שינוי כיוון בסדר העדיפויות הלאומי

המחאה שפרצה צריכה להוות הזדמנות פז ונקודת מפנה לשינוי הסדר הלאומי במדינה, אחרת היא תהיה בת-חלוף עד בוא החורף. נכון, הממשלה הזדרזה להקים את ועדת טרכטנברג רבת-המשתתפים, ביניהם שרי ממשלה לא מעטים, אך כיוונה, עד כמה שפורסם, הוא כלכלי-חברתי ולא נוגעת בבעיות היסוד של הממשל בישראל, כולל המצב הפוליטי ושיטת הבחירות - שם שורש הבעיה.

לו אני הייתי מוזמן להיות חבר הוועדה המכובדת שהוקמה בראשות פרופ' טרכטנברג, הייתי מתנה את השתתפותי בקבלת סמכויות הוועדה בנושאים הבאים:

ראשית, שהוועדה תקבל סמכות להמליץ על מכלול הנושאים שבהם המדינה זקוקה לטיפול שורש דחוף.

שנית, שמשך כהונת הוועדה יהיה שישה חודשים לפחות. בפחות מכך, עבודתה לא תהיה רצינית, המאהלים יכולים לחכות, זה שווה לכולם.

שלישית, שהמלצות הוועדה העיקריות צריכות להתמקד בנושאים הבאים:

• הקמה מזורזת של ממשלת חירום לאומית שתעמוד מול המשימות הקשות שלפניה, כולל נושא הכרזת המדינה הפלשתינית והמשמעויות הנובעות מכך.

• ביצוע שינוי שיטת הממשל והבחירות, כי זה שורש הבעיה של המשילות בישראל.

• פתיחת כל ההסכמים הקואליציוניים, כי שם טמון הכסף.

• בעניין תקציב הביטחון - לבחון מחדש את האיומים הנשקפים למדינה תוך התבססות על מסקנות "ועדת ברודט".

• קביעה אלו מיסים עקיפים יצומצמו והטלת יתר של מיסים ישירים; פשוט הפיכת הפירמידה.

• לקיים מה שיותר מהר את תוכנית הרפורמה לבניית דיור בר-השגה שכבר הוצגה.

• בחינה מדוקדקת של סעיפי ספר התקציב וביטול או צמצום משמעותי של חוק ההסדרים.

לסיכום, הממשלה, כאשר תקבל את מסקנות הוועדה, תהיה חייבת לקבל את כל המלצותיה, כי היא למעשה יושבת בתוכה, ולסיימן בזמן קצוב שנקבע.