קבוצת דיירים
1 חברה במשותף כדי לבצע בדק בית בדירותיהם, בעקבות חשש לליקויי בניה ואי התאמות, ולשם כך שכרה את שירותיו של מומחה
2. המומחה בדק את הדירות ומצא כי נזקם של הדיירים גדול מהערכותיהם הראשוניות, וכי יש בדירותיהם אי-התאמות רבות לתקנים, לתקנות, למפרט.
לאור זאת, המליץ המומחה כי יפנו ביחד עם חוות הדעת לקבלת ייעוץ משפטי, אצל עו"ד העוסק בתחום, והדיירים אכן פנו למשרד עורכי דין
3. תוך זמן קצר מעת המינוי, הבין עורך הדין של הדיירים כי הדרך למיצוי זכויותיהם של הדיירים היא אחת - הגשת תביעה נגד החברה הקבלנית, עמה חתומים הדיירים על חוזי-מכר
4.
הוגשה תביעה אשר התנהלה בבית משפט השלום בחיפה; התיקים אוחדו לתיק תביעה, וכך נוצר מצב שלמרות שההיקף הכולל של התביעה עבר את הרף הנתון לבית משפט שלום, התנהלו הדיונים בבית משפט השלום בחיפה אצל שופט שלום
5. מול בית המשפט ניצבו שתי חוות דעת: האחת של מומחה התובעים, והשניה - חוות דעת נגדית - של החברה הקבלנית
6.
הפער בין חוות הדעת היה רב, כי מומחה החברה שלל קיומם של הליקויים הנטענים אחד לאחד, ואת אלו שלא שלל - העריך בסכומים סמליים. במצב דברים זה, מינה בית המשפט את המהנדס י"ד
7 כמומחה מטעם בית המשפט כדי שישמש זרועו הארוכה ויבדוק את דירות התובעים לאורן של חוות הדעת המקצועיות של הצדדים, וכך היה.
אלא שמומחה בית המשפט, מטעמים שעמו, הלך בדרכו של מומחה החברה הקבלנית וביטל אחד לאחד את כל הליקויים הנטענים ע"י מומחה התובעים, וכאשר נאלץ לאשר קיומו של ליקוי - נקט בפתרונות חלקיים לפתרונו; בעניין ליקויי הריצוף, הודה מומחה בית המשפט כי הריצוף רווי חורים וכתמים ואינו ראוי, אך במקום לקבוע מהי העלות להחליפו - נקט בפתרון נחות וזול, והוא, כיסויו בלינולאום... והמחיר - בהתאם. לא סייעו לדיירים פעולות שננקטו ע"י בא-כוחם - הגשת שאלות הבהרה וחקירת המומחה, אשר דבק בגרסתו השגויה כנאחז בקרנות המזבח.
בית המשפט הנכבד, לא ניסה כלל לברר בפסק דינו מי מהמומחים צודק בגרסתו, אלא קיבל את מסקנותיו של מומחה בית המשפט כאילו היו בגדר הלכה מסיני ואימצן בפסקי דינו מבלי לסטות מהן. הדיירים הופתעו לקבל פסקי דין הכוללים שלילת עיקר טענותיהם וקבלת הגרסה של החברה הקבלנית הנתבעת.
והשאלה היא - מי כאן כשל?
הדיירים - שהגישו תביעה מוצדקת, ובכך גם תרמו מעט לאכיפת חוקי הבניה מקום בו כשלו רשויות התכנון?!. עורך הדין מטעם הדיירים - שניהל את התביעה לכל אורכה, גם בתנאים קשים, ולא רפו ידיו למרות גישת בית המשפט והמומחה מטעמו?!. מומחה התובעים, אשר הגיש חוות דעת "מנופחות", "שגויות", "כדי לאפשר לתובעים לעשות עושר ולא במשפט", כטענת הנתבעים?!
לא. מי שהתרשל במקרה זה, שלמרבה הצער הוא אירוע שכיח - זהו כבודו של בית המשפט.
על אשר היה חייב למנות מומחים ראויים מטעמו. על אשר היה חייב להיות קשוב גם לטענות מומחה התביעה - דבר שלא קרה. על אשר היה חייב להתייחס לחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש בביקורתיות, ולא לקבלן כזה ראה וקדש. על אשר היה עליו להתעמק בסוגיות שהועלו בפניו ולפסוק לאור בחינתן המדוקדקת - דבר שלא קרה.
כך היה מסתיים האירוע, לו לא היה מוגש ערעור על פסק הדין, אך בפועל ולמעשה, תוך התייעצות מקצועית בין מומחה התובעים ובא כוחם, הוחלט על הגשת ערעור.
בפסק הדין של הערעור
8 - נפסק כי חוות דעתו של מומחה התובעים עדיפה על חוות דעתו של מומחה בית המשפט, וזאת למרות שמומחה התובעים לא העיד אלא רק כתב את חוות דעתו. התובעים באו אל שלהם וזכו בפיצויים כספיים ראויים, ופסק דין זה מהווה אבן יסוד בתביעות ליקויי בניה.