אונסק"ו, ארגון האו"ם לחינוך מדע ותרבות, הוא אחד מארגוני האו"ם המעטים, שאילו התמקד בעבודתו המקצועית ולא הניח לפוליטיקה לאכול כל חלקה טובה בו ולאבד בשל כך מסמכותו, מכוחו ומיוקרתו, היה ודאי ממלא, במימומן של ארצות המערב העשירות, רבים מצרכי האוכלוסיות של המדינות העניות בעולם המתפתח.
ואמנם, מבלי להתחשב בכללי המשחק האו"מיים - שהפקידו בידי מועצת הביטחון בלבד, באמצעות כללים ברורים ונהלים קפדניים, את קבלתן של מדינות חדשות לאו"ם - הורתה מליאת אונסק"ו, לקול מצהלותיהם של ערבים ומוסלמים רבים ותומכיהם, על קבלת פלשתין כחברה מלאה בארגון. זאת, באותה שעה ממש שבה נדונה במועצת הביטחון הבקשה הפלשתינית להתקבל כחברה באו"ם. בכך פלשה מליאת אונסק"ו לתחום לא לה, בעוד שכמה מחברי מועה"ב שאמורים היו לשמור על סף סמכויותיה של המועצה, פנו עורף למחויבויותיהם והצביעו בעד ההחלטה. מזכ"ל האו"ם, השתקן והבלתי מעורב, נמנע גם הפעם מלהזעיק את העולם על הביזוי של כללי האו"ם שנעשה לנגד עיניו.
אין בקבלת מדינה חדשה לאונסק"ו פגם כשלעצמה, אלא שארגון בינלאומי הנתון לכל כך הרבה לחצים מנוגדים, ישקע במהרה, אם לא ישמור כעל בבת-עינו על כללים קפדניים וחסרי פניות. הפלשתינים רשאים לשאוף ולבקש להיספח לארגון, ואילו חבריו מחוייבים לחקור בקפידה את הנסיבות ולעמוד על המניעים הפלשתינים לפרוץ את כניסתם אל האו"ם מן החלון, שעה שהשער הראשי עדיין מהסס להיפתח לפניהם והאחראים עליו טרם אמרו את דברם.
כשהאו"ם מכריז על קבר רחל כמסגד בילאל אבן רבאח
ומתי כל זה קורה? בדיוק ביום שפלשתינים מפציצים במטר רקטות את עריה של ישראל בדרום ומונעים מ-200 אלף תלמידים מבוהלים מלבקר בכיתותיהם. קשה לקרוא לזה עידוד לחינוך, החקוק על דגלו של הארגון. הפלשתינים ושאר הערבים הלומדים מפעולותיהם, כי ככל שהם מרבים בטרור ומתמידים לשבש את מטרותיו הקדושות של הארגון אשר לו הם נזקקים יותר מאחרים, כך יגדלו הישגיהם נגד ישראל בזירה הבינלאומית. אלא שהישגים מפוקפקים אלה מושגים בתמיכת העולם השלישי. עולם זה שהוא הנהנה העיקרי מפעולות הארגון, והוא זה שגם יסבול מאובדן כוחו ויוקרתו, נידויו ו"ייבושו" הכלכלי של אונסק"ו על-ידי אמריקה וקנדה.
ארה"ב, מקור המחיה העיקרי של אונסק"ו כמו של שאר מוסדות האו"ם, זקוקה לו פחות מאשר המדינות המתפתחות, לרבות המוסלמים, היונקים ממנו מבלי להזיז אצבע להבטחת קיומו. בהיותה כבולה על-ידי חוקי הקונגרס, היא תיאלץ לקצץ בהקצבותיה אליו, וכל אלה שהצביעו עבור קבלתם הבלתי תקינה של הפלשתינים, ימצאו את עצמם סובלים מפרי הצבעתם.
יתר על כן: אונסק"ו מדולדל ומרושש ימצא את עצמו שוקע עמוק יותר בפוליטיזציה, שבסופו של יום תיאלץ את המערב לפרוש מן האו"ם כליל ולהקים מוסד חלופי שבו מדינה כמו לוב של קדאפי לא תוכל לשמש כיו"ר הוועדה לזכויות האדם, ועירק כמו זו של
סדאם חוסיין - כנשיאת האגף לפירוק נשק במזכירות האו"ם. ואז לא יטיחו עוד עלילות דם בפני ישראל בחסות רוב אוטומטי, שהיא והמערב חסרי אונים לבלום, כמו דוח גולדסטון, המשט הטורקי או הפיכת מקומות קדושים יהודיים בארץ התנ"ך לאתרים מוסלמיים.
עד 1996, הכירו ערביי בית-לחם עצמם בקבר רחל כאתר יהודי. אבל אז, בעיצומה של אינתיפדת אל-אקצה שהביאו עלינו ויתוריו המפליגים של
אהוד ברק בקמפ דייוויד, עברו הפלשתינים לקרוא למקום "מסגד בילאל אבן-רבאח", על שם העבד האפריקני ששימש כמואזין האישי של מוחמד, שנפל בקרבות על כיבוש סוריה. ואילו ב-2000 ניסה ערפאת לשכנע את הנשיא האמריקני
ביל קלינטון, כי מעולם לא התקיים בית מקדש יהודי על הר הבית, והאבסורד הזה הפך עתה למנטרה שגורה בפי הפלשתינים, בעקבות המופתי שלהם השייח' תמימי. וכך גם למערת המכפלה. לדידם, כל אלה היו תמיד בידיים מוסלמיות, וליהודים לא הייתה בהם מעולם דריסת רגל. יתר על כן, עצם נוכחותם שם, נאמר, היא חילול של קודשי האיסלאם.
לפני שנה החליטה אותה מליאת אונסק"ו להכיר בקבר רחל כמסגד בילאל אבן רבאח. אין פלא שהמוסלמים והערבים, השואפים להרחיב את השפעתם הרוחנית גם על אירופה, מצביעים כך. אך כאשר מדינות מערביות ונוצריות שמורשתן קשורה בתנ"ך בוגדות במסורתן ונכנעות לסחיטה תרבותית זו שיסודותיה הבל הבלים, תמורת רווח פוליטי מפוקפק כלשהו ביחסיהן עם המוסלמים, או כתוצאה מהסתייגותיהן מישראל, זה אינו מבשר טובות לעתיד האו"ם ולסוכנויותיו.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
