בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תתעלמו רגע מדפני ליף. מחאת האוהלים החייתה את הרוח האידאליסטית בלב 'השבט הלבן' ועוררה מחדש את הקהילתיות העירונית. פעמיים כי טוב
|
הפגנה שהייתה במוצאי שבת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
רוח ההתנדבות והסיוע ההדדי ממלאת את המאהל. זה הביא ספה, זה ספרים, השלישי אוכל ושתייה. כשאחת מתושבותיו סיפרה כי היא מחפשת עבודה, ה'קהילה' נרתמה וחיש מהר נמצא החיבור המתאים | |
|
|
|
|
ענת היא לא אשת מאהלים. למעשה היא שונאת לישון באוהל - עניין של נוחות. היא גם לא תל אביבית, היא מתגוררת במודיעין עם בעלה ושלושת הילדים, מעמד ביניים טיפוסי. בסך הכול טוב לה בחיים, אך בחודש וחצי האחרונים היא קורנת במיוחד. "אני מרגישה רוח חדשה" היא מספרת לי. להפגנה במודיעין היא לקחה את הילדים, רצתה להעביר להם מהרוח המפעמת בה. מרוב התרגשות הם הגיעו מוקדם, ביחד עם פועלי הבמה. אחרי שעת המתנה ("נו אימא, מתי רוקדים צדק חברתי?") היא שבה הביתה. החינוך לאידיאלים ידחה למוצאי שבת הבא. ענת היא לא אשת שמאל קיצוני, למעשה היא בכלל לא אישה פוליטית. ספק אם היא יודעת שמות 3 שרים מהממשלה. בחייה האישיים היא עוסקת בתחום הטיפול, אך השגרה שוחקת. 'זריקת האידיאלים' שהמחאה השיבה לה החייתה אותה מחדש. ענת לא לבד. דברים דומים אני שומע מרבים נוספים שבהכללה גסה שייכים ל'שבט הלבן'. "אנחנו חשים רוח של שינוי, של תקווה", הם מספרים, "לך תדע מה יצא בסוף מהכול, אבל אם רק זכינו לזה שחודש וחצי מדברים על עניינים חברתיים במקום הדחות ב'אח הגדול' - דיינו". בל תטעו, הם לא משולי השמאל, ובוודאי לא מעוניינים בכלכלה קומוניסטית או חזרה לימי הפנקס האדום. הם בסך הכול רוצים לחיות בחברה צודקת יותר. ____ "אדם יסודו מעפר. וסופו לעפר. בנפשו יביא לחמו", כך מתחיל תיאור אפסות חיי האנוש בתפילת 'ונתנה תוקף'. במציאות המודרנית 'בנפשו יביא לחמו' מקבל מובן מעט שונה. השגרה היום-יומית ובעיקר קשיי הפרנסה גורמים לכך שהמחיר הוא ה'נפש' - או ה'רוח' - שאותה אנחנו נידונים להזניח (דברים ששמעתי מפי אלעד פרסקי). אך 'הרוח' או 'האידיאל' באדם הוא צורך מובנה שגם אם יודחק לא ייעלם. השסע המרכזי בחברה הישראלית בעשרות השנים האחרונות, נע על ציר ימין-שמאל סביב עתיד יהודה ושומרון. בעוד עיקר הגישה הסרוגה לנושא היא ממקום של אידיאל עמוק, הרי שברוב 'השבט הלבן' המציאות שונה. נכון, תמצאו בשבט את בעלי האידיאליזם ההומנסטי הלוהט, אך עבור רובו הגישה היא פרקטית מעיקרה ונובעת מרצון לשקט ומחשש דמוגרפי. אין שם לא אמונה בשלום, ולא עריגה לעלי או לשילה. לו כמות ערביי יו"ש הייתה דומה לזו של הגולן הם לא היו מהססים לשקול סיפוח. אך במציאות הנוכחית, הנטייה היא לפתרון שתי המדינות. לאור זאת, יש להעריך לעומק את משמעות המחאה שהציפה מחדש את הצד האידיאלי במי שעד עכשיו נדון להיות פרקטיקן בסכסוך המהותי במדינה. עכשיו הפרצופים הקורנים מהפסקה הקודמת מובנים הרבה יותר. את המהלך הנפלא הזה אפילו המגפון של דפני ליף לא יהרוס. _____ את נורית אני פוגש במאהל ברוטשילד. "בוא תאכל, הכנתי פנקייקים". נורית היא עולה ישנה שמתגוררת בגפה בתל אביב, משפחתה נותרה באירופה. המחאה ריגשה אותה, היא קנתה מצרכים, הביאה כלים וזה הערב השלישי שהיא מכינה פנקייקים לעוברים ולשבים. "נו, למה אתה לא אוכל? יש גם סירופ מייפל, ותגיד איך יצא!", האמת, מעולה. בעוד מאהל רוטשילד הוא הסמל הגדול של המחאה, צץ לו בשקט מאהל שדרות נורדאו המרתק. שם לא תמצאו סטלנים או חבורות דִרבוק עד הבוקר. גם חתך הגילאים מבוגר יותר. רובם אנשים עובדים מהסביבה הקרובה שנטו את אהלם בשדרה. יניב הוא אחד מיושבי מאהל נורדאו. לפני הגעתו לשדרה חייו היו ברברס. גם מחלה לא פשוטה שאיתה הוא מתמודד תרמה להחשכת עולמו. השהות במאהל החזירה את השמחה לעיניו. "יצרנו פה קהילה, רבים מהאנשים פה גרים ברדיוס של 300 מטר, אך עד כה הסתפקנו לכל היותר בהחלפת מבטים בשדרה. את מה שקורה כאן כבר אי-אפשר להשיב אחור. יצרנו קהילה". את השעות מעבירים כאן בהיכרות, בשיחות, ואפילו בהרצאות בנושאי חברה כלכלה. רוח ההתנדבות והסיוע ההדדי ממלאת את המאהל. זה הביא ספה, זה ספרים, השלישי אוכל ושתייה. כשאחת מתושבותיו סיפרה כי היא מחפשת עבודה, ה'קהילה' נרתמה וחיש מהר נמצא החיבור המתאים. ביום שישי התקיימה במאהל קבלת שבת משותפת (מוקדמת...) עם הרב אנגלמן מלווה בשירים והדלקת נרות. נמצא מי שהביא שולחנות, אחר כסאות, גם אוכל לא חסר. בעוד במגזר הסרוג, אפילו זה העירוני, ה'קהילה" היא אושייה מרכזית, הרי שבחיים האורבניים של החברה החילונית מושג זה נעלם כמעט כליל. יתרה מכך, אנשים יכולים לחיות שנים באותו בניין כמעט בלי להכיר את השכנים. המחאה החזירה לקדמת הבמה את הקהילתיות העירונית הנבנית סביב ערכים ופעילות משותפת. ציניקנים יאמרו שזה זמני, חולף כצל עובר, וה"אדם-לאדם זאב" ינצח. שיאמרו. אנחנו נקווה שזרעי הקהילתיות כאן, ולא כדי להיעלם.
|
תאריך:
|
09/09/2011
|
|
|
עודכן:
|
09/09/2011
|
|
איתמר ברתור
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קורןנאוה טבריה
|
10/09/11 18:42
|
|
פיזיקאים בישרו בתרועת גאווה כי הצליחו ללכוד אטומים של אנטי-חומר למשך 16 דקות (השיא הקודם עמד על חלקיק שנייה). לנוכח כך אפשר להעריך את עזות-המצח של המקובלים הראשונים, שכבר לפני כאלף שנה לא הסתפקו בלכידת חלקיק כזה או אחר, אלא הלכו על כל הקופה: לכידת נפש היקום כולו. את נפש זו יצקו המקובלים אל תרשים זרימה קוסמי, 'עשר הספירות', אשר יופיו, לפחות בעיניי, הוא בפרדוקס שבו: הוא 'פותר' את רזי הבריאה, אך רק מעצים את יפעת חשאיותם.
|
|
|
וכרים את הפרק של "סיינפלד" בו ג'רי ואיליין מחליטים להיות בקשר אינטימי נטול מחוייבות? אחרי שהיו ידידים, בני זוג ושוב חברים טובים, מנסים השניים לעשות את מה שגבר ואשה רוצים אבל לא מסוגלים - לשכב זה עם זו בלי כל הבולשיט מסביב. לשם כך הם מנסחים קוד התנהגות, של מותר ואסור, בשנינות הסיינפלדית המוכרת. גם אם לא ראיתם את הפרק, בטח די ברור לכם שלא הולך להם מי יודע מה. אבל מה היה קורה לו במקום ג'רי סיינפלד וג'וליה לואי-דרייפוס היינו מציבים את ג'סטין טימברלייק ומילה קוניס? הוסיפו פנימה אייפד וכמה סמארטפונים ויש לכם בראש תמונה של סצינת המפתח מתוך ידידים פלוס, קומדיה רומנטית שמאיימת לצפצף על אהבת אמת.
|
|
|
המשימה הזאת באמת לא הייתה צפויה, תודו שהופתעתם לפחות כמו לפני עשר שנים פלוס יומיים. כשישאלו אתכם איפה הייתם כשבמאסטר שף נתנו למתמודדים לבשל מנות שמזכירות להם את אמא, אתם בטח תדעו לענות תוך שנייה. הזכרון הזה יהיה צרוב בזכרונכם לפחות כמו הכוויות מדרגה ג' שגרם עמנואל שלשום לדג שלו. כן, כל זה נכון אם אתם חיים בעולם ההפך. הרי במשך שבועות ארוכים חבורת המתמודדים לא מפסיקה לספר על האימהות ועל הסבתות שלהם בכל מנה שהם רוקחים בעיניים לחות מהתרגשות ובליווי נפנופי ידיים לעצירת דמעות והצהרות אהבה מכמירות לב.
|
|
|
תשובת המדינה שהוגשה אתמול בבג"ץ בעתירה של מיכאל ספרד מארגון 'יש דין' נגד מייקל לסנס מקדומים מסמנת שפל חסר תקדים ביחסה של ממשלת נתניהו להתיישבות ביו"ש. ההחלטה מסמנת למעשה את תחילת החורבן של רוב שטחי החקלאות של היהודים ביו"ש. משק אחיה ויקבי הבוטיק הרבים נמצאים מהיום בסכנת כליון.
|
|
|
המהנדס ישראל לוי, כבן 30, לא זכה השבוע במכרז שהוציא מינהל מקרקעי ישראל, לרכישת מגרש בקריה בתל אביב, כדי לבנות עליו את המלון הגדול ביותר בארץ: לוי הציע לשלם בעד המגרש "רק" 30.22 מיליון שקל. חברת נצבא, של יעקב (קובי) מימון הציעה 440 אלף שקל יותר. לוי הפסיד בגלל הפרש של 1.5% במחיר. למעשה, ההפסד קטן יותר: אם להביא בחשבון גם את הוצאות הפיתוח הקבועות, 19.9 מיליון שקל, הרי שהפער בין שתי ההצעות הוא רק 0.8%.
|
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
מלחמת חרבות ברזל, בצד מוראותיה, חשפה לנגד עינינו מציאות הטעונה שינוי דחוף אנו חיים בעולם "פתוח", כפי שנוהגים לומר: "כל העולם הוא כפר אחד גדול"
|
|
|
הרצל חקק
נאבק למען ספרות שביסודה ערכים אנושיים זכה בפרסים רבים על הישגיו הספרותיים: פרס ראש הממשלה, פרס ברנר, עיטור ההתאחדות הבינלאומית לספרות נוער בברלין, פרס רוטרי ועוד
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|