משחר הקמתה עומדת ישראל בחזית מול אויב, המתמיד בניסיונותיו להשמדתה. כך שמכל תקרית/קרב ואו מלחמה של ממש, מתחייב להפיק את לקחיהם במימוש "עיקרון ההישרדות", הקובע: כי הימנעות מהפקת לקחי נפילתם של חיילים ואזרחים במלחמה
הנה עבירה מוסרית, ופגע ניהולי - המסייעים (בלי דעת) בהווה ובעתיד, לפגיעה באזרחים, ולנפילתם של לוחמים בקרב.
הראייה כי עסקת "ג'יבריל", הביאה להגברת הטרור, ממש חייבה להפיק את לקחיה - באופן שישפיע מהותית על מהלכי ותנאי עסקת "טננבאום". ומשכך לא נעשה, פעלה המערכת באותו תוואי שכולו
"סחר מכר" בעסקת רגב/גולדווסר הי"ד כמבוא לעסקת שליט - וכעדות להתעלמות מהפקת לקחיהם. לא כל שכן רציפותם, מהווה הוכחה להבנה בחסר של קברניטי הביטחון בתורת המלחמה. המציינת כי זולת מקרים יוצאי דופן בהיסטוריה (אחד מהם הושג בחיסול הטרור בעזה 71/72), משיג הטרור את מטרותיו מעצם הישרדותו.
משתמע מזה, כי בשחרורם של 1,000 רוצחים, כהמשך לשלש עסקות קודמות, בעוד שמעל כל במה בפלשתין מוצהר על המשך המאבק - מעצימה ישראל במו ידיה את ממדי האיום על עצמה. ללמדך: כי בעסקת שליט, חרגה הממשלה העכשווית כמו קודמותיה: מכללי מנהל וניהול תקין, מאמות מידה מוסריות, ובהפרת חובתה להגן על אזרחי המדינה. מה שהותיר לנו מתנגדי העסקה, את האפשרות לביטול מתכונתה באמצעות הפניה לבג"ץ.
שם נוכח פניהם של אבירי המוסר החוק והצדק, פרסנו את אותם חריגים. בתמימות הנסמכת על אמונה: ביכולתם של שופטי בג"ץ להפנים כי הסכמתם לעסקת שליט, מעניקה תוקף משפטי לאותם נורמות פסולות ומזיקות - כמשתקף לאחר עסקות ג'יבריל, טננבאום, ועסקת רגב/גולדווסר הי"ד. בנוסף לזה הנחנו כי גם שופטי בג"ץ, מודעים למסקנות ולהמלצות של וועדת שמגר. וכמוצהר, אמורות לאחר השלמתה של עסקת שליט!!! להתקבל כהליך מחייב.
הגם שתכניו סותרים אחת לאחת את מתכונת עסקת שליט, וממלא מהווים אסמכתא מוסרית, ניהולית ומשפטית לפסילתה.
לא נפקד בטיעונינו חלקו של
שמעון פרס בהליך הקלוקל. שם בתוואי פעולותיו בעסקה, הפר ברגל גסה את הנגזר מחוק החנינה, במהופך מחובתו לבחון כל בקשת חנינה במיטב האפשרי. אחרון הטיעונים: מוקד בראשי מערכות הביטחון שתמיכתם בעסקה (כמו שלילתה בעבר), האפילה על חובתם להעמיד בפני השרים - את החלופות להשגת המטרה, לעלויותיהם, וליכולת הארגון לקזז השפעות לוואי, ותו לא. מעבר לכך עומדת התמיכה / ואו שלילתה, לחזקתם הבלעדית של שרי הממשלה.
אפשר וניתן היה לקבל את אשרור העסקה בידי בג"ץ, כמעידה חד פעמית - אלמלא ישבו אותם שופטים, ארבע פעמים לדון ולפסוק באותה סוגיה. בדומה, היינו מוכנים להסכין לביצוע העסקה, אלא שזה מכבר עמדנו על כשלי הממשלות לדורותיהם (בכל הרכב פוליטי) בעת מלחמה / ואו חטיפה - המשתקף בהקמתם בקביעות של וועדות חקירה, ובהפיכת כל בית בישראל כמטרה לפיגוע. ואם לא די בשתיים הללו: הוכיחו נבחרנו המכהנים בכנסת, את אפסות השפעתם לעצירת הכשלים בעסקות הקודמות, בתואם לשתיקתם הרועמת במהלכיה של עסקת שליט. מה שמשקף ומעיד: כי שלש הרשויות (השופטת, המחוקקת, והמבצעת) אינם מתפקדות כיאות (בלשון המעטה) - מבוא, לקריסת המשטר הדמוקרטי בישראל.
על כן, לאור חולשתם של המערכות, ולאחר שפעלה לשחרר את "הילד" של כולנו -
חייבת "כל אם עבריה" להביא לקיבועה של העסקה, כ"אירוע מכונן". משמע: לפעול באותה מידה של נחישות, כדי להניע את הממסד הלאומי על כל זרועותיו - לבצע חשבון נפש אמיתי ותורם, תחילתו בקביעת אסטרטגיה לחיסול הטרור, וסופו בשדרוג המערכות הלאומיות והפעלתם במיטב.
