מחאת הדיור היא, מעל לכל, מחאתו של מעמד הביניים. זה שנשחק עד דק במרוצתן של השנים האחרונות. את מצוקתו לא ניתן לפתור בשליפה מן המותן. בוודאי שלא בחלומות באספמיה, נוסח עידוד-בנייה כביכול.
למעמד הביניים, שהוא גם הרוב הדומם, אין שום סיכוי שבעולם לצאת מן הפלונטר הזה. בוודאי שלא ממשכורת משפחתית ממוצעת, הנעה סביב 11 אלף שקל בחודש. במצב הנוכחי ימשיכו הקבלנים לבנות דירות מפוארות רק עבור הרובד העליון.
נותר, לכן, רק להתרפק בנוסטלגיה על שנות החמישים מן המאה החולפת, בהן נמצא פתרון גאוני למצוקת הדיור בהקמתם של שיכונים עממיים ברחבי הארץ. מסתבר שעל-אף הזמן שחלף, זהו מן הסתם גם הפתרון הראוי למצוקת הדיור של עכשיו.
מחירים סבירים
היה זה חזונו הגדול של ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון - חזון שקרם עור וגידים במהירות הבזק. לרשותם של הזוגות הצעירים הועמד אז מלאי גדול של דירות במחירים מסתברים. הן הוקמו בגבעתיים, במורשה, ואפילו ברמת אביב, שלא ליקקה אז, עדיין, דבש.
דיור בר-השגה לא היה אז רחוק מן העין וגם לא מן הלב. מהר מאוד התפשטו השיכונים העממיים ליישובים כמו חיפה, רחובות, פתח-תקווה, הרצליה ובאר-שבע. לאיש לא היו אז עיניים גדולות. דירה של שניים-שלושה חדרים סיפקה לא רק זוגות צעירים, אלא גם משפחות מבוססות. המדינה לא אפשרה לקבלנים להשתולל במידה שהם עושים זאת היום. על דעת שום קבלן גם לא עלה לבנות דירה בת ארבעה או חמישה חדרים, כשממילא לא היו בעלי אמצעים לרוכשה. לצורך בנייה יובאו אז חומרי-גלם זולים והוכשרו עובדי בניין מתאימים.
דירות פשוטות
תוך עשור אחד בלבד עלה בידי מוסדות המדינה לשכן כמעט את כל העולים במבנים של קבע. כל עולה שקיבל את דירתו נדרש אז להשתתף בשליש עד מחצית מהוצאות הבנייה. השאר ניתן לו בהלוואות, נוסח "חיסכון לבניין", ובמשכנתה של תשלומים חודשיים. הצורך להקים מקסימום של יחידות-דיור, במינימום של זמן וכסף, הביא לבניית דירות פשוטות, אחידות ומינימליות.
לפופולריות רבה זכו הדירות הזמניות של חברת "עמידר". הן הושכרו על-ידי הסוכנות מבעלי בתים פרטיים, שאיתם חתמה על חוזה בן שנה, עם אופציה להארכה. כל דייר שמצא, במרוצת הזמן, דיור של קבע, התחייב לפנות את הדירה השכורה.
במצב הנוכחי, מן הראוי היה לחזור אל מדיניות הדיור שהזינה את שנות החמישים. אולי ניתן יהיה לפתור באמצעותה גם את מצוקת הדיור הנוכחית, לפחות זו של הסטודנטים ושל הזוגות הצעירים. מה שדרוש עבורם הן דירות של שניים-שלושה חדרים, בדיוק כמו ביתר מדינות העולם הנאורות.
