ואז הם נשארו ששה: תמר, חגית, דוד, לירן, נוי והצמד נדב ואסף. כל אחד מהם מביא משהו אחר לגמרי לבמה ובעוד שבועיים וחצי, יישארו רק מחצית מהם - שלישיית הגמר, אלה שיזכו לבלות כמה ימים מיוזעים בחיפה (ללא ספק, לאס וגאס הישראלית). ספיישל עידן רייכל סיפק הזדמנות לא רעה בכלל לשקול את מידת הזכאות של כל אחד ואחת מהן להגיע עד לקו הסופי בתחרות:
חגית יאסו: המועמדת המובילה לזכייה, בגלל שכבר מהרגע הראשון הצטיידה בנונשלנטיות ופאסון שלא אופיינים למתמודדים ב"
כוכב נולד". הרוב רוטטים מהתרגשות מעצם המחשבה שיחלקו חלל עם
צביקה הדר פעמיים בשבוע, אבל היא באה נסוכת ביטחון עצמי. היא שרה מצוין והיא יודעת את זה. השופטים התעלפו מהביצועים שלה באופן כמעט גורף (למעט מקרים יוצאי דופן) וגם הקהל. הביצוע שלה אמש ל"אולי הפעם" היה מקסים ואפילו חילץ דמעה מ
מירי מסיקה (זה בכל זאת לא קרה לה כבר רבע שעה). אבל דבר אחד עלול להכשיל אותה: הזחיחות הזו, של מישהי שיודעת שמקומה בגמר בטוח. הקהל הישראלי לא אוהב שמתנשאים עליו וגם אם היא לא מתכוונת, זה מה שיוצא. כך או כך, היא כנראה תהיה שם אם נרצה או לא.
דוד לביא: עוד פייבוריט שהתבלט כבר מהרגע הראשון. דתל"ש תכול עיניים עם חיבור כל-כך עמוק למוזיקה, שהוא מסוגל לשיר גם את ספר הטלפונים ולגרום לצדי צרפתי לצהול. יש סיבה שטיפוסים כמו דוד מגיעים רחוק כל-כך בתחרויות כאלה: יש בו משהו כל-כך שלם ובשל, שכמעט אי-אפשר לעמוד בפניו. וגם אם לפעמים נדמה שהסגנון חוזר על עצמו (עובדה ש
יאיר ניצני ציין באיזשהו שלב), יש בו משהו ממכר שגורם לך לרצות לקבל ממנו עוד ועוד. אלא שדווקא בגלל כל האהבה הזו שמורעפת עליו, הוא עלול ליפול קורבן למהפך בתוצאות - שאננות של המצביעים או התגייסות לטובת מתמודדים חלשים ממנו - וברגע האחרון למצוא את עצמו מחוץ לגמר.
נדב ואסף: הייתם מצפים שדווקא שני פליטי הסבנטיז, שהביאו איתם משהו כל-כך מיוחד ומלא באהבה למוזיקה, יתבלטו יותר אחרי מספר חודשים בפריים טיים. אך בעוד השופטים מתמוגגים מהביצועים שלהם, המצוינים באופן גורף, התקבלה תחושה שהם קצת מדשדשים מאחור במידת הסקרנות שהם מצליחים לעורר. משהו שם מונע מהצופה להתחבר אליהם באמת ולרצות להריץ אותם לגמר. אולי זו העובדה שעל-רקע הסיפורים קורעי הלב של שאר המתמודדים, הם משדרים מעין נורמליות מלאת שמחת חיים. הסיכויים שלהם לעלות על הבמה בחיפה עומדים על 50:50. אבל אין ספק שמגיע להם להיות שם.
נוי דנן: אין ספק שהוא פשוט לא בשל לסיטואציה שנקלע אליו. מספיק היה לראות אותו בשיחה עם עידן רייכל, בוהה בו בעיניים פעורות וממלמל משהו על-כך שאינו מבין את משמעות ההתחברות לשיר כדי להיזכר שיש לנו פה עסק עם ילד בן 16 עם דחפור בתור דמות אב שרושף תמידית בעורפו. הוא שר נהדר, בספרדית במיוחד, אבל יש לו עוד דרך לעשות כדי לפתח כריזמה שתתעלה על דימוי הצנון האילתי שדבק בו בתוכנית וסביר להניח שיודח לפני הגמר.
תמר יהלומי: גם לכאן חוזרת סוגיית הבשלות. כמה בשלה את יכולה להיות בגיל 16, בוגרת ככל שתהיי? ברור שיש לה את כל הנתונים כדי להיות הכוכבת הנולדת - היא יפה, מוכשרת, מתוקה אמיתית. אבל כשהיא שרה, אתה פשוט לא מאמין למילה שיוצאת לה מהפה. היא כבר הודחה פעם אחת וחזרה תודות לגלגל ההצלה. כנראה שתמצא את עצמה מודחת שוב בשבוע הקרוב.
לידור סולטן: ילד הפלא של התוכנית שניצב בדיוק על התפר שבין המוזיקה הים תיכונית למוזיקת פופ ויכול להשתלב בשני הז'אנרים. אבל גם הוא, כמו שני המתמודדים הצעירים האחרים, מתקשה להבין את משמעות המילים שהוא שר וחושב שאם יחייך יפה ויישמע טוב, יצליח לדלג על כל ההדחות. היתרון הגדול שלו כאן הם הבייבי פייס שלו והחיוך הצחור. אם יגיע לגמר, זה יהיה כי הצופות בנות ה-12 יחפשו סיבה לנסוע לחיפה.
הטוב: עידן רייכל מתגלה כמנטור אמיתי. סבלני, קשוב ורגיש שמוכן להרביץ תורה בכל מי שצריך, כולל לעודד את המתמודדים להתעלם מאמירות השופטים. איפה היית עד היום?
הרע: פתאום המתמודדים מככבים בקמפיין נגד נהיגה תחת השפעת אלכוהול. המטרה מקודשת כמובן, אבל זה יוצא לא אמין במיוחד כשלחצי מהם אין בכלל רישיון נהיגה.
המכוער: מרגול מתפייטת באופן מביך על כמה שלירון רמתי סקסי. זיפזפנו לערוץ אגו ולא אמרו לנו?
