אם
ענת קם הייתה מתנחלת, שמשרתת בפיקוד מרכז או דרום והייתה חושפת מסמכים סודיים שמראים שהצבא מפר את הוראות בג"צ בנושא פינוי מאחזים או הגנה על האוכלוסיה היהודית בשטחי יש"ע, אם את המסמכים הייתה מדליפה לאחד מכתבי "מקור ראשון" שהיה מפרסם תחקיר של כתבה, או שתיים או יותר, שהיה מקבל מינוף לא קטן, סך הכול, מדובר בהפרת הוראת בג"צ על-ידי קציני צה"ל בכירים, מישהו באמת חושב שהייתה מקבלת את העונש שקבלה?
שלא יהיה ספק, אני לא קונה לא את המניעים הנאצלים שמנסים להדביק לה, קודם אביה ואחר כך ארגוני ואנשי שמאל למיניהם, אני גם לא קונה את הטענה שסתם כך התנהגה בטיפשות. המהלך היה מתוכנן, לאורך זמן, והיו לענת קם הרבה מאד רגעים בהם יכלה לעצור את שעשתה. אבל קם היא לא מפלצת, לא מרגלת וגם לא בוגדת, היא פשוט חיילת אינטרסנטית שעברה על הוראות הצבא בתחום ביטחון שדה. מעשיה חמורים יותר מאשר ההפרה השכיחה של ההוראות והנהלים בתחום ביטחון השדה, אבל היחס התקשורתי שקיבלה לא הוגן, וכך גם היחס שקבלה ממערכת המשפט.
הדבר החל באיסור הפרסום שליווה את הפרשה בראשיתה. נראה שמערכת המשפט הישראלית מייצרת איסורים כאלו לא כדי למנוע פגיעה בחקירה או פגיעה בנאשם, אלא דווקא כדי להעצים את הדרמה התקשורתית ולהפוך את הנאשם בפוטנציה לעבריין צמרת חשאי, ממש כפי שהיה בפרשת קם וכפי שהיה בפרשת המעטפות של אולמרט, שגם עתה, מעל שלוש שנים לאחר שנחשפה, ובעטיה התפטר ראש ממשלה בישראל, לא הצדיקה את הרעש שיצרה.
הצנזורה יכולה הייתה למנוע את פרסום כתבותיו של
אורי בלאו, למשל, במקום להפוך גם אותו לאויב המדינה. מה שעשה ומה שעשתה קם אינם מעשים תקינים ובוודאי אינם על-פי נוגדים את החוק הכתוב ואת רוח החוק, שניהם צריכים להיענש. ועדיין, הם רחוקים מעמוד הקלון שמנסים לקשור אותם אליו. ענת קם מסרה את המסמכים שהוציאה לעיתונאי ישראלי, שפרסם את המידע בהם קבל עם ועולם, מבלי שהתערבה בדבר הצנזורה. קם לא מרגלת ואפילו לא מסרה את המסמכים לתקשורת הזרה. היא לא גיבורה, אבל גם לא בוגדת.
העונש שהוטל על ענת קם בלתי מידתי וחמור מדי. "ענת קם המתנחלת "לא הייתה נענשת בחומרה הזו ואף הייתה זוכה להפגנות תמיכה והצהרות תמיכה מפי רבנים, ממש כפי שזוכים להם חיילים הנוטשים טקס בו שרות חיילות או מצטלמים עם דגל הקורא לסירוב פקודה במהלך טקס צבאי. אבל קם הביכה את הצבא מבלי לסייע למועצת יש"ע, אולי הגוף היחיד שיכול לכופף את רצונו של הצבא.
התנהלות מתוקנת של מקרה ענת קם הייתה מתחילה בכך שלא היה מוטל צו איסור פרסום והפרשה לא הייתה מתנפחת אל מעבר לממדיה האמתיים. הפרשה גם לא הייתה מסתיימת בעונש כה כבד, על בחורה שברור שלא תחזור על אותה העבירה. האלמנט החינוכי שמנסה התביעה להעביר הגיוני, באשר היא התביעה, הוא אף ראוי בשל הפרסום, החריגות והבולטות של הפרשה, אך לא מצדיק עונש כה כבד.
התנהלות מתוקנת הייתה מכלילה את התועלת שהייתה בחשיפת המידע על הפרות הוראות בג"צ מטעם צה"ל. אך כנראה שדווקא כאן נקמנותם של אלו שקלונם נחשף הוביל להחמרת העונש. ישנם אלו שכשנחשפו לא יוותרו. מקבילה לענת קם הוא מקרה וענונו, גם הוא לא גיבור, וגם הוא עובר מסכת התעללות מיותרת לאחר שביו.
השמאל הישראלי המאמץ את קם ואת וענונו כגיבורים עושה טעות. השניים הללו אינם גיבורים, אינם אידאולוגים. אלו שני פושעים. אך מערכת הביטחון ומערכת המשפט הישראלית ההופכת אותם לגדולי הבוגדים גם היא חוטאת ומפריזה בעונשם.
