הפרטת מערכת המשפט - פגיעה בזכות היסוד למשפט הוגן הניסיון הממשלתי להפרטת בתי הסוהר נבלם בפסק דין אמיץ של בית המשפט העליון, בו נקבע כי לא הכול ניתן להפרטה משום שבכך מתנערת הממשלה מחובותיה ונוצר פוטנציאל לפגיעה בזכויות הפרט. למרבה הצער נראה כי הממשלה והכנסת לא הפנימו את התובנה שיש שירותים ויש חובות של השלטון שאין להפריטם. למרות שהייתה נושא מרכזי בהפגנות האוהלים, לא קיבלה ההפרטה ביטוי הולם בוועדת הריכוזיות ובוועדת טרכטנברג.
בימים אלה ממשיך שר המשפטים,
יעקב נאמן, לקדם את
הפרטת המערכת השיפוטית ולהעבירה לידיים פרטיות. היוזמה מהווה צעד נוסף במסעו לשחיקת מערכת המשפט, ביחד עם יוזמתו לפיצול מוסד היועץ המשפטי, הקטנת סמכויותיו של היועץ, שינוי הליכי בחירת נשיא ביהמ"ש העליון, פיטורי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה והכול לאור הצהרתו שהיה מעדיף כי דין התורה יחליף את משפט המדינה. כל המהלכים מתאימים לדוקטרינה של ראש הממשלה ושל נאמן לפיה השוק הפרטי יעשה הכול טוב יותר מן המדינה, גם בנושאים שהמדינה אחראית עליהם ולשמם בעצם היא קיימת, כמו בריאות, רווחה, אכיפה ומשפט.
שרי משפטים קודמים פעלו לשיפור המערכת השיפוטית בהוספת תקנים ותקציבים ובייעול המערכת. בישראל בה עומס התיקים לשופט הינו בלתי סביר, מציע שר המשפטים, במקום להוסיף 50 תקנים לשנה במשך חמש השנים הבאות, לאכוף בוררות חובה אצל עורכי דין פרטיים במקום דיון בבית המשפט. הדבר כמובן לא יזיק למשרד עוה"ד ממנו בא ואליו אולי יחזור, כמו בקדנציות הקודמות.
מדובר בהצעה הנותנת בידי השר, שאינו משולל ניגודי עניינים, סמכויות למינוי הבוררים ללא כל גוף שיפקח על בחירתם או על התנהלותם. מעורכי הדין שיהפכו זמנית לשופטים אין דרישה ממשית להעדר ניגודי עניינים, וכבר אמר עו"ד בכיר:" גם אם אמצא מחובק עם הצד שכנגד, לא אפסול את עצמי". נאמן יודע לאיזו אוכלוסיה הוא שייך, ולכן ההצעה פוסלת מראש אנשי אקדמיה, עובדי מדינה או שופטים לשעבר; רק עו"ד פרטיים יזכו במתנה.
והאזרחים? הם ישלמו את מחיר ההפרטה שעל-פי נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר
מאיר שמגר: " תפגע פגיעה חמורה במושגי יסוד ערכיים במדינה", ועל-פי בכירי משפט אחרים היא "ניסיון ממשלתי לקנות שירותי שיפוט בזול", "מדובר בהפרטת מערכת השיפוט בישראל", ו"בוררות חובה איננה בוררות ואיננה משפט".
חשוב לציין כי מעבר לפגיעה בזכות הייסוד למשפט הוגן,הליכי הערעור על פסקי הבוררים והקמת מערכות תמיכה ופיקוח יעלו בסופו של דבר לאוצר המדינה יותר מתוספת התקנים הנדרשת, וללא פיקוח הולם מדובר בהונאה רבתי, אך אליבא דשר נאמן, אין כנראה מחיר יקר מדי לקידוש ההפרטה.
הפרטת הגנים הלאומיים - הפיכת המורשת לפעילות פוליטית
הפרטה נוספת, שלא זכתה למקומה הראוי בתקשורת ועברה בקריאה טרומית בכנסת בהיעלם מן העין הציבורית, עוסקת
בהעברת הגנים הלאומיים לידיים פרטיות, תוך פגיעה ממשית באינטרס הציבורי. ההצעה הועלתה כבר בעבר בכנסת ה-16, ה-17 וה-18 , אך בעלי העניין אינם מתייאשים וממשיכים לקדמה. מדובר בתיקון לחוק, לפיו יוכל השר להגנת הסביבה להעביר למשך עשרים שנה גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה לא רק לידי רשויות מקומיות, אלא גם לידי תאגידים פרטיים.
עמותות מסוג זה קיימות כבר בארץ, ורבות מהן ממומנות על-ידי בעלי הון זרים, חלקם בעלי בתי הימורים, חלקם אוליגרכים אחרים ולכולם אג'נדה משלהם. סביר כי בעקבות החוק החדש, אם יאושר, ינוהלו חלק מן האתרים הלאומיים לשם קידום מטרות פוליטיות, כמו עמותת אלעד הפועלת לייהוד מזרח ירושלים וקיבלה ללא פיקוח ועוד לפני החוק המוצע את ניהול הגן הלאומי בעיר דוד. אתרים אחרים ינוהלו להשאת הרווח של היזמים על חשבון אזרחי המדינה (גם תאגידים שלא למטרות רווח יכולים להרוויח, והרבה). ברור כי אפשרויות הכניסה של אזרחי המדינה לאתרי הלאום תצטמצמנה או תהיינה יקרות יותר וההשקעות בשימור ובפיתוח תפחתנה.
חמור מכך; כל נושא הכרת הארץ, בילוי בטבע, לימוד המורשת יתנוון או יהפוך לפעילות פוליטית מוכוונת על-ידי מפעילי האתר. חובה על אוהבי הטבע, אוהבי המורשת, מי שקשור לאתרי הנצחה וכל החושב שיש גבול להפרטת הרכוש הציבורי, להתנגד להצעה.
אם ימשיכו הממשלה והכנסת בקידום הצעות אלה, יהיה שוב בית המשפט העליון המעוז האחרון לשמירה על זכויותינו, ואז תהיה עילה נוספת לנאמן, ולשאר המעוניינים בהחלשת מערכת המשפט, ליזום חקיקה שתגביל את סמכויותיו. אולי זו מטרתם.
