גם מדינות אויב מתעניינות בטכנולוגיה ישראלית

הביקוש לטכנולוגיה ישראלית במדינות מוסלמיות אינו תופעה חדשה. גם בשנים עברו הגיעו אנשי עסקים ממדינות אלה לתערוכות בישראל. היו מקרים שגורמים מאינדונזיה ניהלו מגעים דרך הודו. ואנשי עסקים מאירן פנו דרך שגרירויות ישראל באירופה כמו יוון או איטליה. משלחות מתוניסיה, לוב ואלג'יריה ביקרו בארץ באישור משרדי החוץ והחקלאות. בכל המקרים האישור נעשה בדיסקרטיות מסיבות ברורות.

גם הרכבה של המשלחת המצרית השנה הוא בבחינת סוד כמוס. הגורמים המארחים בישראל לא מוכנים לחשוף שום פרט מזהותם של האורחים המצרים. נציין כי בואה של משלחת מטעם ממשלת מצרים שתוכנן לפני נפילת מובארק בוטלה כצפוי.

משלחות ערביות מסוימות מתעקשות להסוות את ארצם, משלחת מרוקו, למשל, התעקשה שחבריה יוצגו כאורחים מארה"ב. רוב המשלחות מגיעות דרך טיסות המשך ממדינה שלישית כמו טורקיה למשל.

ומה עם טורקיה עצמה, שהיחסים עמה הורעו לאחרונה? גורמים פרטיים מטורקיה הפועלים בתחומי הקלינטק והחקלאות יגיעו לתערוכת 'וואטק' גם השנה. לא ידוע על משלחת ממשלתית, אך גם אם יש כזאת העניין לא יופיע בתקשורת שכן במצב הנוכחי הדבר יכול לפוצץ את הביקור. בשנת 2009, כשכבר שררה מתיחות מסוימת בין המדינות, ביקרו נציגי ממשלה טורקים ב'וואטק' והתעניינו בפתרונות לבעיות זיהום של מי תהום בעבור פרויקט הסכר 'איליסו' שתוכנן להיבנות בדרום מזרח טורקיה. בינתיים בוטל הפרויקט בשל לחץ של ארגונים ירוקים בינלאומיים.

המבקרים בתערוכות השנה נפגשו עם חברות הזנק ישראליות ויסיירו באתרים מרכזיים במדינת ישראל. בין האתרים הללו נמצאים מתקן ההתפלה באשקלון הנחשב לאחד המתקדמים בעולם, אתר חירייה שבו לומדים כיצד להתמודד עם כמויות פסולת גדולות, ומכון טיהור שפכי גוש דן. כדי להגביר את ההתעניינות מצד העולם הערבי, אתרי וואטק ואגריטך יתורגמו גם לערבית.

תערוכת "וואטק 2011" התקיימה במרכז הירידים בתל אביב, בהשתתפות כ-20,000 מבקרים מ-100 מדינות שונות. בתערוכה הציגו חברות מהארץ ומחו"ל פיתוחים וחידושים בייצור מקורות מים חדשים, השבחת מים, השבת קולחין, התמודדות עם מפגעים באיכות הסביבה, ומקורות אנרגיה חדשים וחלופיים. גם מכוני מחקר הציגו פתרונות טכנולוגיים בתחומים האלה.

האם המגעים הישראלים-מוסלמיים הבשילו לכדי עסקות ממש? קשה לדעת. ניסינו לברר אצל גורם בארץ המייצג את המעורבים בעניין, ונענינו כי מדובר בסודות עסקיים שאינם אמורים להיחשף בתקשורת.

מי שלא נרתע לחשוף את מגעיו עם גורמים ערבים הוא מיכה נווה, הבעלים של חברת 'חממית' המספקת פתרונות אקולוגיים לחקלאות. לפני כעשור החלה לספק 'חממית' בחסות 'מרכז פרס לשלום' חממות לרשות הפלשתינית המאפשרות ללמוד ולעסוק בגידולי חקלאות אורגניים. החממות פועלות באופן מבוקר כאשר מחשב מרכזי מווסת את החום והלחות, ומצלמות מספקות תמונות עדכניות. מאז הדחיפה הראשונית של 'מרכז פרס' הביקושים ברשות לא פוסקים והמשרד לאיכות הסביבה ברמאללה מממשיך לנפק הזמנות.

לקוח נוסף של 'חממית' הוא משרד החינוך הירדני. הפרויקט הזה נעשה בגיבוי השגרירות הישראלית ברבת-עמון ובחסות המלכה נור.

לנווה יש השקפה ברורה בעסקים: לכבד את כולם ולדבר בגובה העיניים. זה מה שמניע אותו כשהוא מספק חממות טיפוליות למוסדות של נכים או ילדים אוטיסטיים, וכך הוא גם פועל מול גורמים ערביים. אפילו כשעשה סיורים בקלקיליה ובטול כרם במסגרת המילואים בשנות ה-90, לא נרתע נווה מ"לקפוץ" לידידיו שהכיר דרך עסקי החקלאות. פוליטיקה לא נכנסת לעסקיו של נווה ויש לכך ביטוי מוחשי: הפעילות מול הרשות לא פסקה בימי האינתיפאדה השנייה, וגם לא כעת כששוררים יחסים מתוחים עם הרשות.

'חממית' יוצגה השנה בתערוכת וואטק. בעבר סיפק נווה חממות ירוקות המעוצבות כפינות טרופיות, מעין פינות גן-עדן, לגופים מקטאר ומערב הסעודית שהתקינו אותן בלובי של בתי מלון. כמו במקרים דומים אחרים גם כאן תיווכו גורמים מאירופה. המטרה הנוכחית של נווה היא להרחיב את פעילותו עם העולם הערבי, במיוחד לאור ההצלחה העסקית עם הרשות.

לנחום שילה, מנכ"ל חברת 'ג'י. אם. איי – מודיעין עסקי למפרץ', יש כמה עצות לאנשים כמו מיכה נווה השואפים לחדור לשווקים של המפרץ הפרסי:

"ראשית, מי שרגיל לסחור עם הרשות צריך לדעת שהמפרץ שונה בתכלית השינוי. זהו שוק מאוד תחרותי שעליו נלחמות חברות ענק מארה"ב ומאירופה. מדינות המפרץ משקיעות כספים רבים בקלינטק ולא טורחות להשקיע בחקלאות בשל שיקולי כדאיות, הרי מדובר באקלים מדברי. לעומת זאת, תחום האנרגיות החלופיות בהחלט מעניין אותן. מדינות המפרץ מתכוננות ל"יום שאחרי הנפט" וזאת הזדמנות מצוינת עבור החברות הישראליות הפעילות בתחום. מי שירצה לחדור לשוקי המפרץ יכול לעשות זאת דרך ירדן שיש לה קשרים הדוקים עם האזור ולאחרונה החלו צעדים לצירופה למועצת שיתוף הפעולה של המפרץ הפרסי. אחד מתוצרי הלוואי של "האביב הערבי" הוא שהעולם הערבי מתחלק היום באופן ברור לשני גושים – מונרכיות ורפובליקות. מה שמציב את ירדן בצד של מדינות המפרץ".