על נשים ואוסטאופורוזיס

אוסטאופורוזיס היא הפרעה שלדית, המתאפיינת בפגיעה בחוזק העצם, המעלה את הסיכון לשברים והינה אחד הגורמים העיקריים לפגיעה באיכות החיים בגיל המבוגר.

המילה אוסטאופורוזיס לקוחה מהשפה היוונית, ופירושה: עצם מחוררת ("אוסטאו" - עצם, "פורוזיס" - מחוררת).

אחת מתוך שתי נשים מגיל 50, תחווה שבר אוסטאופורוטי במהלך חייה. הופעת שבר מעלה את הסיכון לשבר נוסף כבר בשנה שאחרי השבר הראשון.

השבר האוסטאופורוטי החמור ביותר, הינו שבר בצוואר הירך. זהו השבר המגביל ביותר ובעל השלכות קשות על ניידות ועצמאות בשגרת החיים. 1 מתוך 5 נשים עם שבר בצוואר הירך מעל גיל 65, מתות בשנה הראשונה שלאחר הופעת השבר.

אוסטאופורוזיס לא מתבטאת בתסמינים חיצוניים עד שמופיע שבר.
לפעילות הגופנית יתרונות נוספים כגון: שיפור גמישות, כוח שרירים ושיווי משקל, שיכולים לתרום למניעת נפילות, שיכולות להיות מקרים מאוד שכיחים במידה ולא נוקטים בפעילות מנע.

• נשים לבנות נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות באוסטאופורוזיס לעומת נשים שחורות. הבדלים אלו נובעים ככל הנראה מנטיות גנטיות;

• נשים רזות נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות באוסטאופורוזיס, כיוון שבקרב נשים אלו יש פחות רקמת שומן, המסוגלת לייצר אסטרון, שהוא תחליף לאסטרוגן המופרש מהשחלות בגיל הפוריות, ולפיכך הגוף אינו מסוגל לפצות את עצמו על החסר ההורמונלי, ועם הפיחות ההורמונלי, חלה הידרדרות במסת העצם;

• הוכח שלבנות לאימהות שלקו באוסטאופורוזיס, סיכוי גבוה יותר ללקות אף הן במחלה, לעומת בנות אשר האימהות שלהן לא לקו באוסטאופורוזיס. ההבדלים בין שתי הקבוצות, נובעים כנראה מנטיות גנטיות, המשפיעות בעיקר על מסת העצם המרבית;

• איזון הורמונלי תקין. כפי שכבר הוזכר, לאסטרוגן חשיבות רבה בבניית העצם בגופנו. הפרעות במחזור הווסת, הנובעות מרמת אסטרוגן נמוכה, בעיקר בתקופה שבה נבנית העצם, עלולות לתת את אותותיהן בגיל מאוחר יותר;

• דיאטה דלת סידן: לסידן חשיבות בבניית עצם תקינה. נשים ונערות שנמנעו מטעמי דיאטה או מסיבות רפואיות אחרות, מאכילת מזון עתיר סידן, חשופות יותר למחלה;

• פעילות גופנית סדירה, חשובה לבניית מסת עצם ולשמירתה. פעילות גופנית, בעיקר פעילות נגד התנגדות, חשובה לבניית עצם תקינה, ולא פחות מכך, לשמירה על מסה זו. נשים הממעטות בפעילות גופנית, חשופות לאוסטאופורוזיס;

• בלות מוקדמת, טבעית או כירורגית, בלא טיפול הורמונלי חלופי, מגבירה מאוד את הסיכון לחלות באוסטאופורוזיס. כאשר חדלה השחלה מלתפקד בגיל צעיר - באופן טבעי או בעקבות כריתת השחלות בניתוח או עקב טיפולים אחרים, הפוגעים בתפקוד השחלה, כגון טיפולים כימיים או קרינתיים - מתחיל תהליך איבוד מסת העצם להתגבר בגיל צעיר יותר, ועימו הסיכון להגיע למסת עצם נמוכה ביותר בגיל צעיר יחסית;

• עישון ושתיית אלכוהול וקפאין מוגברים, קשורים בסיכון גבוה יותר לחלות באוסטאופורוזיס.

צפיפות עצם היא המדד העיקרי לחוזק העצם. ככל שצפיפות העצם נמוכה יותר, כך הסיכון לשברים רב יותר. צפיפות העצם מתפתחת בתקופת הצמיחה ומגיעה לשיא בגילאים 25-20. הצפיפות יורדת עם הגיל ותהליך הירידה מושפע מגורמים שונים ובהם: תורשה, תזונה, מידת הפעילות הגופנית, עישון, מחלות ותרופות שונות. מסת העצם המרבית משתנה מאישה לאישה. יש נשים המגיעות למסת עצם מרבית גדולה, ויש המגיעות למסת עצם נמוכה.

פעילות גופנית מותאמת לגיל וליכולת, הוכיחה בכל קבוצות הגיל את השפעתה החיובית על צבירת מסת עצם. במקביל, יש לפעילות גופנית תרומה בשמירת משקל גוף תקין.

הרגלי תזונה מוטעים, יכולים למנוע צבירת עצם מקסימלית או לזרז איבוד עצם במגוון מצבים.

לעצם כמה תפקידים: התפקיד המכני - כעוגן לחיבור השרירים אשר מאפשר את התנועה וההגנתי הודות לקשיות העצם. אך יש לה תפקיד קצת פחות מוכר והוא התפקיד המטבולי. העצם היא רקמה חיה אשר עקב הרכבה, יכולה לשמש לגוף כמאגר של סידן וזרחן.
חוסר תזונתי כרוני בסידן, הינו קריטי בתקופות חיים בהן מתקיימים תהליכי גדילה מואצים ובתקופות בהן יש דרישות מוגברות לסידן.

נשים הן קבוצת סיכון המועדת לחלות באוסטאופורוזיס מכמה סיבות:

• מסת עצם שיא בנשים הינה מלכתחילה נמוכה ב-25% מזו של גברים;

• נשים נחשפות יותר לתקופות של דרישות מוגברות לסידן - בתקופות של הריון והנקה;

• נשים עוברות שינוי הורמונלי דרסטי שאינו מצוי אצל הגברים ומוביל ישירות לאובדן מסיבי של מסת עצם;

• נשים צורכות פחות קלוריות ולכן צריכת הסידן שלהן יותר נמוכה.

המזון הינו המקור המועדף לסידן, היות שבתפריט מגוון, ישנם רכיבים תזונתיים החשובים לבריאות העצם ומשפיעים על מערך הסידן בגוף כגון: ויטמין D, זרחן, מגנזיום, פלואור וחלבון. יש לשאוף לשמור על משקל גוף תקין בעזרת קיום פעילות גופנית ואכילה נכונה.

פעילות גופנית, הן שגרתית והן יזומה, גורמת להגדלת צפיפות העצם, וסבורים שהיא אף ממתנת את קצב ירידתה בגיל המבוגר.

צריכת חלבונים ואנרגיה במזון, חיונית למבנה התקין של העצם.
הרכב עצמות השלד תלוי באספקה קבועה של אנרגיה ושל כל רכיבי התזונה שהחשובים שבהם הם: חלבונים, סידן, זרחן, מגנזיום.

דיאטה מתאימה, פעילות גופנית סדירה והימנעות מעישון, משתיית אלכוהול וקפאין מוגברים - עשויים במקרים מסוימים, לעצור את האובדן המואץ של מסת העצם.