|   15:07:40
דלג
  איתמר ברתור  
עיתונאי ועורך חברתי-כלכלי
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

העם צריך אחריות אישית וחברתית

"צדק חברתי" זה לא רק הפניית אצבע לממשלה. זה גם התבוננות פנימה אל תרבות צריכה שהפכה את המותג ל"אני החדש" לצריכה המוגברת יש מחיר אישי אך גם חברתי אנחנו הופכים את סביבתנו לענייה יותר. קוראים לזה "עוני חברתי"
12/08/2011  |   איתמר ברתור   |   מאמרים   |   המחאה החברתית   |   תגובות
[צילום: פלאש 90]

"כשאנו קונים מוצר אנו מסתפקים לרוב בחישוב עלות-תועלת. הגיע הזמן להכניס שיקול נוסף. את הנזק והעוני החברתי שהמוצר יגרום. כשאנחנו קונים 'אייפון' לילדנו אנחנו עלולים לייצר עוני חברתי בסביבתו. זהו שיקול שעלינו להתחיל להתרגל אליו. תקראו לזה 'אחריות חברתית'."

'צדק חברתי' זה לא רק הפניית אצבע לממשלה. זה גם התבוננות פנימה אל תרבות צריכה שהפכה את המותג ל'אני החדש'. לצריכה המוגברת יש מחיר אישי אך גם חברתי. אנחנו הופכים את סביבתנו לענייה יותר. קוראים לזה 'עוני חברתי'

המחאה השוטפת את הארץ עוררה גל של תביעות מהממשלה לשינוי המדיניות הכלכלית-חברתית. כיוון שאנו חיים בדמוקרטיה, וראשי השלטון אינם משתמשים בתקציב הממשלתי לביתם בסגנון דיקטטורות ערב, משמעות המושג 'ממשלה' היא למעשה החברה כולה. פתיחה מחדש של הדיון באופי החברתי הרצוי למדינה, והמדיניות הכלכלית הנגזרת ממנו, היא יותר ממבורכת. דווקא לציבור השואב ממקורות היהדות יכולה להיות תרומה משמעותית לשיח החדש.
אך לא לדרישות מהיחיד אל החברה אדרש כאן, אלא לפן אחר השזור לכל אורך ארון הספרים היהודי - אחריות אישית וחברתית.

סיגל היא תל אביבית צעירה, מתמחה חרוצה בפסיכולוגיה המתפרנסת גם מעבודות נוספות. גל המחאה הנוכחית כאילו מסופר עליה. שכר דירה גבוה (למרות מגורים עם שותפים), משכורת מבזה במקצוע קשה, ויוקר מחיה שבתל אביב מורגש ביתר שאת. אך האמת תיאמר, סיגל לא תקנה דירה גם אם מחירי הנדל"ן יקרסו לחצי, ואפילו לא אם מחיר דירה במרכז יעמוד על הסכום הדמיוני של 400 אלף שקלים. הסיבה פשוטה. היא לא חוסכת.

חלק לא קטן מהוצאותיה מפרנס חנויות בגדי מותגים, חברת סלולר, וגם לא מעט מקומות בילוי. כל זה נורמלי לצעיר ממעמד הביניים - אך לדירה אין שום סיכוי שדרך זו תוביל.

סיגל היא רק סימפטום לחברה שהולכת ושוקעת בחינגת צרכנות בלתי נגמרת. ובחינגה כמו בחינגה, לא דופקים חשבון ואין שאלות על מחיר. מדוע שנשלם על אותה חולצה שמיוצרת בטורקיה או בסין ועלותה שקלים בודדים מאות שקלים רק כי סמל מותגי כלשהו מודפס עליה?

אנחנו לא טיפשים או עיוורים. אנחנו נתונים למסע לחצים חברתי כבד מצד חברות המותגים, הפורטות בהצלחה רבה על כל נים באישיותנו - כדי שנבצע את החלטת הקנייה הלא הגיונית מבחינה כלכלית. קוראים לזה 'פרסום'. לכלל הכסף העודף שבזבזנו על כלום קוראים 'ערך המותג'.

הפרסומות אינן מקריות. עומדות מאחוריהן חכמה רבה והכרה עמוקה של הפסיכולוגיה האנושית. לרוב הן כלל לא עוסקות במוצר או בתכונותיו אלא בדימוי עצמי שנשיג בזכות קנייתו. אם רק נקנה את המוצר נשים ייפלו לרגלינו/ נתפס כעשירים/ כמתוחכמים/ כמיוחדים/ כל התשובות נכונות. אבל במקום תשובה עדיף להדהד שאלה: כיצד הפכנו לחברה שבה כל כך הרבה מתפיסת האישיות, של העצמי ושל האחר, מקושרת לחפצים?

חברות משקיעות ממון רב כדי שנזהה אותן עם ערכים ועם מאפייני אישיות חברתיים. קוראים לזה 'מיתוג'. בראשית ימי הסלולר שלוש החברות הוותיקות מותגו באופן שונה. אורנג' מותגה כחברה ה"איכותית" וה"בינלאומית". סלקום כחברה ה"עממית" וה"זולה" ופלאפון... טוב, היא מאז ומעולם סבלה מבעיות מיתוג. מהר מאוד הבדלי המחיר בין החברות נעלמו אך המיתוג נשאר עוד זמן רב. כך לקוחות סלולר שונים יכלו לבצע אותה פעולה באותו מחיר (גבוה במיוחד) אך לחוש שהם "עממיים וחוסכים" או "איכותיים ומשקיעים". מיתוג, כבר אמרנו.

היום הבדלי המיתוג כמעט נעלמו מספקיות הסלולר ועברו לזירת המכשירים. כל ילד בן 13 ומעלה מסתובב עם סמארטפון יוקרתי, לעתים נדמה לי שאני האחרון במדינה ללא 'אייפון'... האמת שאני לא לבד - צרכני סלולר אחרים יבחרו בסמארטפונים מבוססי 'אנדרואיד' או 'בבלקברי'. לכל בחירה כזאת יש אמירה, שלא לומר השלכה אישיותית. אמור לי מה סמארטפונך ואומר לך מי אתה. אך לכל בחירה כזאת יש גם מחיר. ובמחיר של סמאטרפון מתקדם אפשר לגור 3 חודשים בלוד, 20 דקות מתל אביב. האם כל סטודנט תפרן חייב להצטייד בפאר הטכנולוגיה כאשר בשליש המחיר אפשר למצוא בקלות ניידים בעלי 90 אחוז מהתכונות שאנחנו באמת נשתמש בהן ב'אייפון'?

סוגיה מהותית שעלתה על הפרק בחודש האחרון היא מחיר גידול הילדים - שללא ספק עלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. פרק נפלא ב'רמזור' מתאר כיצד באמצעות הפחדה ההורים נדחפים למסע קניות יקר ומטורף. כמה קל להפחיד הורים טריים שחשים את מלוא עוצמת האחריות על כתפיהם. אפילו קל יותר מלשחק כדורגל נגד קונוסים (בלי אף מילה על נבחרת ישראל).

הייתי במחאת העגלות לפני כשבועיים. במחיר של חלק מהעגלות שהיו שם אפשר לקנות אוטו קטן. מפרגן. אבל אולי כדאי לבדוק על מה הולכות ההוצאות לפני שבאים עליהן בטענות?

אבל לא כולם נכנעים. חבר יקר קנה לבנו עגלה יד שנייה. כך גם את רוב הצעצועים. הוא לא תפרן. גם לא מיליונר. מעמד ביניים קלאסי. מצב הבן מצוין למי שתהה.

"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", קובע הפסוק המקראי. המדרש הקדום 'ויקרא רבה' מסביר כי אביון הוא משורש תאווה, "אביון - שמתאב לכל". רבות מדובר על העוני בארץ, אבל העוני במדינות מפותחות איננו רק עוני מוחלט - הוא לרוב עוני יחסי - ולמעשה 'עוני חברתי'.

עוני חברתי איננו רק נחלת העשירונים התחתונים. הוא יכול להתקיים בכל חברה. הייתי לאחרונה באירוע ביישוב מבוסס במרכז הארץ. בקהילה הדתית הגדולה שם נוצר כבר 'סטנדרט של אירועים'. בעלי האירוע הסבירו לי שהם עומדים ב'סטנדרט' למרות הקושי. באותה נשימה הם ציינו כי אחרים מתקשים לעמוד בו הרבה יותר. אלו אנשים שמתפרנסים היטב - אך לרגעים גם הם הפכו לעניים חברתיים.

דיונים תלמודיים רבים עוסקים בחברה, בכבוד ובמצב הכלכלי. לא לחינם נאמר כי "עני חשוב כמת". אחד הדיונים במסכת 'כתובות' מתאר את חובת שמירת המעמד לעשיר שירד מנכסיו: "אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו" חייבת הקהילה לספק לו. את הדיון מקנח סיפור פרובוקטיבי במיוחד המתאר כיצד הלל הזקן רץ בעצמו לפני סוסו של בן טובים שירד מנכסיו. הבה ננסה לדמיין היום את הרב הראשי רץ לפני מכוניתו של גאידמק...

דיון אחר עוסק בחובת בדיקת 'מקרי הסעד' של גבאי צדקה. אך יש מקרה שבו הגבאים לא בודקים ונותנים מיד. כשהעני בא לבקש מזון, לפי סברה אחת, או ביגוד לפי הסברה השנייה. בעוד סברת המזון הגיונית - לא ניתן לבן אדם לרעוב עד סוף הבדיקה - סברת הביגוד מרחיקת לכת יותר. האם כבוד חברתי כל כך חשוב שאיננו סובל דיחוי? האם אנחנו מוכנים בעטיו לקחת את הסיכון שכספי הציבור מופנים למטרה לא ראויה?

ביסוד שני המקרים האלה (ורבים נוספים) אמירה חברתית חזקה. החברה היא זו שמייצרת את מושג הכבוד וההבדלה בין אנשים לפי המלבוש והעושר - ולכן החברה היא זו שצריכה לתקן את העוני החברתי - גם בסיפור כה מרחיק לכת כמו מקרה הלל הזקן.
כשאנו קונים מוצר אנו מסתפקים לרוב בחישוב עלות-תועלת.
כשאנחנו קונים אותו לילדנו אנחנו, בשאיפה, מכניסים גם שיקול חינוכי - עד כמה "פינוק היתר" יפגע בו. הגיע הזמן להכניס שיקול נוסף. את הנזק והעוני החברתי שהמוצר יגרום. כשאנחנו קונים 'אייפון' לילדנו אנחנו עלולים לייצר עוני חברתי בסביבתו. זו בוודאי לא סיבה מוחלטת להמנע מקנייה אך זהו שיקול שעלינו להתחיל להתרגל אליו. תקראו לזה 'אחריות חברתית'.

תאריך:  12/08/2011   |   עודכן:  12/08/2011
איתמר ברתור
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
העם צריך אחריות אישית וחברתית
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
לזמן ולמקום.
13/08/11 09:59
2
נעמה
13/08/11 20:29
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
במייל שקבלתי מידידה לאחר הפוסט האחרון (שכלל שני מאמרים) היא כותבת לי ככה: "הרשימות שאתה כותב מעניינות וחשובות מאוד. לכן מצאתי לנכון לתרום את הפֶני שלי... לדעתי, רשימותיך ארוכות מדי לעידן שלנו. בזמננו קרו שני דברים: אחד.הקשב התקצר והקצב התגבר. זה התחיל לפני 30 שנה בתרבות הווידיאו-קליפים ועבר גם לחדשות המצולמות, לטלוויזיה בכלל, לקולנוע ולתיאטרון ולכתיבה. שניים. בעידן של טלוויזיה רב ערוצית, עיתונים וכתבי עת, ספרים, תחנות רדיו אזוריות, רשת אינטרנט רוחשת וגועשת - אנחנו מופצצים באינספור גירויים מכל הכיוונים, ומתקשים להכיל ולהספיק.
12/08/2011  |  צבי גיל  |   מאמרים
בשישי שעבר התרחש רצח. הרוצח תכנן אותו בקפדנות במשך תקופה ארוכה, דאג לכל הפרטים הקטנים, הכין אליבי מושלם, הזמין טיסה לשוויץ לצורך הביצוע הנקי, ואפילו הכין את טקסי האפטר-פרטי עם הנחיות מדויקות למבצעים. התקשורת התמוגגה, היא סיקרה את הרצח בהרחבה מבלי להסתיר את האהדה ל'אומץ' של הרוצח, שיתפה פעולה באופן מלא עם כל הנחיות הבימוי שהוא מסר לה ואפילו הפיקה יחסי ציבור יקרים בחינם לחברה שעזרה לו בביצוע זממו. בעולם השוק החופשי והיזמי גם רצח יכול להפוך למוצר.
12/08/2011  |  יהודה יפרח  |   מאמרים
חומש דברים, כפי שציינו, נקרא גם 'משנֶה תורה', משום שעיקרו חזרה על חומשים קודמים. גם בפרשת ואתחנן במרכזה חזרה על עשרת הדיברות, פרשת ערי מקלט ועוד. הפרשה מהווה הכנה לקראת כניסת בני ישראל לארץ. משום כך הם מצוּוים בראש ובראשונה על קיום עשרת הדיברות ומצוות ה', ושמירה על קדושת הארץ מפני עבודה זרה ונישואי תערובת. ובקיצור, החוט המשולש לא יינתק: קיום מצוות התורה הקדושה לקידוש העם בארץ הקדושה.
12/08/2011  |  ציפי לידר  |   מאמרים
מרגול אמרה כמה מילים בגנות מפגיני רוטשילד, ושוחרי חופש הביטוי הורידו עליה קורנס. בזכות המכה בראש היא התפכחה: סליחה, התבלבלתי, אני בעד. ענת וקסמן אמרה כמה מילים בגנות המפגינים- ויום למחרת הודתה שזה האלכוהול ששם מילים בפיה. דעתה הפוכה כמובן - היא תומכת במפגינים. לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין שתמיכה מתוך פחד, היא הכי אנטי שיש.
12/08/2011  |  נרי אבנרי  |   מאמרים
ובכן, חברים, אני מתחיל לשמוע קולות מן הרחוב המבטאים תחילתה הראשונית והזעירה של התפכחות. ערכנו הפגנה ואח"כ הפגנה גדולה ולאחריה הפגנה ענקית, וכנראה נעשה בשבת הפגנה נוספת, הפעם בבאר-שבע. וראה זה פלא: השמש ממשיכה לזרוח במזרח ולשקוע במערב. התשקורת ממשיכה במחול השדים חסר האחריות וחסר התכלית שלה, אירן ממשיכה להתחמש, במצרים נמשך הבלגן "המהפכני", בצפון שוב סוגרים את "פרי הגליל", המחאה עדיין באוהלים, השמאל ההזוי ברחובות ומטיף להרוס את העולם "הישן" עד היסוד ולהקים במקומו עולם "חדש" סוציאל-דמוקרטי רחמנא ליצלן, והממשלה? - הממשלה עדיין לא נפלה. והזמן? - הזמן ממשיך בזרימתו החד כיוונית והמונוטונית לעבר הנצח ואינו פועל לטובתו של אף אחד, כפי שידענו עוד לפני ההפגנה הראשונה. הזמן הוא משאב חיוני במאבק מסוג זה, אבל הוא עצלן או אידיוט; או שהוא איננו מסוגל לעשות שום דבר או שלהכעיס לא אצה לו הדרך לחולל נפלאות.
12/08/2011  |  רפי לאופרט  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il