משרד התחבורה לא נערך כראוי לשביתה ברכבת ישראל. רק לפני כמה חודשים, כאשר ברקע עמדו איומי ההשבתה של ועד עובדי הרכבת, הכריז מנכ"ל משרד התחבורה דן הראל על תוכנית מגירה להצלת המצב. הוא הבטיח צי של אוטובוסים שימלאו את החסר, וסיפר כי נחתמו חוזים פתוחים עם חברות פרטיות להסעת נוסעי הרכבת.
בשיחה בארבע עיניים, אמר לי הראל שזה לא יהיה פתרון מיטבי, אבל זה מה שניתן לעשות בנסיבות שעלולות להיווצר.
היום ניתן להיווכח כי תוכנית המגירה נותרה אות מתה. לאחר הודעת ההסתדרות כי תשבית (יום ב', 7.11.11) את תנועת הרכבות בכל רחבי הארץ, לא נשלפת שום תוכנית מהמגירה.
איפה המנכ"ל? התפטר. השר ישראל כ"ץ הבטיח שימנה לו מחליף עד ה-1 בנובמבר, אז הבטיח... הסמנכ"ל ממשיך למלא את מקומו ולא מזדרז לשלוף שום תוכנית מהמגירה.
האם יכול להיות שאיש במשרד התחבורה לא מצא את המפתח למגירה, כדי להוציא משם את התוכנית וליישמה הלכה למעשה? קשה להאמין. האמת, כך נראה, עגומה הרבה יותר: את נוסעי התחבורה הציבורית איש אינו "סופר", ולכן גם אינו טורח לחפש את תוכנית המגירה. ביום השביתה לא יידרש משרד התחבורה לתת תשובות, הרי בסופו של דבר גם הוא שובת.
התגובה הרשמית של משרד התחבורה היא ש"רוב האוטובוסים צפויים לעבוד כרגיל". אבל כתובת האנדרלמוסיה הצפויה בשירותי התחבורה הציבורית ביממה הקרובה כתובה על הקיר באותיות של קידוש לבנה, משום שהשביתה תהיה לא רק ברכבת, אלא גם בקרב השכירים של אגד ושל דן, ובנוסף לכל אלה תחול בחג הקורבן המוסלמי, בו נהגים רבים הנמנים על המגזר הערבי נמצאים בחופשה.
ארגון נוסעי התחבורה הציבורית "תחבורה בדרך שלנו" מזכיר כי מרבית המשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית הם "תלויי" התחבורה הציבורית - קשישים, תלמידים, חיילים, סטודנטים וקשי יום, ובהם גם עובדי הקבלן שעופר עיני רואה עצמו כמגן על זכויותיהם.
אם בכל זאת מזדמן למישהו ממשרד התחבורה לחפש את התוכנית, הוא עשוי למצוא אותה באחת מהמגירות התחתונות. ממש מתחת לכרכים העבים של דוחות
מבקר המדינה.
