כלכליסט? פופוליסט!

תראו מה קורה כאשר לוקחים מאבק צודק ומלבישים עליו טענות פופוליסטיות חסרות-שחר, או לכל הפחות נטולות-הוכחה. מה שמתקבל הוא כפולת עמודים המתפרסמת (ה', 4.8.11) בעיתון כלכליסט.

עיתון זה, שאני חושב שהוא בהחלט טוב מבחינה מקצועית, נושא זה זמן רב את דגל שחיקתו של מעמד הביניים. בכך הוא צודק לחלוטין. אין פלא, אפוא, שהמחאה החברתית מקבלת אצלו כיסוי נרחב מזוויות רבות. עד כאן - 100%. הבעיה מתחילה כאשר הקו האידיאולוגי מעוור את עיני הכותבים והעורכים, והם מפזרים עובדות וטענות מכל הבא ליד.

זה התחיל מוקדם יותר השבוע, כאשר העיתון הביא דוגמאות לדרך בה מעודדים אימהות לצאת לעבודה ברחבי העולם. בין היתר דובר שם על פינלנד, ארה"ב, בריטניה וספרד. מה שהעיתון שכח לומר לקוראיו הוא, שבמדינות סקנדינביה מוטל מס בשיעור הגבוה ביותר בעולם; שארה"ב מצויה בפשיטת רגל לכל דבר ועניין, פרט להכרזה הרשמית על כך; שבריטניה שקועה עמוק במשבר עם סכנה למיתון כפול; ושספרד סובלת מ-20% אבטלה וממצוקה קשה של רוב האוכלוסיה. במילים אחרות: הציגו לנו רק את ה-upside תוך התעלמות מוחלטת מה-downside.

מכאן - לכפולת העמודים הנוכחית, המציגה את עלויות גידול הילדים בישראל. המספרים מפחידים: 59,400 שקל לשנה בגילאי 4-0, לאחר מכן (גילאי 6-4) מדובר ב-23,600 שקל בשנה; בגילאי 12-6 העלות היא 9,150 שקל; היא יורדת ל-4,700 שקל בגילאי 18-12; ומזנקת שוב ל-21,200 שקל באוניברסיטה. הכל, כאמור, מדי שנה בשנה.

נניח בצד את העובדה שכלכליסט אינו נותן שום מקור לנתונים הללו וניכנס קצת יותר לפירוט שלהם. כאן מסתבר, שיש המון אי-דיוקים ולא מעט הוצאות שניתן לצמצם בהן ואף לוותר עליהן. ודאי שכולנו רוצים הכל, אבל אולי כדאי להתחיל לחיות לפי האפשרויות ולא לפי הפנטזיות. הנה כמה דוגמאות.

• 6,000 שקל לשנה כריהוט בסיסי לתינוקות ופעוטות. לשנה? למה לשנה? כל שנה קונים מיטה? כל שנה קונים ארון? ולמה דווקא המספר הזה? יש חנויות שמציעות מבצעים, ולא כל ילד חייב לקבל את כל הריהוט מאפס.

• 36,000 שקל לשנה למעון פרטי בגילאי 4-0. מי אמר שחייבים מעון פרטי? יש גנים שאומנם אינם בחינם, אבל לא עולים כאלה סכומים - גם אם מביאים בחשבון צהרונים.

• 6,000 שקל בשנה לחוג לאותם גילאים. אם אין כסף - אפשר לוותר על החוג. יש משחקי מחשב נהדרים, יש אתרים לימודיים באינטרנט, יש אפילו תוכניות מצוינות בטלוויזיה.

• חוג לילד בגיל 6-4 מוערך ב-1,500 שקל לשנה והצגות ב-400 שקל. קודם כל, ראו את הסעיף הקודם. שנית, אם קבעתם שאותו ילד הולך גם לצהרון (כפי שנאמר באותה טבלה), מתי יש לו זמן לחוג?

• בית ספר יסודי: 700 שקל לשנה על שולחן וכיסא לתלמיד. מדובר כמובן בריהוט הביתי, ואז אנו שואלים שוב: לשנה? אי-אפשר לשבת על אותו כיסא 4-3 שנים ואפילו יותר?

• יום הולדת לתלמיד בבית ספר יסודי: 1,500 שקל. למה? כי כולם עושים? כי צריך להביא ליצן ולעשות הפעלות ולחלק שוקולד שווייצרי?

• 2,000 שקל לשנה עבור מחשב לתלמיד תיכון. מחשב מחזיק מעמד כמה וכמה שנים, ואם נורא מוכרחים - אפשר לשדרג אותו ולא לקנות חדש. חוץ מזה, לא יקרה כלום אם שני ילדים ישתמשו באותו מחשב.

• שכר לימוד באוניברסיטה: 9,500 שקל לשנה. כאשר ילדי נולדו, פתחתי לכל אחד מהם חיסכון משולב בביטוח חיים. בתשלומים חודשיים קטנים וכמעט לא מורגשים, יש לכל אחד מהם די כסף לתואר ראשון (באוניברסיטה, לא במכללה), כולל ספרים ונסיעות. עם חשיבה נכונה, לא צריך להוציא בזמן-אמת סכומים שבכלל מתחילים להתקרב למה שנאמר כאן.

• מחשב נייד לסטודנט: 3,500 שקל בשנה. אנו חוזרים לאותן נקודות: יש מחשבים זולים יותר, ובשום פנים ואופן לא מדובר על הוצאה שנתית אלא על הוצאה חד-פעמית.

אחרי כל זה, אפשר רק להודות לכלכליסט על שלא הכניס לרשימה את מה שכינה השבוע, בעמודו האחורי, "בגדי המהפכה", שבראשם סרבל במחיר הצנוע של 599 שקל.