ארי לויט מצייר בשכפטל ומזמין לגעת

"את יכולה לגעת", אומר לי ארי כשאני מתייצבת מול התמונות שלו ואני לא מחכה רגע. נוגעת.

אני מאלו שבמוזיאונים תמיד מחכה שהשומר ייעלם לרגע כדי שאוכל לגעת. העיניים לא מספיקות לי. והנה הצייר עצמו מזמין אותי לנסות.

המשך המשפט מפתיע אפילו אותי - "אפילו אם כוס קולה תישפך על התמונה לא יקרה לה כלום...", הוא אומר ואני מבקשת ממנו לא למכור לי את הציורים הנפלאים האלו כמו שמוכרים ספה עם בד שלא מתלכלך. אבל הוא מתעקש.

ארי רוצה למכור. רוצה לזכות בהכרה.

"מה אתה?", אני שואלת, והוא עונה: "צייר", אך ממהר להדגיש כי הוא גם אמן, ומאמנותו נובע גם הכשרון לצייר. עם שפכטל. ארי לויט לא לוקח מכחול ליד כשהוא רוצה להעלות על הבד תמונות של נופים או כל דבר אחר. ארי לוקח ליד שפכטל.

איך הכל התחיל זו שאלה כמעט מתבקשת, כי לויט הגיע לציור ממקום של יצירה, אבל יצירה אחרת לגמרי - עבודת בניין. כשנפגש עם הסטוקו (טיח המשמש ליציקה חיפוי ועיצוב של קירות) הבין שעם החומר הזה הוא יכול לעשות הרבה יותר מרק לחפות קירות והחל לצייר. לצייר בעזרת שפכטל וסטוקו.

לויט, יליד 1969, היגר לאוסטרליה בשנת 2002. שם למעשה פיתח את המיומנות לה קרא בהמשך הדרך "שפכטליזם". לאחר שניהל גלריה משלו בסידני, החליט לחזור לארץ, כאן הוא מנסה לפרוץ דרך ולהגיע לכמה שיותר אנשים.

הציורים שמתהווים תחת ידיו של לויט הם מרהיבים, הצבעים פורצים החוצה מהתמונה וקשה להישאר אדיש אליהם. הדמויות המופיעות בחלק מהציורים ייחודיות ביותר לסגנונו וקשה להאמין שצוירו שלא בעזרת מכחול דקיק. ללויט לא נדרשות שעות רבות לחלום על הציור שלו. הוא מצייר ישר על הבד ללא סקיצה וללא הכנה מוקדמת כלשהי.

אני אישית התחברתי לציורי הנוף שלו, ששיחה קצרה בינינו הוכיחה כי אכן כל אחד יכול לראות בהם נוף שונה לחלוטין. הציורים מעבירים תחושה שאפשר להיכנס ולטייל בהם. הם מלאי עומק, חיים ונושמים. הנופים הנשקפים מהתמונות מציעים חוויה מענגת ואינם מרמזים דבר על הטכניקה של לויט. ציורי הדגים גם הם מרשימים בצבעוניותם ובעושר שלהם.

ארי לא מסתפק בציור בלבד, ובספר שהוציא לאור - בו הוא מתאר את עבודתו-מיומנותו - הוא פורס את משנתו דרך שירים קצרים המלווים כל תמונה ותמונה. ולארי לויט יש בהחלט משנה סדורה. לדבריו, אמן הוא אדם המיומן במלאכתו. לא כל צייר הוא אמן, אלא רק אותם ציירים שלעבודתם נדרשת מיומנות. ותחת הכותרת אמנות ארי מסרב להכניס ציירים כמו ואן גוך ופיקאסו, מה שמעיד ללא ספק שלויט מרגיז לא מעט אנשים.

בימים אלו מציג ארי לויט בגלריית האכסדרה, עיריית ראשון לציון (הכרמל 20), את עבודתיו בתערוכה "מתגעגע". בתערוכה מוצג גם ספרו הראשון של לויט "אלוף אומן", שכולל אוסף ציורים ושירים.

מרענן ביותר ומומלץ מאוד.