חסרי יש"ע

סימני השאלה הראשונים עלו אצלי במהלך העבודה על תחקיר מאגר המים בנערן וקרקעות היישובים בבקעת הירדן [מה יש לך גברת לוין]. בתחקיר המדובר לא נדרשנו להפעיל אסדות קידוח ברמת 'תמר' או 'לוויתן', או להשקיע מאמצי-על תחקיריים כדי להגיע לתוצאות. מספיק היה לחפור בחול בשתי ידיים חשופות, כמה טלפונים ושתי פגישות, כדי להגיע לממצאים בלתי נתפסים. כזכור, התחקיר גילה אז כיצד הקפיאה קצינה זוטרה במחלקת הייעוץ המשפטי של המנהל האזרחי את ההתיישבות היהודית בבקעה, תוך שימוש באמצעים פסולים שעל גבול הפליליים.

השאלה ששאלתי אז את עצמי הייתה כיצד ייתכן שמידע ערכי ומשמעותי כל כך, שאמור להיות נגיש לכל המעוניין לטפל בפרשה, נעלם מעיניה של הנהגת יש"ע במשך שנים ארוכות? כיצד נתנו ראשי הרשויות למלאכי החבלה המשפטיים את החופש להשחית ולאבד את מפעל חייהם מבלי לעשות דבר? האם ייתכן שראש המועצה האזורית בבקעה לא הכיר את החומרים הגלויים שהגיעו אלינו? האם לא היה לו עם מי לדבר או להתייעץ במועצת יש"ע?

חשבנו לתומנו שלאחר פרסום הדברים מישהו בהנהגת ההתיישבות ביו"ש ירים את הכפפה ויוביל מהלך אסטרטגי של תביעה נגד לוין מחד, וביטול חסמי המשפט על ההתיישבות בבקעה מאידך, אך זה לא קרה. עבר קציר, כלה קיץ, ומנהיגות יש"ע ישֵנה.

כחודש לאחר פרסום התחקיר נתקיימה פגישה שלא לייחוס עם גורם בכיר ביותר במערכת הצבאית שמצוי בפרטי הדינמיקה שמתנהלת מול הישובים הלא מוכרים ביו"ש. הוא דיבר ודיבר ובשלב מסוים אמר "ההתיישבות ביו"ש היא בנפח של העיר הרביעית בגודלה בישראל, אבל ההתנהלות שלה היא כמו של כפר מהמאה ה-19". ביקשתי שיסביר למה בדיוק הוא מתכוון, והוא פרס דוגמאות וסיפורים למכביר שלצערי לא נוכל להעלות על הכתב. המשותף להם הוא שכולם מבססים באופן חד-משמעי ונחרץ את המסקנה הקשה של רשימה זו. בסופה של הפגישה הוא תיאר את ההיקף הנרחב של המאבק המשפטי שמפעילים ארגוני ה-אן-ג'י-או של השמאל הקיצוני, דוגמת 'יש דין' ו'שלום עכשיו', וחתם: "מהצד של ההתיישבות אני לא רואה שום היערכות, שום התמודדות ושום הבנה בנושא הזה".

רוב קברניטי גוש אמונים אוחזים בתפקידם במשך עשורים ארוכים, ואת קורס הקצינים עברו ב-1967. כשהם היו בבה"ד 1 הם למדו על הפטון והעוזי והמיראז'. היום שדה הקרב הוא דיגיטלי, עם מערכות צי"ד ו'מעיל רוח' ומל"טים ומרכבה 4, אבל ביש"ע מתעקשים להמשיך לנסות לתפעל את המעצור בעוזי ולא מבינים למה לעזאזל הוא לא פוגע.

בימי סבסטיה ועפרה התהליכים היו פשוטים: המאמץ המרכזי היה תמיד להוסיף עוד דונם ועוד עז, וכשהממשלה הייתה מתעצבנת היו שולחים את חנן פורת ואת זמביש עם ספר "אורות התחייה" לפגוש את הנשיא או את שר הביטחון. במסדרון היו סוגרים דיל עם מזכיר הממשלה, ולכל היותר מקריבים רץ ומקדמים את המלכה.

אבל השמאל אינו טיפש. כשהוא איבד את השלטון בכנסת הוא עשה עבודה יסודית ומתמשכת לבסס מוקדי כוח חלופיים דרך השליטה בבתי המשפט ובפקידות הבכירה. מהפכת המשפטיזציה לא אירעה בן לילה. היא פועל יוצא של עבודה אקדמית ומשפטית מעמיקה שחלחלה וקנתה לה שביתה מכוח שנים ארוכות של עתירות, פסקי דין תקדימיים וגיבוש נהלים.

מהצד האחר, הקצינים בדימוס והפלאחים בהווה שמובילים את המתנחלים התייחסו תמיד בחשדנות ל'ערכאות' של השמאלנים. הם גרסו שצריך לתת לכלבים לנבוח ולשיירה לעבור, ומעולם לא טרחו לנסות לקרוא את המפה החדשה, לנתח את הזירה ולתת 'פייט' משמעותי. המשפטיזציה הפכה מזמן לשם המשחק של העולם המערבי, אבל בבית-אל ובעפרה מתעקשים להמשיך ולנסות לאכול את הבשר החדש במזלגות ישנים. היום, כשהבתים במגרון מתחילים לקרוס כמגדלי קלפים, הם לא מבינים למה המנוולים ששינו את הכללים לא טרחו להודיע להם קודם.

קחו לדוגמה את הנוהל המשפטי צו שימוש מפריע מבית מדרשה של רונית לוין. על-אף הדרקוניות של הצו יש בו חרכים המאפשרים הגשת התנגדות לערכאת ערעור. מסתבר, שהמנהל האזרחי חילק צווים בהיקף נרחב אך ברובם המוחלט של המקרים לא הוגשו בקשות ערעור, וגם אם הוגשו היה זה באיחור ניכר שגרר דחיית הערעור על סעיף 'שיהוי'. ומדוע זה קרה? כי כשהחקלאים העבירו את הצווים למזכירי הישובים ושאלו אותם מה לעשות, המזכירים התקשרו לראשי המועצות וקיבלו מהם הנחיה להתעלם. הגישה הנפשית של ראשי המועצות הייתה בסגנון 'עוצו עצה ותופר' ו'היה לא תהיה'.

עד כמה שהדבר ישמע מוזר, בכל מועצת יש"ע הגדולה ובין כל ראשי הרשויות עתירי הכח והמשאבים אף אחד לא חשב פעם להקים כוח משימה משפטי עם תקציבים ויכולות שיאפשרו לו לתת 'פייט' משמעותי למיכאל ספרד מ'יש דין'. בשום מקום ביש"ע לא תמצאו אפילו ריכוז אינפורמטיבי מלא של הבג"צים, העתירות והצווים שמאיימים היום על הישובים, וגם לא תמצאו שום אסטרטגיה כוללת לגבי הטיפול בהם.

להדגמה נוספת אפשר להציג את בג"ץ עמונה. ימים ספורים לפני הדיון הקודם פנתה מזכירות היישוב לאחד מראשי יש"ע, איש רב פעלים ועתיר זכויות בהתיישבות. הלה הרים טלפון לעו"ד ירון קוסטליץ, שותף במשרדו של יעקב וינרוט, וביקש ממנו לייצג את עמונה. קוסטליץ הוא עורך דין צעיר ומוכשר, ובווירטואוזיות משפטית הצליח להשיג דחייה של חצי שנה. מה קרה למחרת הדיון בבג"ץ? קוסטליץ חזר למשרדו ונציגי הישוב שביקשו מהבכיר תקציבים להיערכות משפטית יסודית יותר נדחו בקש. יש לי עיסוקים דחופים יותר עכשיו, תזכירו לי בעוד חצי שנה, לפני הדיון הבא, אמר להם הבכיר.

קוסטליץ עצמו אמר לי לאחר הדיון הראשון: "ראשי ההתיישבות חיים בסרט. הם לא מבינים שעורך הדין הוא לא קוסם ושאם במהלך מחצית השנה לא תיעשה עבודה מעמיקה ירד הכול לטמיון". הוא צדק.

וכאן הבן שואל: ומה עם ארגון רגבים? אז נכון, ארגון רגבים, שקם ביזמה התנדבותית של חבר'ה צעירים ומוכשרים מאוד, עושה עבודת קודש נהדרת ומקבל תמיכה מסוימת מיש"ע. אבל אחרי הכל זהו ארגון קטנטן שצריך להתמודד מול מים אדירים, ובהיקפים שלו היום הוא מכסה בערך עשרה אחוזים מהעבודה הנדרשת.

מה צריך לעשות?

כוח משימה משפטי מקצועי יכול להתמודד עם האתגרים בצורה מעמיקה ויסודית הרבה יותר. המשימות של כוח כזה יכללו מן הסתם את הסעיפים הבאים:

• ריכוז מידע מלא על כל הליכי המשפט המתנהלים נגד ההתיישבות ביו"ש, כולל מפות, פרשנות, ניתוח עומק ולוחות זמנים.

• הנגשת כל המידע המשפטי באתר אינטרנט מתקדם עם ממשק מלא לרשתות החברתיות; הפקת הרצאות, מצגות וכנסים לדרג הפוליטי ולגופים המבצעים, במטרה לשפוך אור על המאבק המשפטי נגד ההתיישבות היהודית, על הטכניקה שלו ועל הכלים המקצועיים שלו, במטרה לחשוף את המאבק הערכי העומד בבסיסו.

• יצירת ערכות הסברה והפקת קמפיינים ציבוריים מקבילים. הצפת המערכת המשפטית בתביעות ראי בכל התחומים שבהם מתנהלת המערכה המשפטית, במטרה להרתיע את בית המשפט העליון מלהתערב בנושאים אלו, או לחלופין להציגו כמי שפועל תחת הטייה פוליטית מובהקת ובכך לערער על הקונסנזוס שתחתיו הוא חוסה.

• נרטיב משפטי חלופי: כתיבת דוח "מקביל טליה ששון" המעגן את ההתיישבות על בסיס חוקי הקרקעות המקוריים ועל בסיס פרשנות ציונית לעקרונות הדין הבינלאומי.

• ניסוח הצעות חקיקה פרטניות וקידומן, במטרה לכסות את כל ה'חורים' שנוצרו בשנים האחרונות בשל עבודת הפרקליטות, יועמ"ש איו"ש ומייק בלאס.

• מאבק פוליטי להקמת ועדת מומחים מקצועית ובלתי תלויה תחת ועדת השרים להתיישבות, במגמה להפוך את המלצותיה להצעת חוק ממשלתית.

• סיוע בהליכי משפט המתנהלים נגד ההתיישבות הלא מוכרת ביו"ש, ועוד.

הסיפור של הנהגת יש"ע מזכיר את הטרגדיה של חברת קודאק. הענקית האמריקנית בת ה-133 המציאה את סרט הצילום, טבעה בשנות השישים את המושג "רגע של קודאק" שהפך לסמלם המייצג של חלום החיים המושלמים, פרנסה למעלה מ-60 אלף משפחות אמריקניות והכנסותיה ב-1981 עברו את רף ה-10 מיליארד דולרים – והיא נמצאת היום בהליכים כמעט סופיים לפני פירוק.

את רגע התחלת הנפילה מזהים היום המרצים למנהל עסקים איפשהו בשנת 1975, כשמהנדס קודאק בן 25 בשם סטיב ששון המציא את אב הטיפוס למצלמה הדיגיטלית הראשונה. מנהלי החברה גלגלו אותו מכל המדרגות מחשש שההמצאה החדשה תפגע בהכנסות ממכירת סרטי הצילום. כשקודאק התעוררה, שנים רבות לאחר מכן, כבר היה זה מאוחר מדי. המתחרים כרסמו בהכנסותיה ברמה שהכניסה אותה לסחרור של הפסדי ענק.

אם ההתיישבות ביש"ע לא תתעשת ותתנער היא עשויה למצוא את עצמה במצב דומה. המצב כרגע הוא שכל ישוב לא מוכר נלחם על חייו כמעט לבד. הימ"חים ריקים, הפיקוד העליון משותק, ומיכאל ספרד ממשיך לצחוק כל הדרך אל הבג"ץ.

עתירה שהוגשה לבג"ץ בדרישה לכנס את הוועדה למינוי דיינים היא כלי שרת בידי שס, המעוניינת לקדם את מינוי הדיינים מטעמה. שר המשפטים נאמן, שעמד עד עתה באופן מרשים באתגר המינויים הפוליטיים, עומד שוב למבחן

בג"ץ הורה לאחרונה לשר המשפטים להשיב לעותרים שדרשו לכנס בדחיפות את הוועדה למינוי דיינים כדי למנות דיינים חדשים לבית הדין הגדול. בעתירה הזו לבג"ץ צריך לראות חלק מטקטיקה פוליטית מתוחכמת המשרתת את קברניטי שס. המהלך הפוליטי של ישי התחיל בליל שני שעבר, כשראש הממשלה בנימין נתניהו הוזמן בבהילות לפגישה באישון לילה במעונו של הגר"ע יוסף. לאחר החלפת דברי ברכות ונימוסים הורה רה"מ לפמלייתו להשאיר אותו ביחידות עם הרב יוסף ועם השרים אטיאס וישי. יו"ר הלשכה נתן אשל ביקש להישאר בחלק החשאי של הפגישה, אך זכה לקיתון של צוננים מראש הממשלה, וזה הוציא אותו מהחדר. "צא בחוץ" בגרסת 2011.

למי שתהה מה בדיוק בער לראשי שס בנקודת הזמן בין שליט לגרפל, בין ליף לטרכטנברג, בין הגרעין האירני להתלקחות בדרום, שהצדיק את ביטול התורה של מרן ואת ביטול שעות השינה היקרות של ראש הממשלה, התשובה היא פרשיית מינוי הדיינים לבית הדין הגדול. סידור העבודה שמבקשים בשס לארגן למקורבים הוא לא פחות ממשימה לאומית מבחינתם.

השר נאמן, עם כל הביקורת שנמתחת עליו מימין בשל סירובו לקדם כל פעולה שתעמיד אותו במקום לעומתי אל מול בכירי משרדו, מתאמץ לעשות את המקסימום בתחום פעילות אחד מרכזי – תחום המינויים. מאז כניסתו לתפקיד חותר נאמן בעקביות למנות אנשי מפתח מקצועיים ומוכשרים, שיתרמו לגיוון של המערכת המשפטית ולהבראת תחלואיה המובנים. כך בבתי המשפט, כך בפרקליטות וכך גם בבתי הדין.

בתקופת מינוי הדיינים לבתי הדין האזוריים גילה נאמן סבלנות ואורך רוח, ומשך את הדיונים עד שהנציגים החרדים הבינו שבכדי לסיים את הסאגה הם חייבים להגיע להסכמות על רשימה מאוזנת, הכוללת גם דיינים ששירתו בצבא ושיראו בתפקידם שליחות לאומית ולא סידור עבודה נוח. גם בפרשת מינוי מנכ"ל בתי הדין עמד נאמן בפרץ מול הכוונה למנות את אחיו של השר אטיאס לתפקיד הנחשק.

ראשי שס חוששים מאוד שגם בסיבוב הנוכחי יאלץ אותם נאמן להתפשר, ולכן החליטו להפעיל את ה'תותח הכבד' השמור לרגעי משבר – פגישה עם הרב יוסף. צמרת שס הציבה בפני נתניהו דרישה ברורה: לאלץ את שר המשפטים הסורר שלו לכנס את הוועדה ולבחור דיינים ללא הסכמות. מינוי ללא הסכמות יתבסס על חלוקת השלל בין הספרדים לליטאים, ומשמעותו היא כניסה של דיינים בעלי קו פסיקה מחמיר לבית הדין הגדול.

עתירתם של התנועה להגינות שלטונית וראש ועדת ארגון לשכת הטוענים הרבניים בדרישה לאלץ את שר המשפטים לכנס מיידית את הוועדה למינוי דיינים משרתת בדיוק את המטרה הזו. הצורך הדחוף במינוי דיינים במקום אלו שפרשו ברור, אך אם ימונו תחתם דיינים קיצוניים דוגמת הרב אברהם שיינפלד, הרב ישראל יפרח, הרב נחום פרובר או הרב אלמליח – התוצאה עלולה להיות החמרה במצבן של העגונות, ומשבר שרק יפגע באמון הציבור בדין התורה וברלוונטיות שלו לימינו. למרבה הצער, משרות הדיינים הפכו מזמן למטבע זול שראשי הממשלה מוכנים לשלם למפלגות החרדיות בלי לשקול את המחיר הציבורי הכבד.