ראש הממשלה מכנס את שרי האוצר והשיכון ומבקש לערוך סיעור מוחות ולמצוא פתרונות בלתי שגרתיים למצוקת הדיור. לפי הפרסומים בתקשורת, הצעות לא יצאו משם. אז אני מציע שני רעיונות. תרומתי הצנועה לתנועת האוהלים שמתפשטת בארץ.
רעיון ראשון -
משרד התחבורה שנכשל כשלון מביש בתחום התחבורה מן הפריפריה אל המרכז. בעיקר – הרכבת, שעולה באש כל שני וחמישי ונמצאת בתיקונים כל ראשון ושלישי. אם משרד התחבורה לא מצליח להפעיל את הרכבת כראוי, כך שאנשים יוכלו לסמוך על כך שהקטר יגיע בזמן – אולי יצליח בהפעלת האוטובוסים.
משרד התחבורה יכול להציע לחברות האוטובוסים או לסייע להן או להכריח אותן לשפר את השירות ולהוסיף כלי תחבורה בקווים הקיימים, כך שההגעה ממרכז הארץ לקצותיה תהיה זמינה ונוחה. זה אמצעי ראשון במעלה לפיזור האוכלוסיה. והאידיאל שנשא בן-גוריון, יגיע סוף-סוף לקיום.
יש משרד לפיתוח הנגב והגליל, הוא יכול להושיט יד למשרד התחבורה להפעיל את הפרויקט.
רעיון שני – הרשויות המקומיות. אלה נאנקות שהתקציבים שלהן אינם מספיקים והממשלה קומצת ידה ומקטינה את התמיכה. תקבע הממשלה בחוק או בתקנה שבעלי דירות ריקות ישלמו כפליים ארנונה כל עוד הדירות אינן מאוכלסות.
הרשויות המקומיות יכולות להפעיל את התקנה החדשה מיד. הקלקת מקלדת מביאה מיד את רשימת הדירות שמוני המים שלהן אינם פעילים. ואז ייצא צבא הפקחים לבדוק אם הדירות אומנם ריקות. חברת החשמל יכולה לספק נתון נוסף – אלו מונים לא הראו תנועה בחודש האחרון. והנה, יש לרשויות מקור הכנסה.
יחד עם התקנה הזאת, יש לבטל את ההנחה שמקבלים היום בעלי דירות ריקות – חצי שנה פטור מארנונה.
אני מניח, שוועדי בתים שבעלי דירות ריקות אינם ממהרים לשלם להם דמי ועד, לא יסתירו מהעירייה שיש להם מועמדים מתאימים לתשלום כפל ארנונה.
נכון, חלק מבעלי הדירות לא יתרוששו מתשלום ארנונה מוגדלת, אבל מי שעושה חשבון על השקעתו בדירה ריקה, עשוי להציע אותה להשכרה. אולי תקנה זו תוציא עוד דירות לשוק.
כך אפשר לפעול ללא מיסים וכמעט ללא פיקוח. והעיקר – מהר.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
