משהו טוב קורה בשוק הפשפשים: אין בו פשפשים...
שמש חמימה הייתה אתמול ביפו וחבורת המטיילים שלנו נהגה את המכונית לדרום תל אביב. יום טוב להגיע פעם נוספת לאזור החביב עלינו - יפו ושפת הים. היה צפוף לחנות ליד הקישלה, שמחכה לשינוי - להיות סינדרלה של מלון חדיש ומצוחצח, ובמקום שבו היו תאי אסירים מימי הטורקים, יהיו תאי מנוחה ונופש. אבל מצאנו פינה ליד קצה הטיילת ואז הבחירה לאן לפנות ברגל לא הייתה קשה - שוק הפשפשים.
הלכנו לא אחת בעבר בין החנויות הקטנות והכוכים של סמטאות השוק ובכל זאת הייתה לנו הפעם תחושה של שוני. התחדשות.
התחלנו את המסע בטיילת מפרץ שלמה. הכביש סגור - פועלים עובדים במרץ וסוללים מחדש את הרחוב ליד המסגד הגדול. במקום רחוב אספלט משובש יהיה כביש אבנים. נקודה חיובית ראשונה.
ברחוב בית אשל הסמוך זכרנו את גבב האשפתות, מרכז של ג'אנק של מתכות ובעיקר חנויות מפוייחות למכונות נירוסטה ותנורים כבדים. הפתעה: בניינים נקיים או מחודשים בבניה וחנויות מבהיקות שמקדמות בחיוך את פניהם של תיירים הגולשים מגן הפסגה. חלונות זכוכית מאפשרים להציץ פנימה לחנויות של רהיטים (מיוצרים עתיקים בבתי חרושת חדשים), לגלריה של תמונות יפות ובגדים צבעוניים או למיני שטויות מבריקות לאורחים צווחנים מחו"ל. בהמשך הרחוב יש עדיין מרכז של ציוד למסעדות ומטבחים מסחריים, אבל הכל מסודר, המדרכות נקיות ולא נכשלים בחפצים זרוקים.
מכיוון שאנחנו נוהגים לפתוח את מסעינו בקפה, עצרנו בבית קפה קטן, שנפתח לאחרונה בתוך תוך כוך משופץ בבניין ישן. שלושה ארבעה שולחנונים, כמה כסאות ושמש חמימה לקול המולת המכוניות הצופרות ברחוב בית אשל הצר.
"יש קפה טורקי? מבושל"...
לא. יש אספרסו, יש הפוך...
"בושה. ממול מוכרים פינג'אנים מקוריים ולכם אין קפה מבושל?"...
טוב, נתרצו. נכין לכם...
אנו נודדים אל רחוב רבי יהודה מרגוזה הסמוך ושמו מעורר סקרנות: מי היה הרבי מַרגוזָה הזה? יש ידען מעצבן, שתמיד תשובה בפיו: לא "מַרגוזה" אלא רבי יהודה מן העיר רָגוּזָה. ואם אתם תוהים היכן אותה עיר בעלת השם המוזר, הרי היא דוברובניק, שאנחנו ששים לטוס אליה לטיול בקרואטיה, סלובניה או מונטנגרו. זו הייתה עיר ואם בישראל ורבּה הגיע לכאן, ליפו, להיות הרב הבכיר בארץ ישראל.
הסמטאות הובילו לשוק עמיעד, שהסחורות מונחות בו על דוכנים נמוכים ואף על הרצפה ממש. בעיקר יש בו חפצים משומשים - מספרים ועד מספריים, וכלי עבודה וחפצי חשמל וכלי אוכל ומזגן שכתוב עליו "אני עובד"...
במרכזו של שוק עמיעד נמצא זה מכבר בית קפה, מקום לצפונבונים שבאים לראות אקזוטיקה. הסתובבנו בשוק והפתעה: לבית הקפה הוותיק מעץ צהוב קמו מתחרים. כמה בתי קפה חדשים מסובבים את הכיכר המלאה תנועה ורחש. ולא רק הם, גם בסמטאות הסמוכות צצו מסעדות ובתי קפה והם מלאים בלוגמי אספרסו ומכרסמי קראוסונים, שמיעוטם בטלני השוק ורובם תיירים מן הצפון.
בתי הקפה הם חלק מן השינוי הגדול שעשתה העירייה בשוק הפשפשים: נסללו כבישים ומדרכות, נקבע שילוט חדש ובעיקר - נקיון. השוק נקי!
שוק פשפשים בלי פשפשים.
אחרי שכתבתי את הדברים, קראתי ראיון עם מנהל המישלמה של יפו.
[קישור]
זהירות מייבש!
אף פעם אל תשאיר מייבש כביסה פועל כשאיש לא בבית! - שמעתי היום עצה זו מקובי, החשמלאי שלי, והטון שלו היה מאד רציני.
במייבש הכביסה יש גוף חימום ויש חגורה, הוא הסביר. אם החגורה נקרעת, גוף החימום ממשיך וגורם לשריפה והיא מתפשטת בבית. כאשר אין אף אחד - זה מאד מאד מסוכן.
אם פרצה שריפה במייבש וראיתם - צריך להפסיק מיד את החשמל. כלומר, להוציא את התקע מן הקיר.
אם התקע נמצא מאחורי המייבש והגישה אליו קשה - להוריד את המפסק המרכזי!
טייקון בעברית
כעת, כאשר
יצחק תשובה מציע לפגוע בחסכונות של כולנו,
לב לבייב הראה את הדרך ועשה תספורת לנושיו, אילן בן דב בעל הקרחת דורש שכולנו נסתפר והחברות של נוחי דקנר משמיעות קולות דומים, מצאתי את ההגדרה לטייקון: איש יקר. יקר לכולנו.
