לממשלת ישראל דרושים מאמנים לשינוי

גלי המחאה בישראל מופנים כלפי כתובת אחת – ממשלת ישראל. הבסיס למחאה הוא צורך בשינוי יסודי של סדרי העדיפויות הלאומיים, והממשלה היא זו שאמורה ליישם את הצורך בשינוי באמצעות מעשים. שפת השינוי, שפה השגורה בפיהם של מאמנים לשינוי, אינה שפה מובנת לממשלה שלנו, וכנראה שכדי לעשות שינוי אמיתי היא תצטרl להיעזר במומחים.

במשך שנים אני עובדת עם מרבית משרדי הממשלה בתור יועצת אסטרטגית ומומחית לשינוי, ולמדתי להכיר את מסתורי השלטון, ולהבין כי הם מתבססים על המוטו "מה שהיה הוא שיהיה", עוד מימיה של מפא”י בשלטון. אני סקפטית אם השמרנות, התבניתיות והפרדיגמות ששולטים ברמה בתרבות הארגונית של ממשלת ישראל יאפשרו לאלפי העובדים המשרתים אותה לבצע שינוי אמיתי.

למצוא מחדש את הכיוון

כשאליס פגשה בחתול המחייך בארץ הפלאות, הוא הסביר לה כי אם אינה יודעת לאן ברצונה להגיע, הרי שלא משנה באיזו דרך תלך. נראה כאילו גם ממשלת ישראל אינה יודעת לאן היא מובילה את הציבור, ומסתפקת במדיניות תגובה בלבד, לפיה מי שמכה על השולחן הכי חזק – מקבל. מעולם לא הייתה פה מדיניות יזומה או חשיבה אסטרטגית שהביאה בחשבון את צרכי הדורות הבאים. את נציבות הדורות הבאים בכנסת, שהייתה אמורה לעשות בדיוק את זה, נאלצו לסגור כי "חבל על הכסף".

את שפת השינוי לא מספיק ללמוד, וחשוב גם לתרגל אותה, להתאמן וליישם אותה, בייחוד בישראל, שבה חשיבה תוצאתית מעולם לא הייתה חלק מאוצר המילים. המילים הדומיננטיות בשפת השינוי הן מטרות, תוצאות, אסטרטגיה, פעולות וחוקי חיים. כדי לעזור לממשלת ישראל ללמוד את השפה החדשה הזו, אנו מוכנים להעמיד לרשותה את שירותינו הטובים כמאמנים.

אנחנו נאמן את שרי הממשלה לחשוב במושגים של תוצאות, שיאפשרו לכולנו להגיע לתוצאות פורצות דרך. בדיוק כמו באימון אישי, גם את הממשלה אפשר לאמן, ולשאול אותה שאלות שיאפשרו בדק בית אמיתי ותשובות אמיתיות.

מאמנים אישיים נבדלים זה מזה ביכולת שלהם לשאול שאלות טובות, שהתשובה עליהן מחייבת את הנשאלים לתשובות יצירתיות שמוציאות אותם מהפרדיגמות שבהן הם נתונים. ההבדל בין מאמנים טובים למאמנים מצוינים היא ביכולת לשאול שאלות שמאפשרות לנשאל להגיע לתשובות בעצמו. אם שרי הממשלה יגיעו לאימון אישי לשינוי, אלה השאלות שנשאל אותם בתחילת הדרך:

• מה היית עושה אלמלא פחדת?

• איפה את רוצה לראות אותנו בעוד שנה מהיום?

• האם את מוכנה להשתנות? ואם כן,על מה את מוכנה לוותר?

• אם הכול היה אפשרי, מה היית רוצה לעשות?

• אילו דפוסים חוזרים על עצמם שוב ושוב אצלך? האם ניתן לשנות את הדפוסים הללו? מה השינוי המתבקש אצלך?

• כיצד ברצונך לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להביא לשינוי אמיתי בחברה הישראלית? כיצד תיישמי זאת?

• האם את משכילה לזהות את הסימנים לשינוי הבלתי הפיך שמתחולל כאן?

• מה את מתכוונת לעשות מכאן ואילך?

חוקי חיים לממשלה

אם חברי הממשלה יצליחו לעבור את השלב הזה, ויבחרו להמשיך את האימון, הם יתבקשו לאמץ לחיקם כמה חוקי חיים:

• פענוח הצופן האנושי – לממשלת ישראל יש מחויבות להכיר בצרכים הבסיסיים של כל בני האדם שוחרי החיים – קיום בכבוד, ביטחון קיומי, קורת גג, שייכות ולא דחייה, שירותי בריאות ברמה טובה, לחיות ולמות בשיבה טובה, ולאכול קוטג' שאין צורך לקנות את משקלו בזהב.

• האחריות על חיינו – לממשלת ישראל יש אחריות מלאה, ולא אשמה, על הנעשה במדינה. הממשלה אינה אשמה בכל תחלואי החברה הישראלית, אבל כמי שנבחרה על ידינו להנהיג אותנו יש לה אחריות טוטאלית לייצר ולאפשר שוויון הזדמנויות ללא הבדלי דת, גזע, מין.

• השיעורים יחזרו על עצמם שוב ושוב עד שתלמדו אותם – לממשלת ישראל כדאי ללמוד מן ההיסטוריה, שכן הדפוסים חוזרים על עצמם שוב ושוב ואין למידה. כל ממשלה מתחילה מאותה נקודת משגה שהממשלה הקודמת לה סיימה. הגיע הזמן ללמוד מטעויות, לצאת מאזור הנוחות, להכין אסטרטגיה לשינוי וגם ליישם אותה. אי-אפשר להמשיך לעשות שוב ושוב אותן פעולות ולחשוב שהן יובילו לתוצאה חדשה. רק משוגעים חושבים כך.

• ניהול החיים בהצלחה – ממשלת ישראל צריכה להפסיק להתנהל על-ידי החיים ולהתחיל לנהל את החיים מתוך התמקדות בתוצאות שאליהן היא שואפת. יש לקבוע חזון למדינת ישראל בכל אחד מתחומי החיים: בריאות, רווחה, דיור וביטחון, ולתרגם את החזון לתוכנית פעולה, לערכים, לסדרי עדיפויות וליישום. אי-אפשר להמשיך להגיב כל הזמן. צריך ליזום ולהיות אקטיביים.

• יש כוח לסליחה – אנחנו מוכנים לסלוח לממשלות ישראל לדורותיהן על כל השגיאות והטעויות שנעשו כאן, רק בתנאי שממשלת ישראל תזכה לסליחה זאת בזכות ולא בחסד, כך שבעוד שנה מהיום חלק ניכר מהשינויים ייושמו בהצלחה.

טולסטוי אמר ש"כולם רוצים לשנות את העולם, אבל אף אחד לא רוצה לשנות את עצמו". אולי ביחד, אנחנו לצד הממשלה שלנו, נצליח לשנות את העולם, כי העולם מתחיל אצלנו בפנים.