מי הזיז את הסיוע שלי?

המלחמה של החמאס בארגונים ההומניטריים בעזה לא פוסחת גם על הארגון הגדול מכולם, אונר"א. משרדי הארגון נסגרו לאחרונה עקב פעולות מחאה המוניות שבמהלכן חסמו המוחים את הכניסות למשרדי הסוכנות. חלק מהחסימות נעשו באמצעות כלי רכב, כולל משאיות, והמתח הגיע לשיאו כאשר הוצת מחנה הקיץ של אונר"א בצפון עזה. העילה לתסיסה: קיצוצים בסיוע לאוכלוסיית הרצועה והסרת תושבים רבים מרשימת הזכאים לסיוע.

דובר אונר"א, כריס גאנס, ניסה להגן בימים האחרונים על ארגונו בראיונות לתקשורת. "פשוט אין כסף", הוא אומר. לדבריו, "המדינות התורמות אינן עומדות בהתחייבויותיהן, ולאחר שתקציב סיוע החירום בסך 300 מיליון דולר קוצץ בחצי, נאלץ הארגון להתמודד עם גירעון ענק בסך 35 מיליון דולר. לכן לא היה מנוס מקיצוץ נוסף". התקציב המקורי של הארגון היה מיועד לסיוע במזון עבור 600,000 איש, יצירת 53,000 מקומות עבודה, קצבאות ל-300,000 איש המשתכרים פחות מ-1.6 דולר ביום. אך התוכניות נגוזו ובחודש יולי ירד מספר חוזי העבודה החדשים מ-10,000 ל-6,500. מיזם בשם 'חזרה לבית הספר' שהיה אמור להעניק ל-200,000 ילדים סיוע בסך של 30 דולר, נסגר גם הוא.

גאנס אומר שהמשבר גרם לארגונו לבחון מחדש את מדיניותו. התוצאה המיידית של המהלך הייתה ש-100,000 איש נמחקו מרשימת הזכאים לסיוע למזון. אולם גאנס טוען כי השינוי נועד להיטיב עם מי שנזקק באמת על חשבון הנזקקים המתחזים. אנשי עסקים ובעלי נכסים שנהנו במשך שנים רבות מסיוע נדיב, לא זוכים יותר לכפל מבצעים.

הארגון ברר בקפדנות רבה את רשימת הזכאים לסיוע. תחילה, נערך מפקד שבדק את רמת החיים של כל הזכאים לפי השיטה הישנה. לאחר המִפקד עברו כל אלה שנמצאו זכאים בדיקה נוספת על-ידי עובדים סוציאליים. באונר"א מינו ועדות ערער המיועדות לקבל פניות ממי שזכאותו הופסקה. כ-10,000 משפחות ניצלו את זכותן לערער, ובתקופה שבה דנים בערעור הן ממשיכות לקבל סיוע כרגיל. בינתיים 305 משפחות כבר קיבלו תשובה שלילית.

בחמאס מאוד לא אוהבים את המדיניות החדשה של אונר"א, ונציגיו מובילים את המחאה כמעט בגלוי. אונר"א נאשמת לא רק במעילה במנדט שלשמו הוקמה - טיפול בפליטים, אלא בפשע הנורא מכל - שיתוף פעולה עם ישראל.

אלי אבידר הוא איש משרד החוץ בדימוס ומי שגייס בעבר סוכנים לאמ"ן. אבידר מכיר מקרוב את הנפשות הפועלות מפני שבשנתו האחרונה בשירות החוץ היה ממונה על הקשרים הכלכליים וההומניטריים עם הרשות הפלשתינית. אבידר מדגיש כי חמאס השתלט בשנים האחרונות על אונר"א דרך פעיליו העזתיים. לדבריו, באונר"א פשוט הבינו כי יש להם עסק עם כנופיית פושעים, ואם הם לא יעשו שינוי הם פשוט יחוסלו כלכלית.

בארגוני הסיוע בעזה ממתינים בדריכות. רבים חוששים להתראיין, כולל לכתבה זו. מקצתם רוצים לפתור את הסוגיות בשקט, מקצתם חוששים להעצים את הסוגיות על-ידי עיסוק תקשורתי. אפילו המועד שבו ייכנסו לתוקף התקנות החדשות המחייבות את הארגונים בשקיפות פיננסית לוט בערפל. המועד המקורי היה ב-25 ביולי אך כפי הנראה הוא נדחה.

יש החוששים שזו רק ההתחלה, ובהמשך יטיל החמאס גם מס הכנסה על עובדי הסיוע. נכון לעכשיו הם פטורים ממיסוי על-פי הצו שנתן מחמוד עבאס ותקף גם בעזה.

ומה חושבים בעזה? עומר שעבאן, כלכלן בכיר שהיה קשור בעבר לארגוני הסיוע, אומר בתגובה לפנייתנו:

"הסוגייה רגישה מאוד ובעלת ממדים רבים:

1) חמאס, המהווה סמכות שלטונית בעזה מאז 2007, קיבל תלונות רבות מהאוכלוסיה על אי-סדרים לכאורה בפעילות ארגוני הסיוע הבינלאומיים. בחמאס חושבים שעליהם מוטלת האחריות לבדוק כי הארגונים עומדים בקריטריונים של שוויון בגישה לשירותיהם.

2) ממשלת חמאס חשה כאילו חלק מהארגונים מתנהגים כממשלות עצמאיות, ושהתנהגות כזאת פוגעת בכבודם ובאחריותם כלפי אוכלוסיית עזה.

3) רוב העם הפלשתיני מאמין כי קיימת שחיתות עצומה, ניהול כושל ופרוטקציוניזם בחלוקת משרות וסיוע, לכן רבים בעזה, בעיקר מקרב העניים, תומכים בדרישות חמאס.

4) כמי שניהל בעבר במשך 9 שנים ארגון אמריקני לסיוע בינלאומי בעזה, התנסיתי בסוגיה הזאת של עבודה מול ממשלת עזה, ומתוך ניסיוני אינני חושב שזה יוביל להטלת מסים על ארגוני הסיוע.

5) עם זאת אני עדיין מאמין כי הממשל בעזה צריך לעבוד עם הגורמים בחברה האזרחית כדי למצוא פתרון כזה שהחברה האזרחית תוכל לתווך בין שני הגופים".

על-פי הדיווח ב-IRIN, מזהירים גורמים בתוך הארגונים כי התקנות החדשות יכולות לגרום לסגירת חלק מהם. לטענתם, הארגונים פועלים כיום ללא זיקה לשלטונות בעזה והדבר מאפשר להם לגייס כספים גם במדינות שבהן החמאס מוכרז כארגון טרור וההתקשרות עם התנועה אסורה. יותר מזה, בחלק מהמדינות הללו, הארגונים אף זוכים למימון מצד הממשלות, כולל בארה"ב ובבריטניה. לטענת הגורמים המצוטטים ב-IRIN, המצב הזה ישתנה אם הארגונים יעמדו לביקורת חמאס. אם הפרשנות הזאת נכונה והמגעים להשגת פשרה ייכשלו, המשמעות היא כי בקרוב ייסגרו 18 סוכנויות הסיוע המקבלות מימון מהממשל בארה"ב. כלומר, צפוי קיצוץ מיידי של 135 מיליון דולר בסיוע השנתי לתושבי הרצועה.

"שטות גמורה", מכנה אלי אבידר את הפרשנות הזאת בשיחה עם 'מקור ראשון'. לדעתו, זו הדרך שבה מנסים הארגונים להילחם בגזירה. "מאז שולט חמאס בעזה, ארגוני הסיוע פועלים בתיאום הדוק עמו", אומר אבידר. "את זה יודעים גם בארה"ב ובבריטניה ועוצמים עיניים". דוגמה מובהקת לתיאום כזה אבידר מביא בספרו החדש 'התהום. מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי?'. בשנת 2006 החליטה ממשלת ישראל להעביר לעזה סיוע רפואי בסך 50 מיליון שקלים. את התרופות ואת הציוד הייתה אמורה לקבל אוכלוסיית הרצועה ישירות מה-WHO, ארגון הבריאות העולמי. אבידר היה חלק מהמשלחת הישראלית שקיימה פגישה עם נציג הארגון. הפגישה מתוארת בספרו החדש כך:

"נציג WHO הודיע ברורות כי כל ארגוני הסיוע הבינלאומיים הפועלים בעזה לא יוכלו לעשות דבר שלא בתיאום עם ממשלת חמאס ברצועה. הוא אף הוסיף ששוחח עם שר הבריאות מטעם חמאס ושמע ממנו כי הוא מסרב לקבל את התרופות, ודורש כי הכסף יועבר במזומן לממשלת חמאס, אשר רק היא תחליט איזה שימוש לעשות בו".

בישראל לא נכנעו לדרישה, והממשלה ניסתה להעביר את הסיוע דרך סוכנות הסיוע האמריקנית. אך גם הארגון המכובד הזה שסייע בעבר למדינה היהודית, דחה את ההצעה על הסף.

לדעת אבידר, לחמאס מטרה ברורה, "הם רוצים לדעת למי מועבר הסיוע ולעצור את העברתו למי שלא ראוי. ואת הקריטריונים לכך רוצים בחמאס לקבוע לבד". אבידר שולל את הטענה שבחמאס מסתכנים בעימות עם ארגוני הסיוע. על-פי מחקר שערך האיחוד האירופי, ארגוני הסיוע מספקים 90% משירותי הרווחה ברשות הפלשתינית, ואם ייסגרו ארגוני הסיוע יעבור הנטל לרשויות בעזה. להערכת אבידר, מדובר במשבר זמני שיחלוף במהרה, והארגונים יעשו כרצונו של השלטון בעזה.