מלחמת האזרחים השקטה בישראל

בראיון שנתן לעיתון הארץ, הוציא אורי אבנרי את התחמושת הקומוניסטית הידועה במאבק נגד "אויבי העם והמעמד": השוואה בין מדינת ישראל ובין הנאצים. לפי אבנרי, לא זו בלבד שאנו מתקדמים למדינה ש"רבני המתנחלים" מושלים בה, אלא שאנו בדרך לכינון דיקטטורה בסגנון גרמניה הנאצית. "זו דיקטטורה פשוטה, נקמנית", אומר אבנרי. "אני עד גיל עשר גדלתי בגרמניה. ראיתי את היטלר מגיע לשלטון. לא הייתה שם שום מהפכה אדירה עם עלייתו לשלטון. שום דבר דרמטי לא קרה. זה היה צעד קטן. כשאבא שלי החליט לעזוב את גרמניה כמה חודשים אחרי שהמשטר הנאצי קם, כל הקרובים שלו אמרו לו 'אתה משוגע'. היום, שמותיהם של כל אלה רשומים ברשימה של קרבנות השואה בכיכר העיר ההיא. אנחנו בדרך המלך למשטר מהסוג הזה. כל חיי חששתי מלהגיד את המלים האלה. תמיד אמרתי, 'עזבו, שום דבר אי-אפשר להשוות לנאצים'. זו טעות. אני מתחרט שאמרתי את זה".

לא רק אבנרי מודאג מחוק החרם. ולא רק הוא משבש את משמעות החוק, שמתייחס לכל ישראל ולא רק להתיישבות ביו"ש, ומטיל סנקציה בעיקר על ארגונים ויוזמות מכוונות להחרמת ישראל, ולא על יחידים. הגדילה לעשות עו"ד טליה ששון, שהחרתה-החזיקה אחר מאמר המערכת של הארץ, ובהתייחס ליוזמי החוק, כתבה: "הפגיעה שאישים אלה פוגעים במדינת ישראל פוגעת אנושות גם בלגיטימיות קיומה, שהרי מדינות העולם, כולל ארצות הברית, לא יתמכו במדינה שאינה דמוקרטית". לפתע, סיכול מהלך להחרמת מדינה דמוקרטית הוא אנטי-דמוקרטי. הניסיון למנוע מהשמאל לחבור לג'יהאד העולמי הרוצה בחיסול ישראל הוא, לפי ששון, פגיעה אנושות בלגיטימיות קיום המדינה.

הדברים של אבנרי וששון אינם רק היגיון הפוך, אלא גם פיגוע מוסרי. הם מקבלים חיזוק לעמדתם דווקא מהצד הפלשתיני, שמנהיגו, אבו-מאזן, הוא מהמובילים את המהלך הבינלאומי להחרמת ישראל. אתמול פורסם, כי מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, יאסר עבד-רבו, הודיע כי "אם החוק יעבור - הוא יבטל מראש את תוכנה של הודעת הקוורטט שאולי תצא היום וכל אפשרות לחידוש המשא-ומתן". במלים אחרות, הקואליציה נגד חוק החרם היא בעיקרה חזית משותפת לשמאל הישראלי ולהנהגה הפלשתינית, כאשר המטרה היא שמירת הזכות החוקית של השמאל וידידיו בראשות אש"ף לפעול למען קיבוע דימוי ישראל כדרום אפריקה חדשה.

המאבק על חוק החרם משקף את מלחמת האזרחים השקטה המתנהלת בחברה הישראלית בשנים האחרונות. המלחמה הזו התחילה כאשר נבחר אריאל שרון לראשות הממשלה, ומאז נבחר נתניהו לתפקיד, היא מתנהלת במלוא עוזה. מחנה פוליטי שלם מעוניין בזכויות-יתר. הוא מבקש שהמדינה לא תפריע לו לנהל את הדיון על גבולות המדינה מעל לראשי האזרחים. התביעה להמשך הזכות המפוקפקת לקריאה להחרמת ישראל, פירושה דרישה אחת: לגיטימציה לניסיון לחולל הפיכה באמצעות לחץ חיצוני שישבור את הישראלים ויגרום להם לוותר על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים החיוניים שלהם.

אין ספק, כי בקרוב כבר יתחילו להפיץ בעולם את דיבת ישראל כדיקטטורה, ובשמאל ימשיכו במסע התעמולה שכותרתו "הפשיזם כבר כאן". לישראל שמורה הזכות היסודית להגן על עצמה מפני המחרימים אותה, אולם בד-בבד ראוי שהדרג המדיני יהיה מודע לכך שהתגוננות זו מחייבת את משרד החוץ להיערכות משמעותית בכל הנוגע לתעמולה האנטי-ישראלית שהבולשביזם המקומי ינהל בעולם. מה שברור הוא, שככל שנוקף הזמן, מיטשטשים ההבדלים בין מטס השטנה לישראל ומשט הטרור לעזה, לבין הציר השמאלני המקומי. אם כפיית פתרון מדיני על ישראל באמצעות חרם מסמלת בעיני אבנרי וששון את מהות הדמוקרטיה, לא פלא שעבורם, הפשיזם האיסלאמי הוא בן ברית ראוי.