השופט: דן מור, בית משפט השלום, תל אביב

המועד: יום ראשון, 03.07.11, שעה 08:30

הנושא: תיקים אזרחיים

עורכי הדין המופיעים בפני דן מור יודעים שהוא דייקן, וכמעט כולם נמצאים באולם כמה דקות לפני מועד תחילת הדיון. הקלדנית חוסכת זמן ורושמת מראש את שמות כל הצדדים והמייצגים, מודיעה למור שהכל מוכן והוא נכנס בשעה 08:37 ובידו כוס קפה.

התיק הראשון עוסק בדירה שהייתה אמורה להימכר, לא נמכרה וכעת עומדת כאבן שאין לה הופכין. לסכסוך הזה יש הסתעפות, בדמות כתב אישום נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, המואשם בזיוף הערות אזהרה על הדירה. מור, שהתכונן לדיון ובקיא היטב בפרטים, אומר שנדהם למקרא כתב ההגנה. בא-כוח התובע משיב שגם הוא נדהם ומבקש "חמש דקות כדי להראות שלדברים אין בסיס". הנתבע עולה לדוכן העדים להיחקר על תצהירו, ומור אומר לבא-כוח התובע: "בבקשה, אדוני, יש לך את חמש הדקות שביקשת". כאשר הצדדים מתחילים להתווכח ביניהם, מור חותך מיד: "אתם רוצים לדבר ביניכם - תצאו החוצה ונלך הביתה".

מור פעיל מאוד בעדותו של הנתבע, מתערב ושואל. "עורך הדין שייצג אותך הסכים שמצד אחד תחתום שקיבלת 400 אלף שקל, ושמצד שני לא תקבל את הכסף?!" וכאשר העד אינו משיב לאחת השאלות, מור מעמידו במקומו: "אנחנו ניתן לך לדבר, אבל קודם תענה על השאלה". אחרי כמה דקות, מור מנסה לסיים את החקירה: "טוב, אדוני, שאלה אחרונה". ואחרי עוד רגע: "טוב, אדוני, שמעתי מספיק".

מור סבור שאין לו ברירה אלא להעביר את התביעה מפסים של דיון מהיר לתביעה רגילה, ומאפשר לבא-כוח התובע להסביר במשך שתיים-שלוש דקות מדוע הוא מתנגד לכך. לאחר מכן יש לו הצעה לשני הצדדים: למנות אותם ככונסי נכסים לדירה, להשכיר אותה ולהפקיד את הכסף בחשבון נאמנות עד שהסכסוך יוכרע. לאור הסכמתם, מור מכתיב במהירות וביעילות את החלטתו, קובע הליכי גילוי בעוד ארבעה חודשים ומציין: "אני לא אשמע את התיק הזה, כי אני פורש". הדיון נמשך 28 דקות ובהחלט קידם את הטיפול בתיק.

"תוכלו למנות אותי לבורר"

מור עובר מיד לתיק הבא: תביעה נגד HP מצד מי שרכש ממנה מכונה להדפסה על זכוכית, וכעת טוען שהיא אינה תקינה. בא-כוח התובע מספר על 25 ביקורי טכנאים במשך שבעה חודשים, כולל שלושה ביקורים של מומחי HP מאירופה. מור חותך אותו אחרי שלוש דקות, וכאשר בא-כוחה של HP משיב, הוא תוהה: "אז למה מכרתם לו מכונה שלא יכולה להדפיס על זכוכית, אם זה מה שהוא צריך?" נציג החברה משיב, שהרוכש ידע בדיוק מה המכונה יכולה ולא יכולה לעשות.

גם כאן מור מנסה לקדם פתרון ומציע ל-HP: "אולי תקחו את המכונה חזרה, תחזירו להם אולי 70% או 80% מהמחיר ותגמרו את הפרשה". בא-כוחו של התובע לא עונה לעניין, ומור מנסה כיוון אחר: "אולי למנות מומחה בלתי תלוי, אם יש דבר כזה, כדי שיבדוק את טענות שני הצדדים". כעת תורו של בא-כוח HP לא לענות לעניין, ורק לאחר מכן הוא מסכים עקרונית להצעה אבל חושש מפני בעיות טכניות. מור לא מתרגש: "אני מניח שמומחה יהיה ער לכל הדברים האלה". בא-כוח התובע, מצידו, מעדיף שהמומחה מטעם בית המשפט ימונה בידי השופט שידון בתיק - שהרי מור, כזכור, עומד לפרוש.

מור לא ממשיך ללחוץ בנוגע למינוי המומחה, ומתחיל להכתיב החלטה: "אין כל דרך אלא להמשיך בניהול המשפט". אבל אז הוא מפסיק, כאילו כרגע נזכר במשהו, ושואל את הצדדים האם ניסו ללכת לגישור. מתברר שכן, אבל התובע רצה להגביל את מסגרת הגישור; מור תוהה איך בכלל אפשר לקבוע הגבלה כזאת. כעת הוא חוזר להצעתו המקורית: ש-HP תקח את המכונה חזרה. "מה נעשה איתה?", שואל בא-כוח החברה. "תתקן ותמכור אותה", משיב מור. אבל זה לא מעשי: "אין לנו מה לעשות עם זה, HP היא לא חברה יד שנייה", אומר בא-כוחה בטון נעלב-משהו. מור ממשיך ללחוץ שלא לפרוטוקול, אך נכשל.

אין ברירה, העסק יימשך הרבה זמן: 90 יום לתצהירי התובע ומסמכיו, 60 יום לאחר מכן לתצהיריה ומסמכיה של HP - והנה לנו כמעט חצי שנה עד שהדיון בכלל יתחיל. מור מסיים אחרי 20 דקות, ואומר לצדדים בהומור: "אם תרצו, תבואו בעוד כמה חודשים ותוכלו למנות אותי לבורר".

השורה התחתונה: "הילד הרע" של המערכת, השופט שספג ביקורת קשה מבית המשפט המחוזי ומהפרקליטות, מתגלה כאחד היעילים בה. הוא מתחיל כמעט בדיוק בזמן (האיחור היה בגלל הצדדים), מקדם את התיקים במהירות, לא נותן לצדדים לסחוב זמן ומנסה לייתר דיונים ארוכים. הוא עושה זאת בתקיפות ואולי לא בנחמדות, אך בהחלט בצורה ראויה.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 8