הענף האחרון בו אוחזים יהודי מדינת ישראל

שליחי ידיעות אחרונות והארץ מדווחים הבוקר על הנעשה בגבול טורקיה-סוריה. הכותרות הראשיות של שני העיתונים מוקדשות לכך. "טורקיה נערכת לגל נוסף של פליטים; צבא אסד תוקף את המפגינים במסוקים", נכתב בזו של הארץ, הבוחן את האירועים מזווית רחבת היקף. הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות מעדיפה להבליט ציטוט נקודתי מפי אחד הפליטים הסורים בטורקיה: "ראינו איך נותנים לחיילים פקודה לירות באזרחים. מי שסירב, ירו לו בגב".

אנשיל פפר, שליח הארץ לאזור, מביא מתחת לכותרת הראשית את סיפורו של מוסא, פליט סורי מכפר ליד העיר ג'יסר א-שועור. "השוטרים אמרו לחיילים שהיו שם לירות על האנשים", מצטט פפר את מוסא. "חלק מהחיילים סירבו וניסו למנוע את הירי. אז ירו עליהם".

מהדיווח עולה כי פפר הצליח לשוחח עם מוסא משום שהוא "מהסורים המעטים שהצליחו לחצות את הגבול ולא נעצרו על-ידי השלטונות הטורקיים במחנה פליטים". הטורקים, כותב פפר, מונעים עדיין מעיתונאים כל גישה למחנות הפליטים שהקימו ולשיירות הפליטים הנכנסות למדינה. "קצין טורקי צעיר, בדרגת סגן, נוסע הלוך וחזור על הכביש בג'יפ וצועק על אזרחים טורקים המבקשים לסייע לפליטים ולעיתונאים המבקשים לצלם את הקבוצה שלא להתקרב. 'זה שטח צבאי סגור, זה גבול', הוא צועק".

פפר כותב כי לפי דיווחים של ארגוני זכויות אדם, כמעט כל 41 אלף התושבים של ג'יסר א-שועור נמלטו מבתיהם לעבר טורקיה, "אך לא ברור כמה מהם הצליחו לחצות את הצד הטורקי וכמה עדיין מסתתרים באזור ההררי בקרבת הגבול". לדבריו, "המחנות הוקפו בחיילים שמנעו לא רק מעיתונאים, אלא גם מקרובי משפחה של הפליטים הגרים בטורקיה להיכנס ואפילו לדבר עם הפליטים מעבר לגדר".

אלדד בק, שליח ידיעות אחרונות לאזור, נתקל אף הוא בקשיים לשוחח עם יושבי מחנות הפליטים. בק מציין כי הכניסה למחנות אסורה לחלוטין, אך "הסורים שמצאו מקלט אצל קרובי משפחה וחברים בצדו הטורקי של הגבול לא נמצאים תחת עינה הבוחנת של הצנזורה הטורקית". בק משוחח עם אדם המכונה מ', שאותו הוא פוגש "על גדר בית-החולים בעיירה יילאדאי", ושומע ממנו כי ג'יסר א-שועור, שממנה ברח, "הפכה לעיר רפאים". לדברי מ', "האנשים של אסד לא מפחדים מאיש, אפילו לא מאללה. הם הורגים את כולם. ראיתי במו עיני איך המפקדים נותנים הוראות לחיילים לירות באזרחים. אם החיילים לא מילאו את הפקודות, ירו בהם על המקום בגב".

צעיר סורי אחר מספק לבק מידע על הנעשה במחנות הפליטים עצמם: "יש לנו רק מזרנים ואוהלים", הוא אומר. סורי נוסף בשם נאג'י מספר לבק כי מספר ההרוגים בסוריה בשבועות האחרונים עומד על "לפחות עשרת אלפים". הוא מספק גם סיפורי זוועה מפי השמועה שהגיעו לאוזנו.

במעריב מתפרסם דיווח מאת מרטין צ'ולוב ורייצ'ל סטיבנסון, שליחי ה"אובזרבר" לאזור. דיווח מאת כתב מעריב בטורקיה דווקא מתפרסם הבוקר בעיתון, אך אינו עוסק בהתפתחויות בגבול עם סוריה. מתן דרורי, שביקר בשבוע שעבר בספינה מאבי-מרמרה, חתום הבוקר על דיווח המתפרסם במוסף היומי של מעריב, "המגזין". דרורי כותב מאיסטנבול על הבחירות שייערכו היום בטורקיה.

ב"ישראל היום" מדווחים כתבי העיתון הישראלים על הנעשה בסוריה ובגבול סוריה-טורקיה, וזאת בהסתמך על מקורות חיצוניים – סוכנויות ידיעות וכלי תקשורת אחרים. ידיעה תחת הכותרת "אפילו ישראל לא עשתה מה שאסד עושה" מצטטת מדברי פליטים סורים, כפי שהובאו על-ידי שליח חדשות ערוץ 2 לאזור, ערד ניר. הכותרת הראשית של "ישראל היום" מדגישה את עמדת ראש ממשלת טורקיה – "ארדואן: אסד עושה מעשי זוועה בעמו".

חלקה השני של הכותרת הראשית בעיתון הארץ זוכה להרחבה בידיעה נפרדת ["גרדיאן" ורויטרס] המתפרסמת בעמ' 2. "עשרות בני-אדם נהרגו בסוף שבוע עקוב מדם נוסף בסוריה", נכתב בידיעה זו. "לראשונה יצא הצבא למתקפה אווירית נגד המפגינים, שעה ששיגר מסוקי קרב לעיר מערת א-נומען. [...] למרות ידו הקשה של המשטר, התקיימו הפגנות נגד השלטון בכל רחבי המדינה".

"האירועים בסוריה הולכים וגולשים במהירות לכיוון של מרחץ דמים", כותב עודד גרנות, הפרשן לענייני ערבים של הערוץ הראשון, בכפולה הפותחת של מעריב. "[...] הידיעות ההולכות ומתרבות על עריקות בצבא הסורי ועל יחידות שלמות שמתארגנות כדי להגן על המפגינים בסוריה רק מחזקות את החשש ממלחמת אזרחים עקובה מדם".

"סוריה איננה מתרשמת, לא מן ההתבטאויות של ארדואן ולא מן הדיונים במועצת הביטחון", כותב צבי בראל בטור פרשנות המתפרסם בכפולה הפותחת של הארץ. "כשרוסיה וסין מעניקות לה גיבוי מדיני ומאיימות בווטו על כל החלטה אנטי-סורית, יכול אסד להמשיך ולהגדיר את הירי באזרחים ודיכוי ההפגנות כ'עניין סורי פנימי' או כ'מעצמה נגד כנופיות', וכי כל התערבות בינלאומית היא מזימה שנועדה 'לקרוע את סוריה לגזרים'".

בידיעות אחרונות מציגה סמדר פרי בפני הקוראים את רים חדאד, מנהלת הטלוויזיה הסורית ומי שנכנסה לתפקיד "הדוברת החדשה של אסד". בימים האחרונים חדאד "מפרשנת ומדבררת את העמדה הרשמית הסורית" בערוצי החדשות העולמיים. לפי פרי, "היא הודפת בעקשנות את כל הדיווחים על רצח של מספר רב של מפגינים סורים בטענה ש'כל אחד יכול להפיץ סיפורים מרושעים', ומתעקשת שאלפי הפליטים הסורים שנמלטו לטורקיה וללבנון 'בסך-הכל יצאו לבקר קרובים'".

בתחתית שער הארץ מתפרסמת "הודעת הנהלת 'הארץ'" ולפיה ליאוניד נבזלין רכש 20% ממניות החברה. על-פי ההודעה, הרכישה התבצעה לפי שווי חברה של 700 מיליון שקל לאחר ההנפקה, ותזכה את נבזלין בהצטרפות למועצת המנהלים של העיתון.

מו"ל הארץ עמוס שוקן, נכתב בידיעה, "אמר כי ההשקעה החדשה היא סיום מוצלח לתהליך היכרות וליבון המטרות של החברה ובעלי מניותיה שנמשך כשנה בינו לבין ליאוניד נבזלין, ושבהצטרפותו כשותף וכחבר מועצת המנהלים בחברה יש חיזוק משמעותי נוסף על-ידי איש עסקים מנוסה ואדם שלפעילות ולעניין שלו בתחומי היהדות והחינוך יש ערך מוסף חשוב".

בעבר דיווח הארץ על נבזלין בכלל ועל הפעילות העסקית שלו בישראל במיטב המסורת של העיתון, כלומר מבעד לעין ביקורתית ותוך לעג למתרפסים בפני בעל ההון. לפני כשנתיים, לדוגמה, דיווחה מאיה זינשטיין על חגיגות יום-ההולדת ה-50 של נבזלין, שנערכו במוזיאון בית-התפוצות. האירוע והעומד במרכזו תוארו כך: "הצגת יחיד בכיכובו של ליאוניד נבזלין – יו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון בהווה, ואוליגרך שנוי במחלוקת בעבר, המבוקש על-ידי שלטונות רוסיה".

זינשטיין לא חסכה בוז מהישראלים שהתחנפו בפני בעל ההון הזר. "מוקף בשועי הארץ שחזרו ודיברו על תרומתו האדירה לעם היהודי, למורשת, למדינה ולעם בישראל באשר הוא, הוצג נבזלין כענף האחרון בו אוחזים יהודי מדינת ישראל", כתבה וציטטה את מיטב הליקוקים:

"'אתה נותן לנו בסיס נפלא של עבר', בירך הרב לאו. 'אתה עושה כל-כך הרבה עבור העם היהודי', השתפך ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי; 'תרומתך לארץ אדירה', המשיך יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי; 'אתה כל-כך שונה מקבוצת האוליגרכים', הטעים מפקד חיל האוויר לשעבר, איתן בן-אליהו. ואכן, נבזלין עשה הכל על-מנת להשכיח מכולם את השתייכותו לאותה קבוצה שהפכה בארץ לשם נרדף לכסף מפוקפק, קשרים בעייתיים ועבר שעדיף לא להתפאר בו ובוודאי שלא לדבר עליו. 'פשוט אוהבים אותך', סיים איתמר רבינוביץ', נשיא אוניברסיטת תל אביב לשעבר".

זינשטיין ציינה בדיווחה על יום-הולדתו של האוליגרך כי "הרבה נעלמים היו באירוע, אך המרכזי שבהם היה עברו של נבזלין – התוכנית האמנותית תיארה את חייו של נבזלין מימיו כסטודנט להנדסה ברוסיה בשנות ה-70 ודילגה היישר לשנות ה-2000, אז שימש יו"ר הקונגרס היהודי ברוסיה, ומשם ל'מציל בית-התפוצות' כיום, כהגדרת פרופ' רבינוביץ'. ואולם 20 שנים קריטיות מחייו, השנים בהן צבר את הונו, נעלמו כלא היו".

מיד בהמשך סיפקה זינשטיין את החסר, וסיפרה לקוראי הארץ כי באמצע שנות ה-90 השתתף נבזלין ברכישת חברת הנפט יוקוס, וזאת "הודות לתהליך ההפרטה וההתפרקות של רוסיה מנכסיה". כך הפך לאחד האנשים העשירים במדינה, בעל הון עצום. שותפו מיכאל חודורקובסקי והוא עצמו, כתבה זינשטיין, היו "חברים בקבוצה מצומצמת שלא רק החזיקה בידיה את ההון האדיר של מעצמה שהתפרקה, אלא גם טמנה ידה עמוק בתוך הניהול השוטף של המדינה".

זינשטיין הזכירה כי נבזלין הודה בעבר שהחברה שבבעלותו מימנה מועמדים במפלגות השונות שלאחר בחירתם לבית-הנבחרים הרוסי שימשו סוכנים שלהם בשלטון. עוד הזכירה זינשטיין כי לפי עדות האוליגרך אלכסנדר סמולנסקי, בתחילת שנות ה-2000 הייתה לחברת יוקוס "חבילת שליטה בבית-הנבחרים הרוסי".

מה מכל זה מצליח למצוא לעצמו מקום בביוגרפיה של נבזלין כפי שהיא מובאת הבוקר בעמוד השער של הארץ? ובכן, התואר "שנוי במחלוקת", שנכלל אף בכותרת המשנה לדיווח של זינשטיין, נעלם לחלוטין כמובן. שוקן, כפי שצוטט לעיל, מתאר את המולטי-מיליונר כ"איש עסקים מנוסה ואדם שלפעילות ולעניין שלו בתחומי היהדות והחינוך יש ערך מוסף חשוב". בשונה מהמופע שאורגן לפני שנתיים לכבוד יום-הולדתו, עסקי הנפט של נבזלין מוזכרים בהודעה מטעם הנהלת העיתון, אך רק לאחר שעברו דילול משמעותי.

"נבזלין (51) היה מראשוני היזמים הצעירים ברוסיה, שביחד עם מיכאל חודורקובסקי הקימו ברוסיה בשנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת פעילות עסקית, ששיאה היה חברת הנפט יוקוס", נכתב בהודעת הנהלת הארץ, ותו לא. מהות נסיונו העסקי של נבזלין, שאליו מתייחס מו"ל הארץ, נותרת עלומה. המשך ההודעה מוקדש לפעילויותיו החוץ-עסקיות ובעיקר הפילנתרופיות של האוליגרך, ורדיפתו על-ידי ממשלו של ולדימיר פוטין, שהביא לכך שהורשע בקשירת קשר לרצח. ההודעה בהארץ מדגישה את עמדת משרד המשפטים הישראלי ובג"ץ שקבע כי הראיות נגדו לא הצדיקו את הסגרתו.

לאחר פרסום הדיווח של זינשטיין על חגיגות היובל לנבזלין, הקדיש דורון רוזנבלום את מדורו הקבוע במוסף השבועי של הארץ למה שכינה "חידון האוליגרכיה הגדול". מומלץ לקרוא הבוקר את החידון במלואו, לאור הצטרפותו של נבזלין לעיתון. נצטט כאן רק את שאלה מס' 3:

"גביר רכש כלי תקשורת כדי לקדם בישראל את תדמיתו ואת השקפת עולמו. למרות עברו הלוט-במסתורין ודימויו השנוי במחלוקת, התפתית למשכורת הגבוהה והואשמת בכך שמכרת את האינטגריטי השמאלני המפורסם שלך תמורת נזיד עדשים. אתה הודף את הטענות במלים: אין, ולא היתה, וגם הובטח לי שלא תהיה, התערבות כלשהי מצדו של [...], שהוא – אגב, בלי קשר ובלי להישמע חנפן – אדם נחמד וחביב ביותר, וגם אינטלקטואל חריף ואיש נאה, בניגוד לכל מה שאומרים עליו... הובטח לי חופש מערכתי מלא... וחוץ מזה גם הגיע הזמן ליצור תקשורת אלטרנטיבית לתשקורת הסמולנית הקיימת'.

"על איזה גביר, ובאילו נסיבות, יכולת לומר את הדברים: א. על רוברט מקסוול בזמן רכישת 'מעריב' ב. על ארקדי גאידמק בעת רכישת רדיו 99FM ג. על שלדון אדלסון בעת הקמת העיתון 'ישראל היום' ד. כל התשובות נכונות".

התשובה בחידון של רוזנבלום הייתה ד'. האם ניתן כעת לצרף גם את נבזלין לחבורת הגבירים הרוכשים כלי תקשורת בישראל כדי לטהר את תדמיתם העצמית ולהשפיע על תוכן הפרסומים? נקווה שלא.

למען הסר ספק, יש לברך על השקעה משמעותית שכזו בעיתון הארץ, שכן תפקידו בנוף העיתונות הישראלית ייחודי וחשוב. במובנים רבים הארץ הוא הענף האחרון שבו אוחזים שמאלני מדינת ישראל. באופן טבעי עולה השאלה כיצד, אם בכלל, תשפיע הצטרפותו של נבזלין למועצת המנהלים של העיתון על הקו העיתונאי שמאפיין אותו.

בהודעתה של הנהלת העיתון מוזכר כי השקעתו של נבזלין בהארץ באה כחמש שנים לאחר שדומונט-שאוברג-מקלן הצטרפו להארץ, "בשותפות שחיזקה מאוד את העיתון מבחינות פיננסיות וניהוליות עם שותף שיש לו עניין רב בשגשוגה של ישראל, ועניין מיוחד של ראש החברה, אלפרד נוון דומונט, בקו העיתונאי של 'הארץ'". על העניין של נבזלין בקו העיתונאי של הארץ לא נאמר דבר.

נבזלין מצוטט כמי שאומר כך: "אני משוכנע שיחד עם חברי למועצת המנהלים של העיתון נמשיך להצעיד את העיתון קדימה, תוך השקעות נוספות בתחומי הליבה של העיתון והפלטפורמות הדיגיטליות, כל זאת למען הקוראים והמפרסמים".

מה בכל זאת אנו יודעים על העניין של נבזלין בקו העיתונאי של הארץ? ובכן, בשנה שעברה העניקה קרן נדב, שייסד נבזלין, פרס לאנשי אתר הסאטירה הימני "לאטמה", המחזיקים בקו עיתונאי הפוך לחלוטין לזה של הארץ. בעיתון הארץ דיווחה נועה קושרק על ההחלטה להעניק את הפרס ליוצרי הקליפ "We Con the World" והוסיפה כי "הקליפ אולי הפך לקונסנזוס בישראל, אבל אי-אפשר לומר זאת על שאר התכנים של 'לאטמה'".

"הפרס הוענק ליוזמה ספציפית זו, על שימוש מבריק במדיום המודרני, ועל השגת תוצאות מדהימות ברחבי העולם בזמן אפסי, שיצרו שיח פלורליסטי בעולם היהודי", ציטטה קושרק את תגובת קרן נדב לפנייתה, בתוספת ההערה: "ועל זה אמרו יהודים מאז ומעולם: נו טוף".

מי שיקרא הבוקר את קונטרס החדשות של מעריב ילמד כי נגיד בנק ישראל סטנלי פישר הציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית; כי אל שווימר, ממקימי חיל האוויר ומייסד התעשיה האוירית, נפטר ביום שישי; וכן כי מוטי עומר, מנכ"ל מוזיאון תל אביב לאמנות, נפטר אף הוא במהלך סוף-השבוע.

אך הקורא לא ילמד על כך מידיעות חדשותיות שמדווחות על שלושת האירועים הללו, אלא מטורי דעה. במקום ידיעה על הכרזתו של נגיד בנק ישראל על מועמדותו לתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, מתפרסם בעמ' 8 של קונטרס החדשות טור פרשנות מאת יהודה שרוני, העורך הכלכלי של העיתון. במקום דיווחים על שני הנפטרים, מוקדש כל עמ' 12 בקונטרס החדשות לשני הספדים, מאת משה ארנס ודני קרוון.

הבחירה בדעה על פני מידע הולמת את החזון שהציג עפר נמרודי בכנס "גלובס" לפני כשנתיים, כשדיבר על כך ש"העיתון צריך להיות [...] במקום ניוזפייפר אופיניון-פייפר. [...] מקור לידע, להבדיל מניוז". חזון זה מתבסס על ההנחה כי בעידן המקוון קורא העיתונים מגיע אל קונטרס החדשות לאחר שכבר למד על אירועי היממה האחרונה מאתרי האינטרנט, ועל כן יש לפרסם בעיתון רשימות בעלות ערך מוסף, מעבר למידע היבש.

יחד עם זאת, התעלמות גמורה מתפקיד הדיווח העיתונאי העובדתי מעוררת תמיהה. לו היו מתפרסמות שלוש ידיעות קצרות לצד מאמרי הפרשנות וההספדים, קוראי העיתון היו יוצאים נשכרים. ייתכן שבמעריב החליטו לוותר על העובדות היבשות משום שקונטרס החדשות של העיתון הבוקר מצומצם במיוחד – 20 עמודים בלבד.

הכותרת הראשית במעריב קוראת: "בכירים באמ"ן על כוונת המבקר". עפר שלח מדווח כי דוח מבקר המדינה בפרשת הרפז "עשוי להצביע על חשדות אישיים קשים נגד קצינים בכירים באגף המודיעין, כולל כאלה המשרתים כיום בתפקידי מפתח ביחידות רגישות".

בתחתית שער "ישראל היום" תיבה רחבה המוקדשת ברובה לתצלום [אפי שריר] של חברי הקואליציה במהלך נופש בצפת (בנימין ושרה נתניהו במרכז התצלום). הכותרת הנלווית לתצלום מנוסחת כך: "גיבושון הקואליציה: 'היה כיף'".

עמ' 7 מוקדש כולו לדיווח על הנופש בצפת. שלמה צזנה, דני ברנר ואילן גטניו מספקים לקורא שלל אנקדוטות ומידע טריוויאלי וחסר ערך עיתונאי על האירוע. הדיווח מסתיים במעין גילוי נאות עקום: "יצוין כי מול הח"כים הנופשים הפגינה קבוצה של תומכי שחרור החייל החטוף גלעד שליט, שהגיעו לפתח המלון ביום שישי".

גם שלושת העיתונים האחרים מדווחים בהרחבה על חוויותיהם של חברי הקואליציה בצפת במהלך סוף-השבוע. במעריב מציינים בפסקת הפתיחה את שמו של המלון המארח, שבבעלות חברה של עפר נמרודי. בידיעות אחרונות מדווחים איתן גליקמן, יובל קרני ואיתמר אייכנר כיצד נמנע מה שהם מכנים "המשברון של הגיבושון". להבדיל מ"ישראל היום", שלושת העיתונים האחרים מצרפים לדיווח תצלום של מפגין למען גלעד שליט.

בידיעות אחרונות מדווח גד ליאור על פגישה אחרת שהתקיימה בסוף-השבוע. "שרים, חברי-כנסת, אנשי עסקים מובילים וסלבריטאים הגיעו בסוף-השבוע לאשדוד כדי לעשות כבוד לרב המקובל יאשיהו פינטו", כותב ליאור.

הרב פינטו, שאירגן אירוע לרגל חנוכת ביתו החדש, אירח בין היתר את משה כחלון, ישראל כץ, בוז'י הרצוג, לב לבייב, אילן בן-דב, ג'קי בן-זקן ויבואן ב.מ.וו רוני וייס. "בעזרת נשים נראו פנים מוכרות כמו דליה רבין וצופית גרנט", כותב ליאור. התצלום המצורף לידיעה מתמקד בעזרת הגברים. את הדיווח מסיים ליאור בציטוט מטעם רשות המיסים: "הרב פינטו משלם מסים על כל הכספים שהוא מקבל, שלא כמו הרבה רבנים מקובלים אחרים".

בתחתית עמ' 20 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת דני ברנר שעניינה ביקורו של הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ ב"פרלמנט העמק". על-פי הדיווח של ברנר, "גנץ טייל עם רעייתו רויטל וכמה מידידיו בעמק, ובפרץ של ספונטניות התקשר לידידו משכבר הימים צביקה לוי, חבר קיבוץ יפעת והאחראי לחיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, וביקש לפגוש את חברי פרלמנט העמק". בהמשך הידיעה מספר ברנר על מהות "הפרלמנט". על-פי הדיווח, "בפרלמנט חברים מאות בני קיבוצים ומושבים בעמק יזרעאל, והם מתכנסים מדי שישי בבניין ישן ששימש בעבר דיר כבשים, אוכלים חומוס עם שמן זית, שרים ועושים שמח".

במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות מתפרסם הבוקר הפרק הראשון בסדרת כתבות חדשה מאת יגאל סרנה: "עיר אחת | 24 שעות". סרנה בילה 24 שעות בבאר-שבע ומביא על פני שלושה עמודים את רשמיו. "עיר מדברית. בכל מקום שלא תשקה, יצוץ חול צחיח בין הבתים בקרב הנצחי עם האבק", כותב סרנה, שמקדיש את דיווחו לשיחות עם באר-שבעים שפגש ביממה שבילה בעיר.

ב"כלכליסט" מתפרסם הבוקר הפרק הראשון במדור חדש מאת אריה מליניאק: "בדרך למיליון". מליניאק כותב כי השקיע 20 אלף דולר כדי לנסוע לפיג'י ולהשתתף בשתי סדנאות קואוצ'ינג שמוביל אנתוני רובינס, מי שלפי מליניאק "נחשב למאמן מס' 1 בעולם". מליניאק, שבעצמו עובד כמאמן, מספר ש"היה מדהים" ומבטיח שבשבועת הקרובים ידווח על התובנות שלמד בקורסים.

"החיים הם משחק", כותב מליניאק בטור שמתפרסם הבוקר, "והעולם מתחלק לשחקנים וצופים. תבחר מי אתה רוצה להיות. כשחקן בחיים שלי אני רוצה להיות תמיד על המגרש. כלל מס' 1 של רובינס: שינוי (החלטה) מתחולל כהרף עין. מי שמתלבט מחפש סיבה לא לעשות. כשלמישהו יש בעיה והוא מבקש זמן למחשבה, אני מבהיר לו שכאשר חושבים קורים שני דברים: 1. מזדקנים. 2. מופיעות בעיות חדשות".

מליניאק מפנה במהלך הטור את קוראי העיתון לבלוג שלו, שם ידווח בהרחבה על חוויותיו בפיג'י, ומזמין אותם "לכנסים שאקיים לאחר שובי לארץ".

במעריב מדווח נתיב נחמני כי קריקטוריסט הבית של העיתון, מושיק לין, יקבל השנה את פרס דוש לקריקטורה.

בהארץ מדווחת גילי איזיקוביץ כי אתר וואלה פיטר את אלון עוזיאל, בעקבות ריקוד המחאה שביצע מול הלווייתו של המיליארדר סמי עופר.

- ארץ קשוחה
- הם יורים גם בעיתונאים
- הניצחון הכפול של צילה חיון
- צריך שניים לרייטינג
- ריכוך המועמדים