אני מצר על כך שהוחלט בהסכמת שני הצדדים, שהמסמך יוגש לבית המשפט ונאמן לא יעמוד על דוכן העדים ולא ייחקר על-ידי איש פרקליטות המדינה שכפוף לו מנהלית. חקירה מעין זו הייתה חושפת מן הסתם את נאמן כמי שפיו וליבו אינם שווים, וזאת אנו יודעים כבר מזמן. אולי היה נחשף גם בחקירה הנגדית של התביעה כי אולמרט ונאמן חלקו בעבר גם את הבעלות על הבית המפואר ברחוב כ"ט בנובמבר, שבו התגוררו משפחת אולמרט ומשפחת אחת מבנותיו של נאמן. כזכור, נערכה בשעתו בדיקה של מבקר המדינה וחקירה של המשטרה סביב עסקת מכירת הבית לאיל ההון היהודי-אמריקני אברהמס.

למעשה, אין זו הפעם הראשונה שנאמן מנסה לסייע לאולמרט כדי שלא ישב מאחורי סורג ובריח. בפעם הקודמת זה היה ב-1996, בתקופה שבה כיהן אולמרט כראש עיריית ירושלים, עשה היטב לביתו במהלך שירותו הציבורי ונערך לקראת זינוק לצמרת המדינה. באותה עת הוגש כתב אישום נגד אולמרט באשמת רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומסירת הצהרה כוזבת ביודעין. אולמרט ביצע את העבירות הללו באמצעות הגשת חשבוניות כוזבות בבחירות לכנסת ב-1988, כאשר כיהן יחד עם מנחם עצמון כגזבר משותף של הליכוד. אחרי שנחשפה פרשה זו, נפתחה חקירה מסועפת של שלטונות המס. עצמון הועמד לדין בראשית שנות התשעים והורשע למגינת ליבו. עצמון דחה הצעה לשמש עד מדינה נגד אולמרט תמורת השמטת שמו מכתב האישום ומאוחר יותר הצטער על כך.

הטיפול בשאלת העמדתו לדין של אולמרט התנהל בעצלתיים בנסיבות מוזרות ונגרר כמה שנים לא טובות. אולמרט הכוחני פנה כבר בתחילת החקירה אל כמה אישים מרכזיים בליכוד, בהם ראש הממשלה דאז יצחק שמיר ושר הביטחון באותה עת משה ארנס, ואיים עליהם לחשוף פרטים בנושא גיוס כספים למערכת הבחירות של הליכוד שהיו ללא ספק מביכים ומסבכים אותם.

מי שניסה לפתור את הבעיה מאחורי הקלעים היה שר המשפטים דאז דן מרידור, שפנה אל אישים מרכזיים ברשות המיסים וביקש להוריד פרופיל בחקירה של חברו הטוב אולמרט. למרידור, המתחסד הלא ידוע, לא הפריעה העובדה שהוא מכסה על עבירות פליליות. כדרכו בקודש הכחיש מרידור את מעורבותו בפרשה מצחינה זו, אבל נאמנה עלי עדותם של אנשי מערכת המיסים.

גם דורית ביניש, שכיהנה בראשית שנות התשעים כפרקליטת המדינה והייתה סמוכה על שולחנו של מרידור, לא הזדרזה להגיש כתב אישום נגד אולמרט. כאשר שאלתי אותה בשעתו על כך, השיבה: "אולמרט מתוחכם מאוד, קשה לבסס את הראיות נגדו".

בעקבות עתירה שהגישה עמותת אמיתי, שהיה לי הכבוד להיות אחד מפעיליה, לחייב את המדינה להגיש כתב אישום נגד אולמרט, נאלץ היועץ המשפטי באותה עת, מיכאל בן יאיר, להגיש את כתב האישום נגד אולמרט. לאמיתו של דבר, היו לאולמרט חששות כבדים. לראשונה בחייו הוא לא הצליח למנוע הגשת כתב אישום נגדו כפי שעלה בידו לעשות פעמים לא מעטות שבהן השתמש בשיטות נלוזות, חצה קווים אדומים וסעיפי חוק בלי להניד עפעף. אחד מחבריו הקרובים ביותר של אולמרט סיפר לי שאולמרט אמר לו ערב תחילת הדיונים במשפטו: "הפעם אכלתי אותה, כנראה שאכנס לשבת בכלא".

מי שפעל ללא לאות למענו של אולמרט היה לא אחר מאשר נאמן שפעל לסירוגין כחברו וכפרקליטו, וכל האמצעים הלא כשרים הוכשרו על-ידו. נאמן טרח לצלצל לעצמון בעת שהלה שהה בחו"ל ומשך אותו בלשון כאילו אמר לו שהוא עסק בפועל בגיוס התרומות ולא אולמרט שעסק ב"דברים הגדולים". נאמן שימש, איך לא, עד הגנה במשפטו של אולמרט ואין ספק שעדותו סייעה רבות לזיכויו. לעומת זאת, התעלם בית המשפט מעדותו של עצמון שסתר את עדותו של נאמן ואת התרשומת שערך מהשיחה ביניהם.

בעת קריאת פסק הדין נכחו באולם המשפטים חברי להקת המעודדים של אולמרט, שהבינו היטב כי אם אולמרט יורשע בדין הם לא יצאו נשכרים מכך. על קבוצה זו נמנו, בין השאר: רוני בר-און, אז עורך דין פלילי ועסקן של בית"ר ירושלים שברקורד הציבורי השלילי שלו רשום ניסיון נפל להתמנות ליועץ המשפטי של הממשלה באמצעות תרגיל מסריח בסיועו הסמוי של אולמרט; איש העסקים מוטי זיסר, אחד מאילי ההון שאולמרט סייע לחברם לשלטון; הקבלן דודיק אפל, שניסה לשחד את אולמרט בפרשת האי היווני; והעיתונאי דן מרגלית, שאצלו חל עירוב תחומים בין עיתונאי בלתי תלוי לבין חבר אישי בתקופה שלפני התפכחותו.

אולמרט יצא זכאי בדין וכך נסללה דרכו ללשכת ראש הממשלה במקום שתהיה לעבר כלא מעשיהו. בדרך ללשכה המשיך אולמרט ביתר שאת במעשי העבריינות שלו שעל חלקם הוא עומד עתה לדין. כמה שנים לאחר מכן אמר לי עצמון: "לעולם לא אסלח לנאמן על כך שמשך אותי בלשון כדי לעזור לאולמרט בכל מחיר".

אחרי שנאמן נבחר לשר המשפטים, פנתה אליו תנועת אומ"ץ בדרישה שיימנע מלעסוק בענייניהם של שלושת לקוחותיו לשעבר - אהוד אולמרט, בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. מנהל לשכתו של שר המשפטים השיב לנו כי נאמן התכוון ממילא לנהוג כך. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד.

בכינוס השנתי של חברי לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב והמרכז שנערך כעבור זמן מה באילת, השתלח השר נאמן בתקשורת, בגין טיפולה המתלהם לטעמו בפרשת הולילנד ועל השפיטה המוקדמת, כביכול, של החשודים בפרשת הולילנד. כוונתו האמיתית של נאמן היא, כמובן, להגן על שמו הרע של אולמרט שנחשב לאחד מגיבוריה של פרשת שחיתות גדולה זו וממתין עתה לשימוע אחרי שהתקבלה כבר החלטה עקרונית בפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום בפרשה זו.

נאמן לא היסס להעניק לאולמרט הנחה כאשר נמנע מלהתערב בסוגיית פרסום ספרו האוטוביוגרפי של אולמרט, שפרקים ממנו פורסמו בחודשים האחרונים בידיעות אחרונות. מאחר שבדיקת אומ"ץ העלתה שאולמרט לא טרח לבקש אישור מוקדם כנדרש מוועדת השרים המיוחדת שאמורה לדון באישור ספריהם של אישי ציבור, פנינו אל ראש הממשלה בנימין נתניהו בנדון.

בפנייה אל נתניהו נאמר בין השאר: "בימים האחרונים התעוררה סערה ציבורית בעקבות פרסום פרקים מספר חדש שמתכוון לכתוב ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. סערה זו לוותה בדברים בעל-פה שהוסיף אולמרט המעלים גם חשד לגילוי סודות מדינה בניגוד לחוק. ככל הידוע לנו, טרם הייתה פנייה של אולמרט או מי מטעמו כדי לקבל היתר כנדרש להוצאת הספר ותוכנו לא הועבר לידי ועדת שרים בנושא מתן אישור לפרסומים לאישי ציבור שאמורה לדון בנושא זה.

"לעניות דעתה של אומ"ץ קיימת בעיה בהרכבה של ועדת השרים שאמורה לדון בספרו של אולמרט אם וכאשר יוגש אישור. נראה לנו ששלושת השרים חברי הוועדה מנועים לדון במתן אישור הספר:

1. שר הביטחון אהוד ברק מככב בספר.
2. שר המשפטים ד"ר יעקב נאמן, המשמש כיו"ר הוועדה, היה בעבר פרקליטו של מר אולמרט והוא נחשב חבר קרוב שלו.
3. שר החוץ אביגדור ליברמן נחשב חבר קרוב של אולמרט.

"נודה לך באם תפעל לקביעת צוות חדש של שרים בנושא הנדון אם יהיה צורך לדון באישור הספר של אולמרט".

ראש המשלה נתניהו התחמק כדרכו מלהחליט, ואילו שר המשפטים נאמן, שמשמש כאמור כיו"ר הוועדה, לא הגיב. לפעמים מתחשק לי לכתוב את הספר הביוגרפי על נאמן עצמו. יהיו בו ללא ספק גילויים מאלפים רבים. יש לי גם שם בעל אופי משפטי לספר: "נאמן על תנאי".