בשנת 1951, בראשית חודש אפריל, נדפסה שאילתה מגמתית ועוינת, בשבועון הקיבוץ הארצי "השבוע", על הצייר משה פרופס וניסיון התקבלותו לחברות בקיבוץ עין החורש. השאילתה האלמונית, המכוונת "מלמעלה" על-ידי גורם בכיר בתנועה, הרגיזה את חברי עין החורש.
הנה השאילתה:
קראתי ב"השבוע", מס' 27, שפרס דיזנגוף ניתן לחברי קיבוצינו י. בן-יעקב ומשה פרופס. צוין שם שמ. פרופס הוא חבר קיבוץ עין-החורש. והנה ב"
אשמורת", (עיתון המשמרת הצעירה של מפא'י), גיליון 12, קראתי שאותו מ. פרופס הוא ממשתתפיו הקבועים של "אשמורת".
הנני שואל: האמנם הנו מ. פרופס חבר קיבוץ עין-החורש? ואם כן - היש טעם ומצפון תנועתי בהשתתפותו "הקבועה" ב"אשמורת", אשר אופיו ידוע לכל???
ח. י.
בתאריך 14 באפריל 1951 כותב מזכיר קיבוץ עין החורש, אהרונצ'יק ברעם, המוכר גם בכינוי אהרונצ'יק שחור, המוכתר רב-הזכויות עוד מימי העלייה הראשונים, מכתב תגובה חריף למערכת השבועון "השבוע" בקיבוץ הארצי.
אל מערכת "השבוע" בקיבוץ הארצי,
מרחביה, ח. י. ,
הופתענו מצורת השאילתה שפורסמה בגיליון האחרון של "השבוע", בעניין הצייר משה פרופס. אנו תמהים מאד על כך, שלמערכת לא הייתה הסבלנות לשאול את מזכירות קיבוצנו, בדרך המקובלת, על מעמדו של הח' פרופס בקיבוץ ובתנועה. ועל החובות המוטלות עליו, בטרם נתקבל כחבר מלא בקיבוצנו. על שום מה הזדרזתם בהדפסת שאילתה של אחד המסתתר תחת ראשי תיבות סתומות.
קשה לנו להשתחרר מהרושם שלבעל השאילתה האלמוני היו כוונות מיוחדות משלו, לשאול בצורה ששאל. תשובתנו העניינית תינתן לכל פונה אלינו, בשמו ובכתובתו המלאים. עכ"פ אין אנו חושבים לנכון להיכנס בחליפת שו"ת מעל גבי העיתון.
מכתבנו זה אינו ניתן לפרסום, והרשות בידכם להעביר למַקְשָׁן האלמוני את תוכן מכתבנו זה. ולידיעתכם אתם: הח' פרופס משמש כמורה לציור במוסד החינוכי שלנו, בהמלצתו של ארגון הציירים של הקבה"א, שמגמתו הייתה לקרבו (את משה פרופס) לתנועתנו, ע"י ניסיון חיים במסגרת קיבוצית. שאלת מעמדו בקיבוצנו טרם הובררה. עכ"פ אין השאילתה שפורסמה בצורתה זו, יש בה משום סעד מוסרי ומעשי למגמה הנ"ל.
בברכת חברים, אהרונצ'יק ברעם.
לאחר שבוע משיב על המכתב הסופר המשורר והמתרגם מרדכי אמיתי, איש קיבוץ שריד, בשם המערכת של השבועון "השבוע" בקיבוץ הארצי.
אל מזכירות קיבוץ עין החורש
ח.י.,
הננו מצטערים על האי-נעימות שנגרמה לכם בקשר עם הפרסום בנוגע לח' פרופס, וייתכן שבאמת שגינו, שלא הפנינו את השאלה מקודם אליכם. ברם, הפרטים שנמסרו במכתבכם בנידון הנ"ל ידועים גם לנו.
מארגון הציירים של הקבה"א נמסר לנו, כי הותנה עם פרופס בפירוש, בטרם הוצע כמועמד לאחד מקיבוצינו, על הפסקת עבודתו ב"אשמורת" - שאיננו סתם עיתון לא-תנועתי, כי אם עיתון צורר לנו! ואין לקבל את השתתפותו בעיתון בשוויון נפש! ל"מקשן האלמוני", שהוא חבר הועד הפועל של הקבה"א, לא הייתה אלא כוונה אחת: להתריע על ההפקרות, שנוהגים בעצמם אנשים מסוימים, הסבורים שלגבי אמנות מותר לשרת את הַשֵׁם ואת הַבַּעַל גם יחד.
בברכת חברים נאמנה
מרדכי אמיתי.
ובכן כעת הכול נחשף: משה פרופס נחשד, ע"י ההנהגה הפוליטית של הקבה"א, בנאמנות כפולה: למפא"י ולעיתונה המוקצה "אשמורת".
הנה כמה מלים על נושא הסכסוך:
אשמורת - שבועון המשמרת הצעירה של מפא"י.
תת כותר: בטאון הדור הצעיר. 1944 - 1951
שפה: עברית
הוצאה: מפלגת פועלי ארץ ישראל, המשמרת הצעירה, תל אביב
שבועון המשמרת הצעירה של מפא"י. ממשיך את 'על המדוכה'. בשנים תש"ה-תש"ז הופיע העיתון בשמות: 'משמרת צעירה', 'בשער', 'משמרת', 'אנו משמרת', 'הננו משמרת', 'זאת משמרת', 'לנו משמרת'. לאחר הקמת המדינה שימש העיתון גם כביטאון של 'מועדון צעירי מפא"י' (מסגרת לפעילים הצעירים שהקימה מפא"י). 'אשמורת' שימש במה לביקורת של חברי 'המועדון' על מוסדות המפלגה ועל 'הגוש'. בעקבות הביקורת נוצרה מתיחות בין זלמן ארן, מזכיר מפא"י, לבין מערכת העיתון, שהביאה לסגירתו של העיתון. עורכי אשמורת במהלך השנים היו: שמעון הורן, אהוביה מלכין ומאיר בראלי.
ראשי הקיבוץ הארצי לא יכלו לשאת שמי שעבד, ולו כצייר ומאייר בלבד, בעיתון מפא"י העוין, יתקבל לחברות באחד הקיבוצים, מבלי שיעשה חזרה בתשובה פומבית, כנראה בנוסח הסובייטי הידוע... אבל דווקא מרדכי אמיתי הוא שקשר לימים קשר אמיץ עם משה פרופס, קשר שפריו הנפלא היה "ההגדה לפסח" של הקיבוץ הארצי, 1958.
וכך חילוף מכתבים קצר בין הקיבוץ לתנועה, חושף בפנינו טפח מההשפעה הפוליטית העצומה שהייתה אז לתנועה על כל תחום בחיי הקיבוצים. והאמנות בכללם. השאילתה חשפה את הלחץ שראשי התנועה לחצו אז גם על האמנים, ולא הרשו להם לעשות דין לעצמם.
ולפני סיום, מכתב-למערכת נוסף, של פ. מ. (פישל מקובר) מקיבוץ בית-אלפא, ברוח שונה לגמרי:
קראתי בהנאה רבה את הידיעה ב"השבוע" האחרון, על שני האמנים של הקיבוץ הארצי שקיבלו את פרס-דיזנגוף, בתערוכה לציור ופיסול בתל אביב. אנחנו גאים על ההישג הזה של אמנים שגדלו על קרקע הקיבוץ, ועל אמנות שיצאה מהאכסניה שלנו. אבל השאלה נשאלת: מדוע זוכים תמיד אנשי העיר? מתי תחזור האמנות לאכסניה שלה, ונזכה גם אנו חברי הקיבוץ, לראות את פירותיה?
ולסיום כמה מלים על הצייר משה פרופס: נולד בפולין בשנת 1922. הועלה לארץ ישראל כילד בשנת 1925. הוריו עבדו בדפוס "דבר", בתל אביב. בארץ למד בסטודיו של שטריכמן ושל סטימצקי. היה בין מייסדי קיבוץ הראל. במלחמת העצמאות לחם בחטיבת גבעתי. השתלם בפריז באקדמיה "גראנד שומייר". חתן פרס דיזנגוף לשנת 1951 ופרס ההסתדרות בשנת 1958. הצטרף לקיבוץ עין החורש בשנת 1951, נשא אישה והוליד שתי בנות. היה מורה מאד אהוב לציור בקיבוץ. השתתף בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל. לימד ציור ב"מכון אבני" בתל אביב כשלושים שנה. על סף עזיבתו את הקיבוץ, 1958, התבקש לעצב את הגדת הפסח של הקבה"א בשנת 1958. נפטר בתל אביב בשנת 1985. יצירתו הענפה מחכה עדיין לגילויה ולגאולתה.
