צניחת הבורסות במפרץ כללה גם ירידה במחירי הסוקוק, איגרות החוב האיסלאמיות. האנליסטים סבורים שהירידה נבעה מירידת מחירי הנפט. התלות בשוק הנפט פירושה תלות בכלכלה העולמית, מה שסודק את התדמית של הבנקאות האיסלאמית כאי של יציבות בעולם פיננסי סוער. התדמית הזאת נפגעה השנה בהזדמנויות נוספות. חברת נדל"ן מדובאי בשם 'Nakheel' מעכבת כבר מעל חצי שנה את הנפקת הסוקוק המתוכננת וגורמת לעצבנות רבה בקרב המשקיעים. נזכיר שדובאי עמדה על סף חדלות פירעון בשנת 2009 עקב פרויקט כושל שחלקו הגדול היה אמור להיות ממומן מכספי משקיעים בסוקוק שהונפק על-ידי 'Nakheel'.

ציון דרך נוסף לבנקאות האיסלאמית היה השנה כשהבנק המרכזי בקטאר הורה לבנקים המסורתיים במדינה לסגור בתוך שנה את המחלקות האיסלאמיות. על-פי ההוראה, הבנקים רשאים למכור את המחלקות למוסדות איסלאמיים. הבנק המרכזי ציין שהמימון האיסלאמי נתון לסיכונים יותר מענפים פיננסיים מסורתיים. אחד הנימוקים להחלטה היה החשש כי קיום מחלקות איסלאמיות בבנקים מסורתיים גורם לתחרות שבה לבנקים האיסלאמיים קשה לעמוד. את הנימוקים האלה כנראה לא שמעו במצרים שבה סיסמת האחים המוסלמים "האיסלאם הוא הפתרון" זוכה לפופולריות רבתי.

דוח הבנק העולמי מסביר היטב את הרקע הכלכלי ל"אביב הערבי" המהפכני שהיה מסימני השנה החולפת וימשיך ללוות גם את השנה הבאה. כשבשאר אסד ירש מאביו את השלטון בסוריה הוא הבין היטב שכדי לשרוד יש לטפל בכלכלה. למדיניות החדשה הוא קרא "כלכלת שוק חברתית". אסד לא המציא את השיטה הסמי-קפיטליסטית שבה הנכסים המופרטים נמצאים בידי השליטים ומקורביהם. מדינות המפרץ מתנהלות כך מאז ומתמיד. בשנים האחרונות התנהל המזרח התיכון כולו לפי המודל הזה. סאדאת אימץ את השיטה במצרים עוד בשנות ה-70 ומובארק המשיך אותו. גם באירן שולט קפיטליזם של מקורבים ואחמדינג'אד הוא מנציגיו הבולטים.

ל"כלכלת שוק חברתית" יש אכן ביצועים משופרים אך היא לא מחלחלת למטה ורוב האוכלוסיה לא נהנית מפירותיה. 18% מהאוכלוסיה המצרית חיה מתחת לקו העוני במצרים טרום ההפיכה. במגזר הכפרי מספר העניים הגיע אף ל-40%. בסוריה השיעור נאמד בכ-33%.

קפיטליזם של מקורבים מוליד שחיתות. שוחד, העלמת מסים וגניבות עלו לכלכלת מצרים לפי הערכות שונות כ-6.4 מיליארד דולר בשנה. שילוב העוני והשחיתות מצית לבסוף מהפכות. לאזרחים רעבים אין מה להפסיד. אך המהפכות לא פותרות דבר כי אינן מטפלות בבעיות היסוד של החברה הערבית. חברה שבה יש המוני צעירים חסרי תעסוקה, חברה שבה אין מעמד ביניים, חברה שבה תקציבי ממשלות קטנים מתקציב תאגיד מערבי מצוי, תמשיך לייצר עוני ושחיתות.

בעוד הבורסות במפרץ הפרסי צונחות, בורסת התירוצים נהנית מפריחה. בין האשמים נמצאו השמש הקופחת וצום הרמדאן, אך היו במפרץ גם קולות שדרשו להפסיק להסתמך על שוק הנפט. תעשיית הנפט מכניסה למדינות המפרץ 75% מהכנסות היצוא ו-85% מהכנסות ממסים. להערכת האנליסטים, ערב הסעודית לא תהיה מסוגלת לממן את תוכניות הרווחה שלה אם מחירי הנפט ירדו מתחת ל-85 דולר לחבית. ובינתיים, המשבר העולמי גורם להוזלה במחירי הזהב השחור. אופ"ק הוריד לאחרונה את תחזית הביקושים לנפט לשנים 2012-2011.

אך תעשיית הנפט במדינות מוסלמיות תלויה לא רק בביקושים. אחד הגורמים לקיפאון בתעשיית הנפט האירנית הוא בריחת הידע המערבי כתוצאה מהסנקציות. גם במדינות ערב לא מסתדרים ללא סיוע מערבי. שיעור ההשתתפות של גופים מערביים בתעשיית הנפט בעומאן מגיע ל-70%, באיחוד הנסיכויות ובכווית ל-49%, בקטאר ל-25%. בערב הסעודית סטטיסטיקה זו חסרה משום שהחוק אוסר על רישום בעלות זרה על עסקים, ולמשקיעים מחו"ל מותר רק להיות שותפים בקרנות מקומיות או לסחור באיגרות חוב.

כשלא פותרים את בעיות היסוד מנסים לשחד את האוכלוסיה הרעבה. אך זה כנראה לא עובד. תקציב המועצה הצבאית השולטת במצרים כולל מיליארדים רבים לטובת פרויקטים חברתיים. כדי לממן אותם שלח השלטון את ידו גם ברזרבות המט"ח. כתוצאה מכך דירוג האשראי של מצרים ירד והיא הוכרזה כמדינה בעלת סיכון כלכלי גבוה, מה שמגביל את יכולתו של הממשל ללוות כספים בשוקי העולם. הגירעון המסחרי עלה לכ-11%. שר האוצר חאזם ביבלאווי, הכריז לאחרונה כי הסוגיות החברתיות תקודמנה גם על חשבון הצמיחה.

גם אירן מחפשת שקט. בשנת תשע"א העביר אחמדינג'אד רפורמה בסובסידיות שמטרתה לבטל את סבסוד הדלק במדינה, ומחצית מהסכום שייחסך, כ-30 מיליארד דולר, להעביר לתשלום קצבאות לאלה שחיים מתחת לקו העוני. אך השלטון באירן אינו עומד בנטל ההעברות ונאלץ להדפיס עוד ועוד כסף, מה שגורם לאינפלציה רבתי. קצב האינפלציה השנתי באוגוסט הגיע ל-17.2%. את מה שקרה מבטא היטב מכתב מעקרת בית לאחמדינג'אד:

"אדוני הנשיא, ההתייקרויות שברו את גבם של האזרחים. סברתי שלאחר מימוש הרפורמה יהפוך שולחן האוכל למגוון יותר, אך כיום אני רואה שהוא נהיה ריק יותר מיום ליום. איני יכולה עוד לשים עליו בשר, כיוון שאין לי יכולת לקנות אותו. עכשיו אנחנו צריכים להתרגל לא לשתות גם חלב".

בעוד שרמת החיים יורדת, האבטלה גואה ורבים באירן מצאו מקור פרנסה חלופי - סוחרים בכליותיהם. וכיצד השלטון באירן מתמודד עם המשבר? מעבירים עוד רפורמה קוסמטית המשמיטה ארבעה אפסים מהמטבע הלאומי כדי להתמודד עם האינפלציה. ולבסוף מחליטים פשוט לא לפרסם את הנתונים הכלכליים.

צעדי מנע חברתיים בסוריה לא הניבו בינתיים תוצאות והמרי העממי נמשך במלוא העוצמה. איש אינו יודע כיצד זה יסתיים אך אפשר להעריך שאם המהומות יימשכו, זה יהרוס את הכלכלה המקומית, והברית בין הצמרת העלאווית לבין האליטה הסונית העסקית - הבסיס ליציבות השלטונית במדינה - תתערער. אם זה יקרה, ספק אם ניתן יהיה עוד למנוע את קריסת משטרו של אסד.

במדינות המפרץ כנראה הצליחו לעת עתה להשתיק את רוחות המהפכה אך המצב רחוק מלהיות רגוע. מאות מיליארדים שהושקעו בתוכניות רווחה גרמו לפרץ אינפלציה. קצב ההתייקרות השנתית בערב הסעודית עמד על 4.8% נכון לחודש האוגוסט. ביולי נרשם קצב האינפלציה הגבוה ביותר בממלכה מאז שנת 2008. הסעיף החברתי ביותר, "מזון ושירותים", שלמענו שליטי המפרץ מעבירים כספים רבים כל כך, היה בין התורמים העיקריים לאינפלציה. בחודש יולי המדד הזה נע בין 3.9% בערב הסעודית ל-6.1% בדובאי.

האינפלציה הגואה במפרץ יחד עם האטה בצמיחה הנובעת גם מהמשבר הפיננסי בעולם גרמו גם להתרסקות המסחר בבורסות. תחילה דובר על יולי שחור בשוק ההון, אחר כך על קיץ שחור ובינתיים ספטמבר נשאר שחור לא פחות. הבורסה הסעודית צנחה באוגוסט ב-16 מיליארד דולר. צניחה דומה נרשמה גם באבו-דאבי. בכווית ובדובאי הצניחה הסתכמה "רק" ב-3.2 מיליארד. הבורסות הקטנות של בחריין ועומאן הסתפקו בצניחה "זניחה" של 0.4 ו-0.9 מיליארד דולר בהתאמה.