרים לו "עזוב את השירה, אף אחד לא יקרא". הוא משיב: "היא עושה טוב. היא משפרת אותנו". גור מאמין שצריך לנסות לעשות דברים גם בדרך שונה, ולכן נמצא בשיריו משהו שונה. אחר. גם נאיבי. הוא תמיד מחפש אהבה. הוא כותב גם על הצעירים היפים שגרים בתל אביב, שלדבריו הם בודדים מאוד. ובשיריו אבירים רוכבים גם על סוסים חומים לא רק על לבנים:

אַבִּירִים רוֹכְבִים גַּם עַל סוּסִים חוּמִים

אַבִּירִים רוֹכְבִים גַּם עַל סוּסִים חוּמִים.
אוּלַי קָשֶׁה לָךְ לְזַהוֹת אוֹתָם
בַּאֲבַק הַיּוֹם יוֹם,
מִבַּעַד לְעַרְפִלֵּי הַסַּפְקָנוּת
הַמַּסְתִּירִים אֶת הָעֻבְדָּה
שֶׁהֵם מַגִּיעִים בְּכָל מִדָּה
וְלֹא רַק עַל פִּי הַמִּרְשָׁם
שֶׁאִמַּצְתְּ בַּחֲלוֹם -
הַמִּרְשָׁם נֶגֶד הַמְּצִיאוּת.

הָאַבִּירִים שֶׁחָלְפוּ עַל פָּנַיִךְ
נָשְׂאוּ עִמָּם אֶת הַשָּׁנִים,
וְרוּחַ הַסְּתָו בְּגַנֵּךְ
עוֹרֶמֶת בַּלָּאט הֶעָלִים,
הַמִּגְדַּלּוֹר שֶׁהֵאִיר אֶת הַלַּיִל
דּוֹעֵך לְאִטּוֹ עִם הַזְּמַן,
אַתְּ נוֹתַרְתְּ לְבַדֵּךְ
בִּנְמַל בַּיִת,
וְהַחוֹל בַּשָּׁעוֹן נֶעֱרָם.

צְאִי לָאוֹר,
עִזְבִי אֶת טִירַת הַחֲלוֹם,
הִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתָךְ
מִכָּל רַע,
הִיא נוֹצֶרֶת אוֹתָךְ
מִכָּל טוֹב,
יֵשׁ אַבִּיר שֶׁדּוֹהֵר
בֵּין עַרְבַּיִם,
עַל סוּסָה חוּמָה, אֲצִילָה,
הַאִם תִּפְתְּחִי לוֹ הַשַּׁעַר?
הַאִם תִּמְצְאִי אַהֲבָה?

כאיש העולם הגדול גור שומרון לוקאל פטריוט. כשהוא הולך על הטיילת של יפו-תל אביב, הוא מכריז עליה שהיא היפה ביותר בעולם. בשירו "את ואני וקו השמים של יפו" מתאר גור מצד אחד את הנוף המהפנט, ומהצד השני את כל הכאב והצער שנמצא בים. הים כל-כך קרוב. כמה עצב שקע בים. מלחים שטבעו. דמעות האנשים שחיכו להם. השיר נמצא בספרון "אש על גגות תל אביב".

לגור שומרון גם שירים מולחנים. בהשקת אלומות שירה ברעננה שרה הזמרת יסמין אבן את השיר על סן פרנסיסקו, שיר שהלחינה, ומופיע בדיסק החדש שלה "לחשים" בהוצאת ה"תו השמיני".

גור שומרון נוטל לעצמו חופש כשהוא כותב. לפעמים הוא שומר על חריזה. לפעמים הוא כותב פואמה ארוכה. ולפעמים שירים קצרים. הוא מנסה כוחו בז'אנרים שונים. אינו יודע לזהות למי הוא דומה וממי הוא מושפע, אך ברור לו שהמטען התרבותי שספג במהלך החיים הטביע חותמו על שירתו.

יש לומר שגור שומרון איש מאוד צנוע. אני מכירה אותו כמי שיושב מאחורי המחשב באירועי שירה מטעם אגודת הסופרים. איש גבוה, חייכן, ילדותי משהו, שעומד בגאוות מטר ותשעים שלו וקורא שירה בפני המשוררים כאילו הגיע לפסגת הר האושר. כשצפיתי בו כמה פעמים לא התעוררה בי סקרנות לברר מה עומד מאחורי האיש השונה הזה.

במפגש האחרון הוא הציג בגאווה את שיריו בפני החברים במפגשיר, קבוצה שייסדה המשוררת וילהלמינה באגודת הסופרים ואשר מקיימת מפגשים כמעט כל חודש סביב נושא מסוים (כעת ממשיך את המסורת המשורר יוסי כהן). גור שומרון עמד עם קופסה קטנה מצוירת שיבולים, ולא טרח לחלק בינינו את הספרונים או להראות לנו מה, באמת, יש בחבילה הקטנה. יצאתי מהאירוע וקצת תמהתי על האיש הגבוה שמחזיק בידו משהו שלא היה ברור לי. לאחר מכן, פורסמה כתבה בעיתון "ישראל היום", ומכאן התחילה ההתעניינות שלי. רציתי לברר מה יש במשורר הזה שאין באחרים. ואכן, הברקה. פשוט כך.