"כאשר אנשים בעמדות כוח נחשפים באופן מביך, הם מנסים לחנוק את התקשורת [...] בכל התחומים אנחנו רואים עכשיו מאמץ לפגוע בחופש העיתונות ובחירות הביטוי". נשמע מוכר? הדברים הללו צוטטו מפיה של פריאל האפג'יי, עורכת השבועון "סיטי פרס", הרואה אור בדרום-אפריקה.
היה זה רק אחד הקולות שצוטטו אתמול בהרחבה ברחבי העולם, לאחר שהפרלמנט הדרום-אפריקני אישר את "חוק שמירת המידע" - חוק דרקוני הקובע כי מי שימסור מסמכים סודיים של המדינה לעיתונאים ללא סמכות, צפוי למאסר של חמש עד 25 שנה. אלפים הפגינו בערים שונות ברחבי המדינה, רבים מהם כאשר נייר דבק שחור מכסה את פיהם. "לא לסודיות", נכתב בשלטים, "כן לחופש העיתונות".
לא רק עיתונאים ניהלו את המאבק הציבורי נגד החוק. גם כמה מוותיקי המאבק נגד משטר האפרטהייד בימי השלטון הלבן הרימו את קולם נגדו. אחד הבולטים שבהם היה הבישוף דסמונד טוטו, חתן פרס נובל לשלום. "זהו עלבון לכל אזרחי דרום-אפריקה, שנדרשים לעכל חקיקה שעלולה להפוך חושפי שחיתויות ועיתונאים - לעבריינים", אמר טוטו.
טוטו, כמו לוחמים אחרים לזכויות האזרח, מסרב להתרשם מטענות הממשל כי החוק חיוני להגנה על בטחונה של דרום-אפריקה. למתנגדי החוק ברור לחלוטין מה עומד מאחורי היוזמה שאושרה בפרלמנט: חרדתם של פוליטיקאים, גם אלה שנמצאים בצמרת השלטון, מפני כוחה של עיתונות חוקרת, החושפת את מעשיהם הבלתי חוקיים. בין המוחים גם הסופרת נאדין גורדימר, כלת פרס נובל לספרות.
גם שורה של ארגונים הפועלים נגד שחיתות בדרום-אפריקה הקימו זעקה, בעיקר בשל החשש שהחוק יטיל אימה על עובדי מדינה; מחשש מעונשי המאסר הכבדים יהססו מעתה למסור מידע לעיתונאים, וכך תימנע האפשרות לבצע תחקירים עיתונאיים ולחשוף מעשים בלתי חוקיים. "החוק אינו מעניק שום הגנה למי שדואגים לאינטרס הציבורי", אמרה ל"וול-סטריט ג'ורנל" מארין קאמרר, מראשי עמותה למאבק בשחיתות.
השחיתות הולכת ומחריפה
כוונת הקונגרס-הלאומי, מפלגת השלטון, לפעול להגבלת העיתונות הייתה ברורה כבר אשתקד, כאשר דוח של ועדה פרלמנטרית קבע כי התקשורת זקוקה לפיקוח הדוק יותר. על-פי הדוח, יש להגן על חופש העיתונות, אבל "אסור שחירות הביטוי תעניק מקלט לעיתונאים נבלים, [תשמש] להסתיר בינוניות ולהאדיר התנהגות בלתי הולמת בעליל".
מבחינתם של העיתונאים, המאבק בשחיתות, בעיקר כזו של אישי ציבור, היא משימה חיונית. מדובר בנגע נפוץ בדרום-אפריקה. סקר שנערך עבור הארגון שקיפות-בינלאומית, שממצאיו פורסמו השבוע, העלה כי 62% מהנשאלים סברו שהשחיתות רק מחריפה בשנים האחרונות. רבים מהנשאלים הסבירו כי אזרחים משלמים שוחד בעיקר כדי להימנע מהסתבכויות עם גורמים שלטוניים.
אך גם העיתונות אינה טהורה: בשנים האחרונות נפוצו ידיעות על כך שעיתונאים בדרום-אפריקה קיבלו כספים או טובות הנאה מפוליטיקאים ומגורמים אחרים בתמורה לסיוע במאבקים פוליטיים או עסקיים. בחלקים ניכרים של יבשת אפריקה זוהי פרקטיקה נפוצה, שזכתה לכינוי "המעטפות החומות", שבהן מועבר כסף לעיתונאים כדי להבטיח סיקור אוהד או כדי לסכל כתיבה ביקורתית.
מחקר מקיף בנושא זה שפורסם בשנה שעברה העלה, לדוגמה, כי 67% מהעיתונאים בגאנה סיפרו שקיבלו "מעטפות חומות". בזמביה הודו 28% בקבלת כסף או טובות הנאה אחרות. אחד ההסברים הנפוצים לקבלת התשלומים הוא שכרם הזעום של העיתונאים. טענות על מעשים כאלה גם בדרום-אפריקה, שבכמה מהם הודו כמה עיתונאים, משמשות תחמושת לפוליטיקאים שמבקשים להעמיק את הפיקוח על התקשורת.
תלונה פלילית על כוונה לפרסם תמליל חקירת הנשיא
תהליך החקיקה השנוי במחלוקת עומד בצלה של פרשה הנוגעת ישירות לנשיא ג'יקוב זומה וליועץ התקשורת שלו מק מהראג'. השבועון "מייל אנד גרדיאן" עמד לפרסם תיעוד של שיחה בין מהראג' ובין חוקרי פרשת שחיתות לפני כעשר שנים. מתוכן השיחה עלה כי הוא שיקר לחוקרים שבדקו חשדות בדבר התשלומים הבלתי חוקיים שקיבל זומה בקשר לעסקת נשק גדולה.
בשל החשדות הללו הועמד זומה לדין לפני שנים אחדות, אך בית המשפט החליט לבטל את כתב האישום. על-פי החוק בדרום-אפריקה, חל איסור על פרסום תמליל חקירה כזו, שבה ויתר הנחקר מרצונו על זכות השתיקה והשיב לשאלות החוקרים.
השבועון לא פירסם בסופו של דבר את החומר שברשותו, אבל מהראג' הגיש תלונה פלילית על הכוונה לחשוף את התמליל, וטען כי חופש העיתונות אינו מצדיק פגיעה בזכויותיו כאזרח. "אין זכות אחת העומדת מעל זכויות אחרות. צריך לאזן בין כל הזכויות", טען. הוא האשים את השבועון בניצול האיסור המוטל בחוק על פרסום פרטי החקירה ככלי לקדם את המאבק נגד חוק הסודיות, על-אף שאין קשר, לדבריו, בין שני הדברים.
אימתם של פוליטיקאים מפני חשיפה עיתונאית, לצד סולידריות קואליציונית עם הנשיא זומה וצמרת מפלגת השלטון, הבטיחו לחוק תמיכה נרחבת בפרלמנט. 229 צירים הצביעו בעד, 107 התנגדו ושניים נמנעו. לפני ההצבעה עשתה הממשלה ויתור קל למתנגדים, והוסיפה סעיף שעל-פיו גוף ציבורי יפקח על תהליך הסיווג של המסמכים. החוק עדיין נדרש לאישור נוסף, ומניחים שמתנגדיו יתבעו גם דיון בבית המשפט בטענה שהוא מנוגד לחוקה, המבטיחה חופש עיתונות.
החוק, שאושר בפרלמנט, פותח בהצהרה חגיגית כי "מידע נגיש לכל הוא הבסיס לחברה פתוחה, בעלת שקיפות ודמוקרטית", אולם מתחת להקדמה מסתתר הטיעון העיקרי, המיועד להצדיק הטלת עונשים חמורים על מי שמוסר מידע ללא סמכות: הסודיות חיונית "כדי להציל חיים, לקדם ולשמור על החירות והביטחון של האזרחים, להביא פושעים לדין, להגן על הביטחון הלאומי ולאפשר לקיים שלטון אפקטיבי ודיפלומטיה".
החוק אינו קשור כלל לעיתונות או למאבק בשחיתות, התעקש השר לענייני בטחון המדינה סיאבונגה קוולה, אלא נועד להגן על המדינה מאיומים חיצוניים. לטענתו, "קיים איום גובר של ריגול" על המדינה, שכן "מרגלים זרים ממשיכים לגנוב את המידע הרגיש שלנו כדי לקדם את האינטרסים של מדינות אחרות על חשבון קידומם של דרום-אפריקה ואזרחיה".
יום שחור לדמוקרטיה
מתנגדי החוק מסרבים לקבל את התירוץ הביטחוני למאבק בהדלפות. "זה יום שחור לדמוקרטיה שלנו", אמר מנהיג גוש האופוזיציה בפרלמנט לאחר ההצבעה. אחרים דיברו על "יום שלישי השחור" כתזכורת ברורה ל"יום רביעי השחור" בשנת 1977, שבו סגר משטר האפרטהייד את העיתון "וורלד" והכניס לכלא כמה מכתביו.
דאגתם העמוקה של המתנגדים נובעת לא רק מסעיפיו הספציפיים של החוק, אלא מהמסר הכולל שמשדר השלטון, 17 שנה לאחר הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה. "במקום ללכת בדרכן של מדינות דמוקרטיות, נראה שדרום-אפריקה בוחרת ללכת בעקבות מדינות שאינן נאמנות לערכיהן החוקתיים", קבעה מארי דה-האס במאמר נוקב שפורסם ב"דיילי ניוז". "משחיתות בצמרת ועד התרבות צעדים אנטי-דמוקרטיים, ממשלת מפלגת הקונגרס-הלאומי קרובה מאי-פעם למקום שבו ניצבה בעבר מדינת האפרטהייד בראשות המפלגה הלאומית".
רשימות קשורות:
-
הצנזורה והעיתונות -
החתול כבר לא בשק - Universal City Studios inc. ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות ואח' -
קישור - אבי חנניה גולן נ'
שירות בתי הסוהר 
