השכן הטורקי שלנו

המחאה החברתית המתגברת של שכבות הביניים הצליחה להשכיח באופן זמני את הסיבה האמיתית למצוקות הכלכליות המעיקות על האזרח, והיא המצוקה הביטחונית. ההוצאה הביטחונית לנפש במדינת ישראל היא כ-2000 דולר לשנה, או משכורת ממוצעת אחת, או שני חודשי שכירות/משכנתה לשנה - פי שלושה משוודיה. אלא ששוודיה אינה במזרח התיכון.

מדינת היהודים הזערורית מוקפת מכל עבריה, ומסוננת בתוכה, במדינות וישויות מוסלמיות שניהלו בעבר ומנהלות היום מלחמה עיקשת ונחושה נגד הישות היהודית. יתר על כן, הרגיעה שנקנתה מרודנים ערביים במחיר ויתורים על שטחי ביטחון, הולכת ומתפוגגת, בעוד שהרודנים מאבדים את בכורתם לטובת האיסלאם הצרוף, היסודני, זה שדורש את טיהור המרחב המוסלמי מן הזיהום היהודי. הוכחה לשינוי הוא ההיתר שנתן הצבא המצרי לחבלות בצינור הגז, ובכך ניתק את ישראל מאחד ממקורות האנרגיה החשובים שלה. הוכחה נוספת היא הזרמת הנשק לחמאס מצד אחד והזרמת מסתננים דרך סיני מצד שני.

בעוד שאנו מתבוננים בחשש במהפכה האיסלאמית במצרים המתקדמת לעבר הסוף הידוע מראש, ובממלכה ההאשמית המנהלת קרב מאסף באיסלאם היסודני בירדן, הרי שהמדינה השנייה בגודלה והחזקה ביותר באזור, טורקיה, כבר השלימה את המהפכה האיסלאמית שלה. השבוע התפטרו כל ראשי הצבא הטורקי, שהופקד על-ידי אטאטורק על השלטון החילוני - מהלך שהתקבל בברכה על-ידי ראש הממשלה ארדוגן והנשיא גול. המחסום האחרון על המסלול המהיר למדינת שריעה מוסלמית-טורקית נבקע, ומכאן כבר אין דרך חזרה.

האיסלאם מיסודו הוא אידיאולוגיה אימפריאליסטית התובעת להביא את העולם תחת שליטה מוסלמית. אנטליה הייתה עד לפני 500 שנה ביזנטיום, המרכז הרוחני של הנצרות המזרחית. כיום, 0.3 אחוז מאזרחי טורקיה הם נוצרים, והם נרדפים עד צוואר. תהליך זהה לזה העובר על הקופטים במצרים, על האשורים הנוצרים בעירק, על המרונים בלבנון, ועל הנוצרים בבית-לחם. השמורה היחידה של ריבונות שאינה מוסלמית בחוף המזרחי של הים התיכון היא ישראל, ולכן על האיסלאם להכחידה. כך במפורש. חד וחלק. די לשמוע את הצהרותיהם מנהיגיהם של אירן, חמאס והאחים המוסלמים, די לשמוע את התנגדותו הנמרצת של מחמוד עבאס לרעיון של מדינה יהודית, כדי להבין שזהו לב הסכסוך: ריבונות יהודית ולו על גרגר חול אינה קבילה על האיסלאם בשום תנאי. ואם כך בישות הפלשתינית, שאינה אלא המצאה של הדור האחרון, על אחת כמה וכמה בטורקיה של הח'ליפות העותומנית, ששלטה על ארץ ישראל במשך 400 שנה.

בדרך לחידוש הח'ליפות

ובכל זאת יש עוד ישות שאינה בדיוק מוסלמית, השולטת בשטח נרחב: משטר העלאווים בסוריה. העלאווים הם ספק מוסלמים, בדומה לדרוזים רזי דתם נסתרים, והם אמני התקייה - ההתאמה לשטח העויין על-מנת שלא יושמדו. לאחר שצרפת הקולוניאלית זכתה בסוריה במהלך התפרקותה של הח'ליפות העותמנית הטורקית, מצאו העלאווים את דרכם לשירות השליט החדש, אל הצבא והמשטרה, ודרכם עלו לשלטון עצמאי. המלחמה הניטשת בסוריה כיום היא מלחמת השבט העלאווי הקטן ברוב המוסלמי-סוני שמנהיגותו מבוססת, כמובן, על "האחים המוסלמים". המלחמה היא שחזור של מלחמת 1982 שבה טבח אבא חאפז אלאסד בעשרות אלפי מתקוממים וקבר בשרשרות הטנקים הסובייטים את יושבי העיר חמה תחת הריסותיה. בתחילת ההתקוממות הנוכחית שמרו הטורקים על שקט דיפלומטי. עם עליית קציר הדמים, החל ארדוגן להשמיע את זעמו על הטבח בסונים. בחודשים האחרונים נסו אלפי סונים מסוריה אל השכנה הגדולה הסונית מצפון, טורקיה, ונותנים היום בידה את ההזדמנות הגדולה להשיב עטרה ליושנה, דהיינו לקומם מחדש את הח'ליפות הניאו-עותומנית.

מהו הסיכוי שטורקיה תפלוש לסוריה על-מנת לסיים את שלטון האימים העלאווי? לטורקים לא הייתה עכבה לפלוש לאי היווני קפריסין בטענה של הגנה על המיעוט המוסלמי, ולהקים שם ממלכה איסלאמו-טורקית הדשה בעקֵבה את הנצרות היוונית בצפון האי. טורקיה לא הושעתה מנאט"ו, והמשיכה להיות נדבך מרכזי בחומה שניצבה מול מסך הברזל הסובייטי. טורקיה גם ניהלה מלחמה עם סוריה על חבל אנטיוכיה, והסבה לסורים אבידות קשות. לטורקיה לא היו עכבות להפציץ את מעוזי הכורדים במטוסי פנטום שחידשה התעשיה האוירית. וכל זה נעשה בעת השלטון החילוני, שחרת על דגלו את סיום הח'ליפות. על אחת כמה וכמה לא יהיו לטורקיה כל עכבות עכשיו, כאשר מדיניותו של השלטון הוא חידוש הח'ליפות.

נכונותה של טורקיה ללכת בדרכי מלחמה נגד הכופרים נבדקה במשימת המאווי מרמרה לפריצת הסגר הימי על מעוז "האחים המוסלמים" בעזה. אומנם משימה זו הסתיימה לא טוב, עם הריגתם של תשעה ג'יהאדיסטים וחיסולו של כוח המשימה. אלא שטורקיה, כישות מדינית, לא שילמה את המחיר על תוקפנותה, ואף זכתה לתמיכה נרחבת בקהילייה הבינלאומית, מה שמחזק את הנטייה לפנות לנתיב הצבאי כדי להשיג הישגים איסלאמיים.

הסיכוי שטורקיה תפלוש לסוריה בתואנה של הגנה על האזרחים הסוניים הולך וגדל, ככל שהמהומות בסוריה מתרחבות, ככל שהמעורבות האמריקנית בעירק מצטמצמת, וככל שמעמדה של טורקיה כמעצמת כוח אדם בנאט"ו הולך ומתעצם. קשה מאוד לראות את אמריקה של אובמה עושה דבר מה כדי להניא את המעצמה האיסלאמו-טורקית מלייצא את המהפכה האיסלאמית לסוריה הדוויה, למרות, ואולי בעיקר, בשל מעמדה בנאט"ו. קשה לראות את מדינות אירופה, שכל אחת מהן שטופה במהגרים טורקיים, עושות דבר מה כדי להניא את טורקיה מן המהלך המתבקש. להפך, אפשר לראות את נאט"ו אף מגבה את המהלך טורקי להפלת הנשיא אסאד ול"שחרור" ה"עם" הסורי הנאנק תחת המגף העלאווי. ואם ניקח את הדוגמה של לוב, ייתכן אף כי נאט"ו תיתן כיסוי אווירי לחברת הברית הנלחמת לסיים את הטבח בדמשק, חומס, חמה ואלפו.

האם יכולה ישראל להתנגד למהלך כזה? מובן שלא. על פני הדברים, תיאלץ ישראל לברך על ההפיכה שתסיר את השיגעון האסדי מגבולה ותחליף אותו במדינה "אחראית" החברה בנאט"ו. אלא שבאמת מהלך כזה יהווה את הסכנה הגדולה ביותר לישראל חוץ מן האיום הגרעיני האירני. טורקיה אינה מדינה כושלת של 17 מיליון תושבים שחציים רעבים ללחם. טורקיה היא מעצמה אזורית במלוא מובן המילה, שתקציבה הצבאי מתחיל להמריא, שכלכלתה משתכללת במהירות, והיא מונה 60 מיליון נפש הבוחרים באיסלאם כדרך חיים וכאידיאולוגיה השוללת לחלוטין את קיומה של ריבונות יהודית.

מבלי לזלזל במהפכה החברתית, השכן החדש הצפוי לנו הוא סיכון גדול בהרבה מגובה השכירות ברמת אביב. ייתכן אף כי שכנה גדולה, מאיימת ונחושה שכזאת תגרום לנהירה החוצה של המשקיעים המבועתים שתוריד את מחירי הדירות ברמת אביב לרמת היצף. מעניין מה תהיה התגובה של יושבי שדרות רוטשילד להתייצבות הצבא הטורקי על גבול הצפון.